מוקדש לחיה מושקא כהן - שתצליח!
להרגיש את ה'
א. בפרק הקודם, דובר על חשיבות ידיעת הבורא. את הפרק הזה פותח הרמב"ם, בציווי לאהוב את הבורא ולירא ממנו:
לדעת שיש בורא, ולהמשיך הלאה בשיגרת החיים, זה כמעט שווה ערך (מבחינת ההרגשה), לאי הכרת הבורא. אין הרבה הבדל בין התעלמות מוחלטת, לבין הכרה עקרונית חסרת כל משמעות. אך הפתרון אינו (כפי שרבים נוטים לעשות), לקיים את המצוות מתוך אילוץ. אכן, קיום המצוות הוא חשוב, אך חשוב גם האופן שבו מקיימים אותם. וכשעושים את המצוות מתוך רגש אהבה לה', זה כיף חיים (כפשוטו ממש! מה יכול להיות יותר נחמד, מאשר לעשות עבור מישהו שאוהבים). כך גם לאידך, כשנמנעים מאיזו פעולה מתוך עמידה דום כלפי רוממות הבורא, זו אי עשייה בעלת עוצמה, שקשה להתעלם ממנה. זו משמעות האהבה והיראה, שהן הבסיס המוצק, לעבודת ה' אמיתית.
איך?
ב. קל להבין בהגיון, שצריך לאהוב את ה' ולירא ממנו. אך כיצד עושים זאת בפועל? הרי אינני יכול לצוות על עצמי לאהוב? כמובן, רבים אומרים שהם אוהבים את ה', אבל זוהי אהבה כמעט בלתי מורגשת, שאין בכוחה להניע את האדם לפעילות. כיצד יכול האדם לרכוש אהבה ויראה מוחשיים וממשיים?
התשובה היא, פשוט להסתכל - בבריאה. אנו חיים בעולם כה נפלא, ומכל פרט ממנו ניבטת אלינו חכמתו העצומה של הבורא. אם רק נראה את השלימות האלוקית שבכל פרט בעולם, נתעורר מיד לאהוב את ה' הנפלא, שעשה ועושה כל כך הרבה בשבילנו. ומאידך, כשנתבונן באפסותינו לגבי הגדלות האלוקית, נחוש את מיעוט ערכינו, ונירא מה'.
ספר זה אינו ספר טבע. אך בגלל חשיבות העניין, יתאר הרמב"ם (בהמשך הפרק, ובשני הפרקים הבאים), כיצד בנוי העולם. זהו פתיח, כדי לסייע לכל החפץ בכך, להכיר את גדלות הבורא.
[שיטת הרמב"ם, אינה בהכרח מה שלמדנו בבית הספר... כאן אנו נבאר את דברי הרמב"ם, ונתעלם בדרך כלל משיטות אחרות. זה יהיה מעניין...]
שלשה קטגוריות
ג.ניתן לחלק את כל הנבראים שבעולם, לשלשה קטגוריות כלליות.
הקטגוריה הראשונה, מכילה את הברואים שמורכבים מגולם וצורה, וכפופים לשינויים. גולם - היינו החומר הפיזי שממנו מורכב כל דבר (ברזל, אבן, עץ וכדו'), וצורה היינו הצורה הפיזית שלו. זה עגול, זה מרובע, זה משולש וכו'. קטגוריה זו, כוללת את כל הנבראים הגשמיים על פני כדור הארץ. כולם עשויים חומר, ויש להם גם איזו צורה. בנוסף, הם אינם בני אל-מוות. במוקדם או במאוחר, צורתם תישתנה ותאבד.
במילים קצת יותר גבוהות, הם אינם מעל הזמן, אלא מתחתיו. הזמן שולט עליהם, ולאחר פרק זמן כזה או אחר, הם יאבדו ויתכלו.
הקטגוריה השניה, כוללת את הנבראים שמורכבים מגולם וצורה, אבל הם מעל הזמן, והוא לא שולט עליהם. אלו הם הכוכבים, והגלגלים (שענינם יבואר בפרק הבא). חוסנם של נבראים אלו מוכיח, שגולמם אינו גולם רגיל, וגם צורתם אינה צורה רגילה.
הקטגוריה השלישית, מכילה ברואים בעלי צורה בלבד, בלי גוף גשמי. אלו הם המלאכים, שאין להם גוף כלל, אלא רק צורה רוחנית מופשטת.
איך נראה מלאך?
ד. אבל הרי מצינו בכמה מקומות בתנ"ך, שהמלאך עשוי אש, והוא בעל כנפיים?
תשובה: זהו משל בלבד. האש באה לתאר שאינו בעל גוף רגיל, והכנפיים באות להמחיש שאין לו משקל וכובד. אבל מצד האמת אין לו גוף כלל. גם על הבורא נאמר שהוא עשוי אש, אך זה נועד רק להמחיש שאינו בעל גוף רגיל.
מה ההבדל בין המלאכים?
ה. הרי בפרק הקודם (סעיף ז') הוסבר, שאם אין הבדל בין דברים רוחניים, אין הם כמה, אלא רק אחד (וכמו סברא שכלית, שגם אם היא נלמדת על ידי אנשים רבים, עדיין היא סברא אחת). אם כן, מה הופך את המלאכים לרבים?
תשובה: יש כמה סוגי מלאכים. המלאכים השפלים, מקבלים את חיותם מהמלאכים הנעלים מהם. והם, מהמלאכים הנעלים עוד יותר, וכן הלאה. והמקור הראשון, הוא הבורא, שנעלה מכולם.
הבהרה
ו. ואין הכוונה, לומר שמלאך אחד גבוה פיזית ממלאך אחר. אלא שמלאך אחד רמתו נמוכה, והשני נעלה יותר. גדול יותר. כמו בבני האדם, שאומרים שאדם אחד, חכמתו גבוהה יותר מחכמת חבירו, אך כמובן אין הכוונה לגובה פיזי.
סוגי מלאכים
ז. יש עשרה סוגי מלאכים, ונמנה אותם מהגדולים לקטנים (במעלתם, כפי שהוסבר בסעיף הקודם): 1. חיות הקודש. 2. אופנים. 3. אראלים. 4. חשמלים. 5. שרפים. 6. מלאכים. 7. א-להים. 8. בני א-להים. 9. כרובים. 10. אישים.
המלאכים הנעלים ביותר (חיות הקודש), רק ה' נעלה מהם. לכן הם מתוארים בתנ"ך, כמי שנמצאים תחת כסאו של הבורא (בדרך משל, כמובן). וואילו המלאכים הפחותים ביותר (אישים), מתגלים אל הנביאים. לכן הם נקראים אישים, כי יש להם איזה קירבה (מבחינת הרמה שלהם) אל בני האדם.
דעת המלאכים
ח. כל המלאכים, מכירים את הבורא, כל מלאך לפי דרגתו. אך אפילו המלאך הנעלה ביותר, אינו מכיר את מלא מעלת הבורא (אם כי הוא יודע יותר מהמלאכים הנמוכים ממנו). ולאידך, גם המלאך הנמוך ביותר, יודע את בוראו יותר ממה שבני האדם יודעים. רק הבורא עצמו, יודע את עצמו בשלימות.
יודע הכל
ט.כפי שהוזכר בפרק הקודם (סעיפים א-ג), כל הנבראים, נמצאים אך ורק מכוחו של הבורא. לכן, הבורא יודע את הכל. כי הכל מגיע ממנו, והוא יודע את עצמו, ממילא הוא יודע את הכל.
בלתי נתפס
י. הידיעה של בני האדם, היא מחוץ להם. יש את האדם עצמו, ויש את הידע שלו. אבל ידיעת הבורא, אינה דבר נוסף עליו. כי הבורא הוא אחד ויחיד (כפי שנתבאר בפרק הקודם - סעיף ז'), ולא ניתן לומר שיש את עצמו, ויש את דעתו. הוא ודעתו הם דבר אחד ממש.
דבר זה עמוק מאוד, ואינו ניתן להשגה שכלית מושלמת. אך האמת היא, שהבורא יודע את עצמו מצד עצם מהותו, ולכן הוא יודע את כל הנבראים. אין זה דבר נוסף עליו.
מעשה מרכבה
י"א. מה שביארנו בשני פרקים אלו, זה רק כטיפה מן הים, ממה שאפשר לבאר בזה. עניין זה, נקרא - מעשה מרכבה.
עמוק מאוד
י"ב. דברים אלו (בשלימותם), עמוקים מאוד, ולא כל אחד יכול להשיגם באופן נכון. לכן הזהירו חז"ל שלא ללמד זאת לכל אדם, אלא רק למי שהוא חכם מאוד, וגם אז מלמדים אותו רק את עיקרי הדברים, והוא יבין את השאר בחכמתו.