הקדמה: בפרק זה, יבאר הרמב"ם כיצד לשמור על הבריאות.
בריאות
א. כפי שנתבאר בסוף הפרק הקודם, השמירה על הבריאות היא חלק מעבודת ה', שכן אדם חולה, אי אפשר לו לעבוד את ה' כפי שצריך. לכן צריך האדם לשמור על בריאותו.
לשם כך, על האדם להימנע מאכילה 'אוטומטית'. יש לשים לב לאיתותי הגוף, לאכול רק כשרעבים, ולשתות רק כשצמאים.
אין להתאפק. מיד כשאדם צריך ללכת לשירותים, עליו לעשות זאת, בלי שום המתנה.
כיצד לאכול
ב. אין לאכול ולמלא את הבטן לחלוטין, אלא יש לעצור מעט לפני כן. להפחית רבע, מכמות האוכל שמשביעה לחלוטין.
בתוך האכילה, לשתות רק מעט מים, מעורבים עם יין. רק לאחר הסעודה, אפשר לשתות כמה שרוצים, אבל גם אז לא להרבות בשתיה מופרזת.
לפני האוכל, לבדוק אם זקוקים לשירותים. וכדאי גם להתעמל קצת כדי לחמם את הגוף, אחר כך לנוח מעט, ואז לאכול. ומה טוב, גם להתרחץ במים חמים לאחר ההתעמלות, ואז להמתין מעט ולאכול.
לאכול ברוגע
ג.בעת האכילה, על האדם לשבת ישר, או להטות את הגוף לצד שמאל.
אחרי האוכל אין להתעמל, עד שהאוכל יתעכל. התעמלות אחרי האוכל, מזיקה מאוד.
שעות שינה
ד. על האדם לישון שליש מהיממה, דהיינו 8 שעות, ולקום בזריחת השמש.
שינה
ה. בעת השינה, אין לשכב על הגב או הבטן, אלא על הצד (בתחילת הלילה על צד שמאל, ובסוף על צד ימין).
אין לישון מיד אחר האוכל, אלא להמתין שלוש או ארבע שעות.
אין לישון ביום.
סדר האכילה
ו. יש מאכלים קלים לעיכול, שמשחררים את מערכת העיכול (ענבים, תאנים, תותים, אגסים, אבטיחים, קישואים, ומילונים). לכן, כדאי לאכול אותם לפני האוכל, להמתין מעט, ואז לאכול את האוחה.
לעומתם, יש גם מאכלים בעלי השפעה הפוכה (כמו רימונים, חבושים, ותפוחים). אותם יש לאכול בכמות מצומצמת, לאחר תום הארוחה.
בשרי
ז. בארוחה עצמה, יש להתחיל עם מאכלים קלים, ואחר כך מאכלים כבדים יותר. תחילה ביצים, אחר כך עופות, אחר כך בשר כבש, ולבסוף בשר פרה.
בהתאם לעונה
ח. בקיץ, יש לאכול מאכלים קרים, וחמוצים, ולצמצם את השימוש בתבלינים, שמחממים מעצם טבעם.
ולאידך בחורף, יש לאכול מאכלים חמים, ותבלינים, וכן לאכול מעט חרדל.
כמו כן, יש להתאים את סוגי המאכלים למזג האוויר השורר באותו מקום.
אוכל רע מאוד
ט. יש מאכלים רעים מאוד, שכדאי להימנע מהם לחלוטין:
דגים גדולים מלוחים וישנים, גבינה מלוחה ישנה, פטריות, בשר מלוח ישן, יין טרי (בתוך ארבעים יום לבצירתו), אוכל מבושל שהסריח, וכל מאכל שריחו רע.
יש מאכלים פחות גרועים, שאין לאוכלים בקביעות, אלא רק אחת לזמן רב:
דגים גדולים, גבינה, חלב שעברו 24 שעות מחליבתו {נ.ב. ללא קירור, כמובן}, בשר שור או תיש גדול, פול, עדשים, לחם שעורים, מצות, כרוב, חציר, בצל, שום, חרדל, צנון.
יש לאכול ממאכלים אלו, רק מעט ובחורף. בקיץ, לא לאכול מזה בכלל. מלבד פול ועדשים, שגם בחורף אין לאכול. ולאידך, דלעת יש לאכול בקיץ.
אוכל פחות גרוע
י. יש מאכלים פחות רעים:
ברווזים, גוזלי יונה, תמרים, לחם קלוי בשמן, לחם שנילוש בשמן, סולת נקיה לגמרי (בלי שום סובין), רוטב דגים.
אין לאכול הרבה מזה, ומי שיכול להימנע מהם לחלוטין - הרי זה גיבור.
פירות
י"א. אין להרבות באכילת פירות, יבשים אות טריים. ופירות בוסר אין לאכול בכלל.
החרובים רעים. פירות חמוצים הם רעים, ואפשר לאכול מהם רק מעט, בקיץ (או במקומות חמים).
תאנים ענבים ושקדים, הם טובים יותר משאר הפירות, ואפשר לאכול מהם הרבה, אבל לא לאכול מהם תמיד.
דבש ויין
י"ב. הדבש והיין, מזיקים לצעירים (שבין כך חמים בטבעם), וטובים לזקנים, ובפרט בחורף.
בכלל, יש לאכול בקיץ, שני שליש בלבד, ממה שאוכלים בחורף.
שלשול ועצירות
י"ג. על האדם להשתדל, שמערכת העיכול שלו תהיה משוחררת, וקרובה לשלשול קל. שכן עצירות גורמת למחלות קשות.
במקרה של עצירות, אם הוא בחור, יאכל בבוקר צמחים מלוחים מבושלים, עם שמן זית, רוטב דגים, ומלח. או לחילופין, ישתה מים שבישלו בהם תרד או כרוב, עם שמן זית, רוטב דגים, ומלח. אם הוא זקן, ישתה דבש עם מים חמים בבוקר, ימתין כארבע שעות ואז יאכל.
יש לעשות זאת כמה ימים, עד שתיפסק העצירות.
התעמלות
י"ד. מי שמתעמל, ואינו ממלא את ביטנו יותר מדאי, ואינו סובל מעצירות, לא יהיה חולה, אף אם יאכל מאכלים רעים.
המשך
ט"ו. ולאידך, מי שאינו מתעמל, או שסובל מעצירות, או שמתאפק, אף אם יאכל מאכלים טובים, יסבול ממחלות וחולשה.
אכילה גסה, מזיקה מאוד לגוף, והיא הגורמת לרוב המחלות.
רחצה
ט"ז. הרחצה במים רותחים (כפי שהיה מקובל בזמן הרמב"ם), מעייפת את הגוף במידת מה. לכן, מומלץ לרחוץ פעם בשבוע, ולא כשהאדם רעב, וגם לא מיד אחרי האוכל, אלא לאחר שהאוכל התחיל להתעכל.
את הראש, יש לרחוץ במים חמים ממש, ותו לא. את שאר הגוף, יש לרחוץ תחילה במים חמים באופן מתון, ויעסה את גופו, ולאט לאט יוריד את רמת החום, עד שירחץ במים קרים, וייצא מיד.
על האדם לבדוק שאינו צריך לשירותים, לפני המרחץ ולאחריו. וכן יבדוק לפני ואחרי האוכל, לפני ואחרי השינה, לפני ואחרי קיום יחסי מין, ולפני ואחרי התעמלות.
אחרי הרחצה
י"ז. בעת הרחצה, הגוף מתחמם מאוד, וקור פתאומי עלול להזיק לו. לכן, אפילו בקיץ, יש להתלבש היטב אחרי הרחצה, ולכסות את הראש. צריך להמתין עד שהגוף ינוח מעט, ואז לאכול. ואם אפשר לישון אחר המרחץ ואז לאכול, עוד יותר טוב.
אין לשתות מים קרים במרחץ או מיד לאחריו, ואם הוא צמא מאוד, יערב את המים עם דבש או יין.
בחורף, טוב לסוך את הגוף בשמן, לאחר הרחצה.
הקזת דם
י"ח. בזמן הרמב"ם, היה זה טיפול רפואי רווח למדי, להקיז דם, בכדי לעודד את הגוף לייצר דם חדש. הרמב"ם ממליץ לעשות זאת בזהירות, ולא לעיתים תכופות.
אין להקיז בחורף (כי הוצאת הדם מקררת), ולא בקיץ (כי הגוף מותש מהחום), אלא רק באביב ובסתיו. ולאחר גיל חמישים אין להקיז דם כלל.
אין להקיז ביום שבו הגוף מתאמץ (יוצא לדרך או בא מן הדרך, או נכנס למרחץ), כמו כן, יש לנוח ביום ההקזה, ויאכל פחות ממה שהוא רגיל.
יחסי מין
י"ט. זרע האדם, חיוני לבריאותו, וכאשר מגזימים בקיום יחסי מין, גורמים לגוף נזק רב. מרבית האנשים מתים, בגלל שגיאה זו. מבחינה בריאותית טהורה, יש לקיים יחסי מין, רק כשהגוף בריא מאוד, והאדם מתקשה גם כשאינו מעורר את עצמו על זה.
אין לקיים יחסי מין בעת רעב או שובע, אלא לאחר שהתעכל המזון. כמו כן, אין לקיים יחסי מין ביום שהאדם התאמץ באופן חריג (הקיז דם, היה במרחץ, יצא לדרך, או בא מהדרך), או בעמידה או בישיבה.
ביטוח בריאות
כ. הרמב"ם מתחייב (!!!!) שכל מי שיתנהג כפי המבואר בפרק זה, לא יחלה כל ימיו, עד שיזדקן הרבה וימות. הוא לא יצטרך רופא, אלא אם כן תבוא איזו מגיפה, או שגופו היה חלש מלידה, או שזמן רב הוא התנהג באופן שהזיק לבריאותו.
טיפול בחולים
כ"א. המבואר בפרק זה, מתייחס לבריאים. חולים, צריכים להתנהג באופן שונה, כפי המבואר בספרי הרפואה.
המשך
כ"ב. אם אין רופא, גם החולים צריכים לנהוג בדיוק כפי שנתבאר בפרק זה.
עיר אסורה
כ"ג. אסור לתלמיד חכם, לגור בעיר שאין בה את עשרת הדברים הבאים. 1. רופא. 2. מקיז דם. 3. בית מרחץ. 4. שירותים (ציבוריים... באותו זמן, עוד לא נוצר הלוקסוס של שירותים בכל בית). 5. מקור מים. (לפני עידן הברזים). 6. בית כנסת. 7. מורה (לפני שנוצרו בתי הספר). 8. סופר (שיכתוב ספרים, לפני עידן הדפוס). 9. גבאי צדקה (שידאגו לעניים). 10. בית דין (שיענישו את העבריינים).