מוקדש לרב יוסף כהן - רמלה, שיהיה בריא וחזק!
הבסיס החזק
א. לעיתים מתקבל הרושם בעידן שלנו, כאילו אמונה בה' היא דבר ישן, ואילו החילוניות נושאת את דגל הקידמה. למרבה המזל, הרמב"ם אינו מתרגש מדיעות קדומות אלו (שכלל לא נולדו בתקופתו), והוא מבאר מיד בתחילת ספרו, שהאמונה בה' היא היסוד לקיום כל העולם, וזהו העמוד שעליו נשענות כל החכמות.
כל החכמות המדעיות, מנסות (ובמידה מרובה גם מצליחות), למצוא את השיטתיות בעולם, ואת המכנה המשותף. כך אפשר לצפות מראש כיצד יגיבו חומרים מסוימים בתנאים מסוימים, וליצור מהם מכשירים משוכללים. אך כל זה הגיוני, רק כיון שיש בורא לעולם. לולי כן, צפוי שבכל פעם יתנהג כל חומר באופן שונה, ובלי שום סדר. לכן, העדר האמונה משמיט את כל הבסיס לחוקי הטבע, כי בלעדי מחוקק אין חוקים. רק קיום הבורא, מבטיח את הסדר המופתי בטבע, ומאפשר מחקר אפקטיבי.
הרמב"ם אינו מגדיר זאת כאמונה, אלא כידיעה. כי קיום העולם המדהים, עם כל ריבוי היצורים שבו, מוכיח בבירור שיש יוצר לעולם, והוא זה ש'צייר' את העולם הנפלא. קיום כל היצורים, נובע אך ורק מקיומו של הבורא, ומי שמתעקש שלא להאמין בכך, משמיט את היסוד לקיום העולם.
ואם לא?
ב. כדי לחדד את הדברים נוסיף, שאם 'נוציא את הבורא מהתמונה' (של העולם), מייד תתבטל כל מציאות העולם. כי בכל רגע נתון, הכל תלוי ב'ביג בוס', ובלעדיו אין לבריאה שום קיום.
תלות חד סטרית
ג. לאידך, הבורא אינו תלוי בכלום. אמנם, אנו יודעים עליו, רק מתוך התבוננות בעולם הנפלא שיצר, אך גם אם העולם יתפוגג פתאום, מציאות הבורא תישאר מושלמת, בדיוק כמו לפני כן. התלות של הנבראים בבורא היא חד סטרית בלבד - הם תלויים בו, אך הוא אינו תלוי בהם.
אמת אבסולוטית
ד. זו הסיבה, שבמקורות היהדות מודגש פעמים רבות שה' הוא אמת. רק מציאות הבורא היא אמיתית, ואינה יכולה להשתנות. לעומת זאת, קיום כל שאר הדברים שבעולם, אינו אמיתי באופן מוחלט ועצמי. הכל שואב את קיומו, ממציאותו האמיתית של הבורא.
המנהל
ה. ה' מכונה בדרך כלל, בשם 'הבורא'. אך הוא גם מנהל את העולם בכל רגע. כפי שניכר בתנועת הגלגלים [ענין זה, יבואר בהרחבה לקמן, בפרק ג'. לא נבאר זאת כאן, שכן שיטת הרמב"ם באסטרונומיה שונה מאוד מן המקובל כיום, ונדרשת אריכות מסוימת כדי לבארה היטב].
חייבים
ו. עד כאן, דיבר הרמב"ם מצד ההגיון הצרוף. כעת הוא מוסיף, שבמתן תורה (בדיברה הראשונה), נצטווינו לדעת את כל זה.
ומאידך גיסא, המחשבה שיש כמה אלוקים (מחשבה שהייתה נפוצה בעבר, לפני שכמעט ננטשה בדורות האחרונים, לטובת המחשבה הלא פחות מגוחכת, שאין כלל אלוק-ה), נאסרה בתכלית, בדיברה השניה.
ידיעת הבורא, הוא הבסיס לכל היהדות. מי שאינו מאמין בזה, כופר בעצם בכל המורשת היהודית.
אחד, ואין לו גוף
ז. אנו מכירים כל מיני סוגי אחדות: יש אחדות של מין. למשל, מין האריות הוא מין אחד, אך הוא כולל המון פריטים - המון אריות יחידים. גוף האדם, הוא אכן גוף אחד, אבל בו עצמו יש הרבה איברים. רק הבורא הוא אחדות מושלמת, בלי שום חילוקים.
וההוכחה ההגיונית, כי אילו היו כמה אלוקים, הייתה נשאלת השאלה מה מפריד ביניהם. הרי האלוק-ה הוא בלתי מוגבל, ואם יש כמה כאלו, מדוע מתייחסים אליהם ככמה? בגשמיות, גוף החפץ מבדיל אותו מחפצים אחרים. אבל ברוחניות, שתי סברות שכליות זהות, הם אותה סברא. רק אם יש הבדל ביניהם, ניתן להחשיבם לסברות שונות.
נצטרך לומר, שפשוט יש לכל אלוק-ה גוף אחר. אך הגוף מעצם טבעו, אינו קיים לנצח. הוא נפסד. אין מכונה הגשמית, שלא תיבלה ולא תישחק. (בניגוד לרעיונות רוחניים, שתוקפם אינו מוגבל בזמן. והראיה, שאנו יכולים לשבת כעת ולהתענג על דברי הרמב"ם, שנאמרו לפני למעלה מ800 שנה, ועדיין הם רלוונטיים לגמרי). אם לכל אלוק-ה יש גוף, יהיה לכל אלוק-ה כח מוגבל. והרי אנו רואים, שהעולם ממשיך לנוע ולהתקיים, בלי שום חולשה. זה מוכיח, שה' הוא אחד, ואין לו גוף, ולכן אינו נחלש.
עצם ידיעת דבר זה, היא מצווה חשובה. אותה אנו מזכירים פעמיים בכל יום, בקריאת שמע.
מקורות תורניים
ח. מלבד ההוכחות ההגיוניות שהוזכרו בסעיף הקודם, מצויות גם הוכחות בכתבי הקודש, על שאין לה' גוף. למשל, כתוב שה' נמצא בכל מקום (בשמים ובארץ), והרי גוף גשמי אינו יכול להיות בכמה מקומות. גם בני ישראל לא ראו במתן תורה שום גוף, ובכלל, מודגש שאי אפשר להשוות את הבורא לשום דבר. ואם היה לו גוף, מה המניעה להשוות גוף אחד לגוף אחר?
אברי ה'
ט. ניתן לשאול, הרי בכמה מקומות בתורה, מוזכרים איברים של ה'. האם ניתן להוכיח מכך שיש לו גוף?
תשובה: השימוש באיברים, נועד להמחשה בלבד, כי אנו חיים בעולם גשמי. אבל אצל ה' הכל מופשט וללא גוף. וראיה לדבר, שבכמה מקומות, מצינו תיאורים שונים לחלוטין על מראה ה'.זה מוכיח, שהתיאור הגשמי הוא להמחשה בלבד.
בקשת משה
י. אך הרי מצינו, שמשה ביקש לראות את ה'. האין זו הוכחה שאפשר לראות אותו?
תשובה: ומשה רבינו ידע שאי אפשר לראות את ה'. הוא ביקש לחוש את ה' ולהתקרב אליו. כמו מי שרואה איזה אדם, ומכאן ואילך נקל עליו לזהות אותו. כביכול, דמות אותו אדם נחקקה בליבו.
על כך השיב לו ה', שראייה כזו היא למעלה מהשגת האדם, משה יוכל להשיג את ה' רק באופן חלקי. לכן נאמר בפסוק שהוא ראה את ה' מאחוריו, כלומר הוא התקרב לה', כמי שראה אדם מאחוריו, ויש לו היכרות חלקית איתו, זוהי ההיכרות הגדולה ביותר, שאדם גשמי יכול להגיע אליה.
מסקנות
יא. כיוון שאין לבורא גוף, גם אי אפשר לומר עליו שום דבר שקשור לגוף, כמו הרכבה ופירוד, גודל, מקום, תנוחה, גיל, שינויים, מוות (או חיים גשמיים), טפשות (או חכמה אנושית), שינה, רגשות טבעיים, וכדו'. כל זה אינו שייך אצל הבורא.
רגשות ה'
יב. אבל הרי מצינו בתנ"ך, שרגשות כאלו ואחרים מיוחסים אל הבורא?
תשובה: אצל הבורא, הכל רוחני ומופשט. רק כדי להמחיש, משתמשים בתיאור רגשות שמוכרים לנו, כי זו השפה שאנו מבינים.