פרק א' - ללמוד!

הקדמה:

החוכמה היהודית, מסקרנת אנשים רבים. למה היהודים כל כך חכמים?

יש הטוענים, שהתשובה לשאלה זו, נמצאת בנושא הבא. היהדות מעודדת לימוד, כערך עליון כמעט. בכל מצב, ובכל מעמד חברתי. תמיד ללמוד. אז אולי לכן היהודים כל כך חכמים?

מי חייב?

א. האשה מטבעה, היא רגשנית. לכן, חובת לימוד התורה אינה מוטלת עליה, כי היא מתקשרת עם ה' על ידי הרגש, ולא כל כך על ידי השכל. כך גם עבד (כנעני), מחוייב במצוות כאשה, ולכן גם הוא פטור מלימוד תורה. ואחרון חביב - גם הילדים אינם מחוייבים מצד עצמם ללמוד, שכן הם קטנים, ואינם מחוייבים בשום מצווה שהיא. עם זאת, האב מחוייב ללמד את בנו תורה.

חובה זו אינה מוטלת על האם, כי היא פטורה מלימוד עצמי, ולכן גם אינה מחוייבת ללמד את בניה.

לא רק בנים

ב. המצווה, אינה רק ללמד את הבנים, אלא גם את הנכדים. יתר על כן, מצוות על כל חכם ללמד גם תלמידים שאין לו שום קשר אליהם. אך תחילה מצווה כל אחד ללמד את בניו, אחר כך את נכדיו, ולבסוף תלמידים זרים.

כסף

ג. האב מצווה לשלם, כדי לשכור מי שילמד את בנו. לעומת זאת, ללמד תלמידים אחרים, הוא נדרש בחינם בלבד, ואינו צריך לשלם על זה.

מי שאביו לא לימדו, צריך ללמוד בעצמו - כי אם לא ילמד, כיצד יקיים את כל המצוות?!

עדיפות

ד. מצוות האדם ללמוד בעצמו, קודמת לחובתו ללמד את בנו. לכן, אם מטעמים תקציביים יכול רק אחד מהם ללמוד, ילמד האב. רק אם הבן מוכשר יותר ומבין מהר יותר, הוא קודם. אך גם במצב כזה, אל לאב להסתפק בכך שבנו לומד, ועליו לעשות כל מאמץ כדי ללמוד בעצמו גם כן.

נישואין

ה. בדרך כלל, לאחר שהאדם מתחתן בשעה טובה, הוא פחות פנוי ללמוד, שכן מוטל עליו לפרנס את משפחתו. לכן, עיקר לימוד התורה הוא לפני החתונה. יחד עם זאת, אל לאדם להתעכב ולמנוע את עצמו מלינשא, אם ההמתנה תגרום לו מחשבות רעות, ותביאהו לידי חטא.

מתי מתחילים?

ו. התחלת לימוד התורה אצל ילד, היא מיד כשיודע לדבר, יש ללמדו את הפסוק שמע ישראל, תורה ציווה, ולאט לאט ילמדו עוד פסוקים. בגיל שש או שבע (בהתאם למצב הבריאות של הילד), יש לשלחו למלמד, שילמדו תורה בצורה מסודרת.

והתשלום?

ז. לגבי תורה שבכתב, זה תלוי במנהג. ואם המנהג לדרוש על זה תשלום, חובה על האב לשלם למחנך, עד שילמד את בנו את כל התנ"ך.

לעומת זאת, לגבי תורה שבעל פה, אין לדרוש על כך שכר. ואף על פי כן, אם אין מי שילמד בחינם, חובה לשלם כדי ללמוד. אך גם מי שבעצמו שילם כדי ללמוד, חובה עליו ללמד אחרים בחינם.

אין פטור

ח. כל יהודי חייב ללמוד תורה, ואין זה משנה מה מצבו הכלכלי, מה מצב בריאותו, ובאיזה גיל הוא, או מה מצבו המשפחתי. גם במצבים הלחוצים ביותר, יש להקפיד לפחות על זמן קצר ביום וזמן קצר בלילה, שבו לומדים תורה.

דוגמא אישית

ט. ואכן, רבים מגדולי ישראל, לא נהנו בהכרח מתנאי לוקסוס בלימוד התורה. היו מהם עיוורים, והיו מהם שעסקו בעבודות פיזיות קשות, אך הם למדו תורה ביום ובלילה, ועד היום אנו מזכירים את שמם בהערצה.

מתי מסיימים?

י. החיוב ללמוד תורה, הוא תמידי - עד המוות.

חלוקת הזמן

י"א. על האדם לחלק את הזמן הפנוי שיש לו, באופן כזה:

שליש, ללמוד תורה שבכתב - תנ"ך.

שליש, ללמוד תורה שבעל פה - משניות.

שליש, לעיין ולהוציא מסקנות ממה שלמד, מה אסור ומה מותר - גמרא.

המשך

י"ב. למשל, אדם שעובד למחייתו שלש שעות ביום, ונותרו לו תשע שעות ללמוד. שלוש שעות יקרא בתורה שבכתב, שלוש שעות בתורה שבעל פה, ועוד שלוש שעות יעיין ויוציא מסקנות ממה שלמד בשש השעות הראשונות.

תורה שבכתב כוללת גם נביאים וכתובים, ואילו מפרשי התנ"ך נחשבים לתורה שבעל פה. פנימיות התורה, נחשבת לגמרא.

חלוקה זו, היא רק בתחילת לימודו של האדם. ואילו לאחר שיגדל בחכמה, ויהיה בקיא בתנ"ך ובמשניות, יקדיש זמן מסוים לחזור על לימודו, ובכל שאר הזמן יעיין בגמרא.

אשה

י"ג. כפי שהוזכר בתחילת הפרק (בסעיף ב'), שהאשה פטורה מלימוד תורה. אך למרות זאת, אם היא לומדת, תקבל שכר על זה. אם כי שכרה פחות משכר האיש, שכן היא לא מחויבת, ולכן קל לה יותר ללמוד. בניגוד לאיש שחייב, ולכן יצרו מקשה עליו יותר.

למרות זאת, ציוו חכמים שלא ילמד אדם את ביתו תורה, שכן היא עלולה להבין זאת באופן שגוי, ולהגיע למסקנות בלתי נכונות. ציווי זה, אינו כולל את התורה שבכתב.