הקדמה: בפרק הקודם הסביר הרמב"ם, כיצד לשמור על בריאות הגוף. בפרק זה יבאר, כיצד להתנהג כדי לשמור על עדינות הנשמה.
עדינות
א. האדם החכם, עליו לשמור על התנהגות נאותה, גם אם היא שונה מההתנהגות השגרתית. למשל, אל לו לזלול ולרדוף אחרי מאכלים, אלא יאכל מסוג מאכל אחד או שניים, כפי הנדרש כדי לשמור על בריאות הגוף, ודי לו בזה.
לא בציבור
ב. הטוב ביותר הוא לאכול בבית, ולא במקומות ציבוריים. כמו כן, אין ראוי לאכול אצל אנשים פשוטים, ואפילו עם חכמים אין ראוי לאכול באופן קבוע, אלא רק מידי פעם. בכלל, אין להשתתף בסעודות המוניות, ואין ראוי לאכול מסעודה של אדם אחר, אלא אם כן זו סעודת מצווה. פעם, צדיקים לא היו אוכלים, מסעודה שאינה שלהם.
שכרות
ג. חכם, אינו אמור לשתות יין לשם שכרות, אלא רק מעט יין בתוך הסעודה. כי השכרות גורמת לעבירות, ואם הוא משתכר בפני עמי הארץ, הרי זה גם חילול ה'.
אסור לשתות יין בצהריים, ואפילו מעט. אבל בתוך הסעודה אפשר, כי הוא לא משכר. רק מיין שאחרי הסעודה יש להיזהר.
עם האשה
ד. מותר לאדם להיות עם אשתו (כשהיא טהורה), אבל ראוי לתלמיד חכם להיות איתה רק בליל שבת, ורק אם יש לו כח.
אין לעשות זאת בתחילת הלילה (כשהבטן מליאה), או בסוף הלילה (כשהוא רעב), אלא באמצע הלילה. וגם אז, אין לנבל את הפה, או לנהוג בקלות ראש.
באותו זמן, שלא יהיה אפילו אחד מהם שיכור, או עצוב או עייף, ולא יבוא על אשתו כשהיא ישינה, או כשאינה רוצה.
ידבר וישחק איתה מעט, יבוא עליה בבושה ולא בעזות, ויפרוש.
המשך
ה. מי שנוהג כך, מלבד העדינות והקדושה שהוא רוכש, יש לזה גם השפעה טובה על ילדיו, שיהיו נאים, ביישנים, וראויים למידות טובות. ולעומת זאת, מי שמאמץ את נורמות ההתנהגות הרווחות בציבור הרחב, יהיו לו בנים כפי שיש בציבור הרחב.
צניעות בשירותים
ו. תלמידי חכמים, מקפידים שלא לגלות את גופם. אפילו בשירותים, אין לגלות את הגוף לפני שיושבים. אין לנקות ביד ימין (בה קושרים את התפילין על יד שמאל).
יש להתפנות במקום מוצנע ומרוחק. אין לדבר בשירותים. כל זה, הן ביום והן בלילה. ובכלל, מומלץ להתרגל להתפנות בבוקר ובערב, כדי שלא יצטרכו להפסיק מעניני היום, ולמצוא מקום צנוע מתאים.
צורת דיבור
ז. תלמיד חכם לא יצעק, וגם לא ידבר בטון גבוה, אלא באופן רגוע, אבל לא יגזים, באופן שייראה כשחצנות.
יש להקדים שלום לכל אחד, לדון אחרים לכף זכות, לדבר על דברים טובים שאחרים עושים, ולא על דברים רעים, ולאהוב את השלום. כשרואה שאם יאמר משהו זה יועיל - יאמר. אם לא - ישתוק:
למשל, לא ינסה להרגיע אדם בשעת כעסו (אלא ימתין שיירגע מעט), ולא ינסה להניא אדם מהחלטה שגויה, כשהוא להוט עליה (כי זה יגרום לו להתחפר יותר), ולא ינחם אדם שקרובו נפטר, כי הוא טרוד כעת בעניני הקבורה.כמו כן, אם נכשל אדם במשהו ונתפס, ינסה החכם להתחמק, ולא לראות את הביזיון.
כשהוא מתאר משהו, לא ישנה מהאמת, אלא אם כן זה נועד לקרב אנשים ולהרבות שלום.
לסיכום, ישתדל לדבר רק בדברי חכמה, או שיש איזה תועלת מהדיבור.
מטעמי צניעות, לא ידבר עם אשה ברחוב ואפילו היא קרובת משפחתו, כדי שלא יחשדו בו.
צורת הליכה
ח. אין ללכת בקומה זקופה וראש מורם כדרך הגאוותנים, או ללכת בפסיעות קטנות במיוחד. כמו כן, אין לרוץ ברחוב, ולא להרכין את הגוף ייתר על המידה, אלא יסתכל למטה, ויילך בזריזות כאדם עסוק. גם צורת ההליכה, יכולה ללמד על מידת חכמתו של האדם.
בגדים
ט. תלמיד חכם, צריך ללבוש בגדים נקיים, ללא כתמים.
לא ילבש בגדי מלכים, שהכל מסתכלים עליהם, וגם לא בגדי עניים, שמבזים את הלובש, אלא בגדים בינוניים.
לא ילבש בגדים דקים מדאי, שניתן לראות את הגוף דרכם.
לא יהיו הבגדים מגיעים לארץ (כדרך הגאוותנים), אלא רק עד לעקב, והשרוולים יכסו את כף היד.
בקיץ, אין ללבוש נעליים עם טלאים, אבל בחורף מותר אם הוא עני (כדי שלא יירטבו רגליו).
אין לשים בושם בבגדים או בשיער, ורק אם הוא מלוכלך, יכול לשים בושם כדי להעביר את הריח הרע.כמו כן, אין לו לצאת יחידי בלילה (דבר שהיה די חריג, לפני התפשטות תאורת הרחוב המלאכותית), כי עלולים לחשוד בו, שכוונותיו אינן טהורות.
מתוכנן
י. תלמיד חכם צריך לתכנן את רמת המחיה בביתו, בהתאם לאפשרויותיו הכלכליות, ולא יוציא יותר מיכולתו.
למשל, מי שהוא עשיר, יכול גם לאכול בשר כל יום. אבל סתם אדם (שאינו חולה, ואינו זקוק לבשר מטעמי בריאות), די לו באכילת בשר פעם בשבוע. בכלל, מומלץ לאדם להסתפק באוכל שמתחת לרמת המחיה הראויה לו, וביגוד ילבש לפי רמתו, ויכבד את בני משפחתו יותר מן הראוי לו.
תכנון ארוך טווח
י"א. ראוי לאדם, שקודם ימצא לו מקור מחיה, אחר כך יקנה בית, ורק אחר כך יתחתן. לעומת זאת הטפשים, עושים להיפך.
{כמובן, מדובר על בית מינימלי, ומקור מחיה מינימלי, שמספיק כדי לחיות. כיום, כשאנשים שואפים לרמת מחיה גבוהה ובית מרווח, אל להם לאחר להתחתן בשביל זה. חתונה מאוחרת כל כך, לא תקרב אותם לה', ולא תביא להם ברכה}.
רווח מול הפסד
י"ב. אל לאדם להפקיר או להקדיש את כל נכסיו, והוא יתפרנס מן הצדקה.
אין למכור שדה (קיימת לעד) ולקנות בית (שעלול ליפול), או למכור בית ולסחור בזה, או לקנות בזה מטלטלין (שאז הסיכוי להפסד, עוד יותר גדול), אלא להיפך. תמיד על האדם לחפש לקנות דברים שאינם נפסדים, ולא לחפש ריווח זמני, או להתגאות.
עסקים
י"ג. תלמיד חכם צריך להיות אמיתי בעסקיו, ולא לשקר. ידקדק כמה בדיוק הוא צריך לשלם, ולאידך כשהוא צריך לקבל מאחרים, יוותר להם, ולא ידקדק. ושקונה, ישלם מיד ולא יתאחר.
לא יקבל אחריות וערבות על אחרים, ולא יבוא כמיופה כח, להתערב בסכסוכים לא לו.
יחייב את עצמו, גם כשאינו חייב מן הדין, ולאידך, כשאחרים חייבים לו, יאריך להם את זמן הפירעון.
לא יציק לאנשים, וישתדל שלא לפגוע בפרנסתו של אף אחד. בקיצור, ישתדל להיות מאלו שפוגעים בהם, ולא מאלו שפוגעים באחרים.
אדם שמתנהג כפי שנתבאר בפרק זה, ה' מתגאה בו ומתפאר בו.