הקדמה: בפרק הקודם, תוארה בהרחבה השפעתם המזיקה של המדיחים, שעשויים להוביל עיר שלימה לאבדון רוחני וגשמי. בפרק זה יבאר הרמב"ם את דינו של מי שהסית אדם אחד לעבוד עבודה זרה.
מסית
א. מי שהסית יהודי (או יהודיה, או כמה אנשים) לעבוד אלילים, יש להורגו בסקילה, אף אם המוסת לא עשה כלום, והתעלם מהמסית. ואין זה משנה אם המסית הוא אדם רגיל, או נביא.
פרטי הדין
ב. מי שהסית את רוב אנשי העיר, נקרא מדיח. ואף אם הוא נביא, אין זה עיר הנידחת, אלא אם כן הדיחו שנים.
אין הבדל, אם המסית אמר את דברו כנבואה מה', או כנבואה מהעבודה זרה עצמה. כמו כן, אין הבדל אם הסית בלשון יחיד או בלשון רבים.
אם הסית שנים יחד, יכולים הם עצמם להעיד על כך, ובית הדין יהרגוהו.
מחבוא
ג. בכל העבירות, יש להתרות בעבריין לפני ביצוע העבירה. אך במסית אין זקוקים לזה.
מסית שבא להסית אדם בודד, יבקש ממנו המוסת להסית עוד אחד, כדי שיוכלו להעיד נגדו. ואם אינו מסכים, יחביא לו עדים במקום חשוך (דבר שמותר לעשות רק למסית, ולא בשום עבירה אחרת), ויבקש ממנו לחזור על דבריו. אחר כך יאמר לו שאין זה ראוי ונכון לעזוב את ה', ואם ימשיך המסית בהסתתו, יביאוהו העדים לבית הדין, שיהרגוהו.
הוראות למוסת
ד. המוסת מבצע את גזר הדין כלפי המסית. ואסור לו לאהוב את המסית, או לעזור לו או להגן עליו.
כמו כן, אסור למוסת ללמד זכות על המסית, ולאידך אם הוא יודע איזה פרט שלילי עליו אסור לו לשתוק.
לעבוד את עצמו
ה. אדם שהסית לעבוד אלילים, ושמע המוסת והסכים, די בכך כדי להטיל עונש מוות על שניהם. אבל אם הסית לעבוד את עצמו כאליל, יהרגוהו רק אם המוסת אכן עבדו בפועל (כי אם לא, סביר שהמוסת סתם התלוצץ על שגעון הגדלות של המסית, שהוא אדם רגיל וחושב את עצמו לאלו-ה).
נביא אלילי
ו. אדם המתחזה לנביא של איזה אליל, ואומר דברים בשמו, חייב עונש מוות, ואפילו אם הדברים שאומר נכונים מצד עצמם.
אסור להתדיין
ז. אפילו להתדיין עם הנביא הנ"ל, או לבקש ממנו לעשות איזה נס כהוכחה - אסור. כמו כן, אסור אפילו להעלות על הדעת שאולי יש משהו בנבואתו.
כמו כן, נביא שקר חייב מיתה. ואף אם התנבא בשם ה', והדברים שאמר הם נכונים מצד עצמם (וכפי שיבואר בהלכה הבאה).
נביא שקר
ח. נביא שקר, יכול להיות אדם שהמציא נבואה שכלל לא נאמרה, ויכול להיות גם אדם ששמע נבואה מנביא אמת, ואמר אותה כאילו היא נאמרה לו.
פחד
ט. כפי שנתבאר בהלכות יסודי התורה, נביא הוא אדם נעלה וקדוש. ממילא מובן, שגם המתחזה לנביא, יוצר רושם כאילו הוא אדם קדוש. לכן מזהירה התורה, שאסור להימנע מהריגת נביא שקר, בגלל יראה ממעלתו הרוחנית. כמו כן, אסור להימנע מלקטרג עליו, אם יש צורך בכך.
משפטו של נביא שקר, נעשה רק בבית הדין הגדול שבירושלים, הכולל 71 דיינים.
ימח שמה
י. יש להימנע עד כמה שאפשר, מהזכרת שמה של עבודה זרה. אין להישבע בשמה לגוי, ואין להשביע גוי בשמה. ואפילו להזכיר סתם כך את שמה של עבודה זרה - אסור.
דוגמאות
י"א. למשל, אין לומר לאדם שימתין ליד עבודה זרה מסוימת.
מותר להזכיר את שמות האלילים המוזכרים בתנ"ך.
אין לגרום לאחרים לישבע בשם עבודה זרה.