לעילוי נשמת הרב ניסים כהן
הקדמה: בפרק הקודם הוסבר, שהדרך הטובה ביותר, היא הדרך הממוצעת. בפרק זה יבאר רבינו, שלעיתים נדרשת דווקא הדרך הקיצונית.
מחלה
א. הרמב"ם היה רופא נודע, ואת הלכה זו הוא פותח במשל מתחום הרפואה.
לעיתים, חולה רוצה לאכול דווקא מאכלים לא בריאים, ואינו מסוגל לאכול מאכלים בריאים. כך גם בנפש האדם, כשאדם מתרגל להתנהג באופן שגוי, קשה לו מאוד לתקן את התנהגותו. לכן, על החולה (בדיעותיו) ללכת לרופא הנפשות - החכם, שירפא אותו מחוליו.
מרשם רפואי
ב. התרופה למחלות אלו, היא הקיצוניות. מי שכעסן מאוד, שיזהר מאוד מכעס. מי שגאוותן, שיזהר מאוד מגאווה. וכן על זה הדרך, בשאר תכונות האופי. לאחר שתיעקר המידה הרעה, על האדם לשוב לדרך הבינונית.
תכונות מסוכנות במיוחד
ג. אף שבכל תחומי החיים, על האדם ללכת בדרך הממוצעת, יש שתי תכונות יוצאות מן הכלל: כעס וגאווה.
הגאווה היא מידה רעה מאוד, ועל האדם להתרחק ממנה בתכלית.
גם הכעס רע מאוד, והאדם צריך להתרגל שלא לכעוס כלל. אפילו כשרצונו להרתיע מישהו ממעשה רע, עליו להציג את עצמו כאילו הוא כועס, אך לא יכעס באמת.
פטפטנות
ד. צריך להתרגל לשתוק, ולדבר רק בדברי תוכן, או דברים שצריך אותם. ואפילו בדברים אלו, יש להשתדל לדבר בקיצור, ובאופן תמציתי.
המשך
ה. גם כשמלמדים, יש להשתדל לדבר ברוגע ובקצרה.
רמאות
ו. אסור לרמות, או להוליך אנשים שולל. אפילו לגרום לאנשים לחשוב כאילו מכבדים אותם יותר מן האמת, אסור. על האדם להיות אמיתי.
שאר התכונות
ז. בכל שאר התכונות, על האדם לאמץ את הדרך האמצעית, כפי שנתבאר בפרק הקודם בהרחבה. להיות שמח וחייכן באופן רגוע, עובד באופן רגוע כפי הנדרש למחייתו, ושמח בזה. ולא יהיה בעל מריבה, תאווה, או רודף אחר הכבוד.