לרדוף עד חרמה
א. מצווה להשמיד את העבודה זרה, עם כל מה שמשמש אותה. מצוה זו היא רק בארץ ישראל, ואילו בחו"ל אין מצווה לרדוף ולחפש. רק אם נכבוש איזה מקום, נשמיד כל עבודה זרה שיש שם.
אסור ליהנות
ב. אסור ליהנות מעבודה זרה, מכלים שמשמשים אותה, וממה שמוקרב אליה, או נעשה בשבילה. והנהנה, מקבל פעמיים עונש מלקות.
לב
ג. בהמה שהוקרבה לעבודה זרה, כולה אסורה בהנאה, ואפילו הצואה שבמעיה, וחלקי גופה השוליים ביותר. לכן, אם יש סימן בעור, על פיו ניתן לזהות שהוא מבהמה שהוקרבה לאליל (כגון שיש חור כנגד מקום הלב, כי היו נוהגים להוציא את הלב), אסור ליהנות ממנו.
הבדלים
ד. עבודה זרה של גוי, אסורה בהנאה מיד כשנעשתה. לעומת זאת, עבודה זרה של יהודי, נאסרת רק לאחר הפעם הראשונה שעבדו אותה.
מה שמשמש את העבודה זרה, בכל מקרה נאסר בהנאה רק לאחר שהעבודה זרה נעבדה.
עסקים
ה. מי שמכין עבודה זרה עבור אחרים, יקבל על כך מלקות, אך הכסף שקיבל אינו אסור בהנאה. כי העבודה זרה נאסרת לכל המוקדם, כאשר היא מושלמת. והפעולה האחרונה שמשלימה אותה, ערכה נמוך מאוד.
קנה גרוטאות מגוי, ומצא שם אליל, רשאי להחזיר אם רק שילם כסף או לחילופין אם רק משך. אבל אם משך וגם שילם - העבודה זרה נחשבת לשלו לחלוטין, ועליו להשמידה ולספוג את ההפסד בעצמו.
אחים גויים, שאחד מהם התגייר ולאחר מכן אביהם מת, רשאי היהודי לבקש לקבל רק דברים מותרים (כסף, פירות), ולהשאיר לאחיו הגוי את הדברים האסורים (עבודה זרה, יין נסך). אבל אם כבר קיבל היהודי את הדברים האסורים, עליו להשמידם, ואינו רשאי להחליפם, כי אז הוא יהנה מהם.
צורות
ו. פסלונים שנעשו על ידי גויים לקישוט, מותר ליהנות מהם. אך אם נעשו כאלילים, אור ליהנות מהם.
לכן, פסלונים שנמצאים בכפרים, אסורים בהנאה, כי הכפריים אינם משקיעים בקישוטי סרק. ואילו בערים, אסורים רק פסלונים שעומדים בפתח המדינה, ומחזיקים מקל (שהוא סמל של כח), או ציפור (שביכולתה לעוף ולהשגיח בכל מה שקורה בעולם), או חרב (שכביכול ביכולתו להרוג כל אחד), או כדור (כאילו הוא שולט בכל כדור הארץ), או כתר (כמלך), או טבעת (בה הוא כביכול חותם את גזר דינו של כל אחד), כנראה זו עבודה זרה. אם לא, מסתבר שזהו קישוט בלבד, ומותר ליהנות ממנו.
בזבל
ז. המוצא פסלון זרוק ברחוב או בערימת גרוטאות, מותר לו ליהנות מהם, שכן יתכן ופסלון זה משמש לנוי, ואפילו אם זו עבודה זרה יתכן שביטלוה ולכן היא זרוקה.
אבל המוצא עבודה זרה (וודאית) שבורה, אסור ליהנות ממנה, כי יתכן שנשברה בטעות, ולא התבטלה.
קישוטי כלים
ח. מי שמצא כלים שעליהם מצוייר אליל השמש או הירח, או דרקון, אם היו אלו כלים יקרים (של כסף וזהב, או בגדי משי, או תכשיטים), הרי הם אסורים, כי יתכן שעובדים אותם. אבל כלים בזויים יותר - מותרים. כמו כן, אם נמצאו צורות אחרות (אפילו על כלים חשובים) - מותרים, כי מן הסתם הרי זה קישוט בלבד.
ערבוב
ט. עבודה זרה (וכן דברים המשמשים אותה, או שמקריבים אותם לה), אסורים גם אם התערבו.
למשל, פסל אלילי, שהתערב באלפי פסלי נוי, יש להשמיד את כולם. וכן אם כוס של עבודה זרה, התערבה באלפי כוסות, או שחתיכת בשר קורבן אלילי התערבה באלפי חתיכות, או שעור בהמת קורבן אלילי התערבה באלפי עורות - הכל אסור בהנאה.
גם בדיעבד, אם אדם מכר עבודה זרה (או משמשיה, או קרבן שלה), הכסף אסור בהנאה, ממש כמו העבודה זרה עצמה.
ספק של ספק
י. אפילו לאחר שנשרף האליל, אסןר ליהנות מהאפר.
אסור ליהנות מגחלת של עבודה זרה. אך מהשלהבת מותר, כי אינה דבר מוחשי.
אסור ליהנות מספק עבודה זרה, אבל מותר ליהנות מספק של ספק. למשל, כוס של עבודה זרה שנפלה למחסן כוסות, הכל אסור (כי על כל כוס יש ספק אחד - האם זו הכוס שנפלה, או לא). אך אם כעת תיפול כוס מהמחסן לשתי כוסות נוספות, כל כוס מהשלישיה תהיה מותרת (כי יתכן והיא לא הכוס שנפלה, וגם אם כן, יתכן שהכוס שנפלה אינה של עבודה זרה).
בדומה לזה, אם נפלה טבעת של עבודה זרה לכמה טבעות, ושתי טבעות מהתערובת נפלו לים, מותר להשתמש בכל אחת מהנשארות. כי יתכן וטבעת העבודה זרה נפלה לים, וגם אם לא, יתכן ואינה זו שהוא משתמש בה. אבל אין די בכך שטבעת אחת תיפול, כי טבעת היא דבר קטן, ונפילתה אינה מורגשת כמעט.
נפלה טבעת עבודה זרה למאה טבעות אחרות (של חולין), והתערובת כולה נחלקה לשתי קבוצות (של 40 - 60), ונפלה הקבוצה הגדולה לטבעות אחרות, הכל אסור. אבל אם הקבוצה הקטנה נפלה, הכל מותר. כי סביר יותר להניח, שהטבעת נמצאת בקבוצה הגדולה יותר.
עץ אלילי
י"א. אשירה, היא עץ שמשמש בעצמו כאליל, או שתחתיו מונח אליל.
אסור לשבת תחת האשירה, אבל מותר לשבת תחת צל הענפים והעלים, שנוטה הצידה. כמו כן, אסור ללכת תחתיה, אם יש מעבר אחר. ואם אין, יעבור תחתיה בריצה.
אפרוחים
י"ב. אם יש אפרוחים גדולים על האשירה, שיכולים לעוף בעצמם, מותר ליהנות מהם. אבל אפרוחים קטנים וביצים, אסור ליהנות מהם. כי אם נתיר אותם, יתכן ויעלה על העץ כדי לקחתם.
הקן עצמו שעל האשירה, מותר בהנאה. כי העוף מביא את חומרי הבניין של הקן, ממקומות אחרים. ואין לחוש שיטפס לעלות, כי יכול בקלות להפיל את הקן ארצה, בעזרת מקל.
עצי הסקה
י"ג. ענפי האשירה עצמם, כמובן אסורים בהנאה. לכן, אם הבעירום בתנור אפיה, יש להמתין עד שיתקרר, ורק אז להבעירו שוב, בעצים של היתר. ואם אפה לחם בתנור הלוהט מעצי האיסור, אסור ליהנות מלחם זה.
נתערבה כיכר זו בכיכרות אחרות (של היתר), ישמיד את שווי הכיכר, וכך אינו נהנה ממנה.
הנאות נוספות
י"ד. בדומה לדין שבהלכה הקודמת, אם יצר מחט אריגה מעץ אשירה, וארג ממנה בגד, אסור ליהנות מהבגד. ואם הוא התערב בבגדים אחרים, יש להשמיד את שווי הבגד האסור, ויוכל ליהנות משאר הבגדים.
מותר לשתול ירקות תחת האשירה, הן בחורף (שהצל מזיק להם ומונע מהם אור), והן בקיץ (שהצל מגן עליהם מהשמש החזקה). כי אמנם צל האשירה הוא אסור, אך הרי הצל לבדו הוא חסר תועלת. הוא רק מסייע לאדמה להצמיח, וכיוון שהאדמה מותרת, אין בעיה בירקות, שכן האדם אינו נהנה (רק) מהדבר האסור.
בדומה לזה, שדה שזובלה בזבל אסור, מותר לזרוע אותה (כי הזבל רק מסייע לאדמה להצמיח). ובהמה שאכלה צמחי עבודה זרה, מותר לשחוט ולאכול אותה (אם אכלה גם אוכל רגיל).
קרבן
ט"ו. מאכל שהוכן להקרבה לאליל, אינו נאסר כשהוכנס לבית האליל, אלא רק לאחר שיוגש לאליל, ואז נאסר אף אם הוציאוהו אחר כך.
כל אוכל שנמצא במקום עבודת האליל (לפנים מן הוילון שפרוס לפניה), ואפילו מים ומלח, מן הסתם הוקרב לה, ואסור ליהנות ממנו. ומי שיטעם, חייב בעונש מלקות.
על הראש
ט"ז. מי שמצא אליל, ובגד מקופל על ראשו, או כלי על ראשו, או ארנק תלוי על צווארו, הרי זה בזיון לפסל, ולכן מותר ליהנות (מהבגד/ארנק/כלי הזה). אבל אם הונחו באופן מכובד, אסור ליהנות מהם. ואם היה על ראשו דבר שראוי להקרבה (בבית המקדש), אסור ליהנות ממנו, כי מן הסתם אלו שיירי קרבן.
וכל זה, כשהאליל נמצא בחוץ. אבל כשהאליל במקומו, כל דבר שנמצא לפנים מן הוילון, אסור ליהנות ממנו, ואפילו אם הוא בדרך בזיון, ואפילו שאינו ראוי להקרבה.
ואלילים שהדרך לעובדם בבזיון, כמו פעור ומרקוליס (ראה לעיל, פרק ג' הלכה ב'), אסור ליהנות מכל דבר שנמצא עמהם, ואפילו בחוץ. כך למשל במרקוליס (שעבודתה לזרוק עליה אבנים), כל אבן שקרובה אליה, ונראית שהיא עמה - אסור ליהנות ממנה.
להכיר טובה
י"ז. עבודה זרה שבבעלותה נכס המשמש את הציבור (כגון גינה, או מרחץ), מותר ליהנות שם, אך לא יודה לכהני האליל, שלא יבוא להיגרר אחריהם. ואם נכס זה שייך במשותף לעבודה זרה ולגויים אחרים, מותר גם להודות לכהניה, אך אסור לשלם על השימוש, כי בכך הוא מסייע לאליל.
אליל מבוזה
י"ח. מרחץ שאליל מוצב בו, אין מניעה לרחוץ שם. כי האליל הוא רק לקישוט, ובכלל אין זה כבוד שהוא נמצא במקום שכולם ערומים. אך אם זוהי דרך העבודה של אליל זה, כמובן אסור להיכנס לשם.
סכין
י"ט. סכין של עבודה זרה, ששחט בה בהמה, מותר לאכול את הבשר. כי השחיטה היא נזק, כיוון שבחיי הבהמה אפשר גם לעבוד בה, או שתוליד וולדות. וממילא, השחיטה היא נזק, ולא הנאה. אך אם הבהמה הייתה נוטה למות, אסור לאכול ממנה. כי שחיטתה היא הנאה, שכן לולי זאת, הייתה הבהמת מתה ומושלכת לאשפה.
ולאידך, אסור להשתמש בסכין כדי לחתוך את בשר הבהמה, ואם יחתוך הבשר אסור בהנאה. אבל אם החיתוך מזיק, כגון שהיו חתיכות יפות וגדולות וחתך אותם לקטנות - הבשר מותר.