מוקדש לזכות חנה אסתר כהן - שתצליח בכל
הקדמה:
עבור אנשים מן השורה, נתפסת הנבואה כתופאה מיסטית, שמקומה אך ורק בין סיפורי התנ"ך. אך יש לזכור, שהן הנצרות והן האיסלאם, מתבססות על 'נביא' שהורה על מצוות כאלו ואחרות (יש"ו בנצרות, ומוחמד באיסלם). לכן אין זה פלא, שאחד היסודות החשובים ביותר ביהדות, הוא הגדרת הנביא. זיהויו, וסמכויותיו המדויקות. הרמב"ם יעסוק בנושא זה בהרחבה, בארבעת הפרקים הבאים:
יסוד!
א. ראשית, עצם הנבואה הוא יסוד בדת. עלינו לדעת, שה' נותן כח באדם, להתנבא. יחד עם זאת, לא כל אדם ראוי לזה. על הנביא להיות חכם גדול, ששולט על יצרו, ולא להיפך. בנוסף, הוא צריך להיות שלם בגופו, ולא בעל מום.
אדם כזה, שיעסוק בהשגת הבורא וחכמתו (כפי שנתבאר בד' הפרקים הראשונים), ויהיה שקוע תמיד בזה, ולא יעסוק בעניני העולם כלל, תשרה עליו רוח הקודש. הוא יתקרב למעלת המלאכים (הנמוכים ביותר), ויבין שאינו ככל האדם.
דרגות
ב. כפי שיש הרבה מעלות בחכמה, כך יש מעלות בנבואה. אך כולם רואים את הנבואה רק בחלום הלילה, או ביום כשתיפול עליהם כעין תרדמה.
בעת הנבואה, הגוף מזדעזע, וכוחו נוטש אותו. רק הדיעה נותרת פנויה, להבין את התגלות הנבואה.
משל
ג. בדרך כלל, הנביא רואה את הנבואה באמצעות חזיון גשמי, ומוסרים לו מלמעלה, גם את משמעות המחזה, דהיינו המסר האלוקי שטמון בו. אך יש גם נבואות יוצאות מן הכלל, שבהם נאמר לנביא המסר האלוקי באופן ישיר (בלי חזיון גשמי). יש גם להיפך, שהנביא רואה חזיון, בלי לראות את פתרונו.
לא תמיד
ד. הנבואה אינה נמצאת תמיד אצל הנביא. הנביאים יושבים שמחים בבדידות, ומחכים שתשרה עליהם הנבואה.
בני הנביאים
ה. בני הנביאים, הם אלו שרוצים להתנבא. יתכן והם אכן יזכו לנבואה, ויתכן שלא.
יוצא מן הכלל
ו. כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים (מסעיף ב' ואילך), נכון לכל הנביאים, חוץ ממשה רבינו, שנקרא רבן של כל הנביאים.
משה רבינו לא התנבא בחלום, אלא בעודו ער. הוא לא התנבא על ידי משל, אלא באופן גלוי וברור, והנבואה לא הבהילה אותו, ולא הפריעה לתפקוד גופו. בכל עת שרצה, שרתה עליו הנבואה.
מטרת הנבואה
ז. יתכן והנבואה תינתן לאדם, רק לצורך טובתו האישית, כדי שיהיה חכם יותר. ויתכן, שה' ישלחו אל הציבור, כדי כדי להוכיחם וללמדם כיצד להתנהג. במצב כזה, ה' נותן לנביא איזה מופת, כדי שהציבור יוכלו לזהות שהוא אכן נביא.
לא כל מי שעושה מופת נחשב לנביא. רק מי שמצד עצמו מתאים לנבואה, והוא בא ועושה מופת, יש להאמין לו. אמנם יתכן שאינו נביא (אלא מכשף), אך ה' ציווה אותנו להאמין בנבואתו. בדיוק כפי שנצטווינו, להאמין לעדות שני עדים.