פרק ו' - כבוד פיזי

מוקדש לזכות שלום דובער כהן - שיהיה בריא וחזק!

הקדמה:

בפרק הקודם הוסבר, כיצד יש לשמור על כבוד ה', ולא לבזותו, על ידי התנהגות נאותה. בפרק זה מוסיף הרמב"ם, שחלק מכבוד ה', הוא לשמור על כבודם של דברים ששם ה' נקרא עליהם - כמו ספרי תורה, מזוזות, ושאר דברים קדושים.

בעומק יותר, חפצים שכאלו, ה' שורה עליהם, ולכן יש לשמור על מעלתם, כיאות.

פתיח

א. בראש ובראשונה, יש לשמור על כבודו של שם ה'. לבורא העולם יש כמה שמות, ומי שמשחית שם, ראוי הוא לקבל עונש מלקות מן התורה (כמובן, לאחר שיזהירוהו, וכפי שיבואר בהרחבה בהלכות סנהדרין).

איזה שמות?

ב. לה' יש שבעה שמות: 1. י-הוה. 2. א-דני. 3. א-ל. 4. א-לוה. 5. א-להים. 6. ש-די. 7. צבא-ות. המוחק אות אחת משמות אלו, ראוי לעונש מלקות.

תוספות

ג. אות שמופיעה לפני שם ה', כביכול היא רק מבוא לשם ה', ואינה חלק ממנו. לכן מותר למחוק אותה. לעומת זאת, אות שלאחר שם ה', נחשבת כחלק ממנו, ואסור למחוק אותה. אך אין זה חמור כמו מחיקת השם עצמו, ולכן העונש על זה הוא מכת מרדות מדרבנן, שמספרם אינו קצוב, אלא תלוי בראות בית הדין.

רק חלק

ד. יש שמות, שאפילו חלק מהם הוא שם בפני עצמו - כמו א-ל(הים) וי-ה(וה). ממילא, אסור למחוק אותם. אבל מרבית השמות, אין לתחילתם משמעות, ולכן אם נכתב רק חלק מהשם, מותר למוחקו.

תוארי כבוד

ה. תארים שמכנים בהם את ה', אינם נחשבים לשמותיו, ולכן מותר למוחקן.

מחיקה 'על הדרך'

ו. כלי שרשום עליו שם ה', אין להתיך אותו וכדו', כי על ידי זה ימחק השם. יש לחתוך את השם, ולגנוז אותו.

אדם ששם ה' כתוב על בשרו, אסור לו לרחוץ, כי בכך הוא עלול למחוק את ה'. בנוסף, אסור לו לעמוד במקום מטונף, כי אין זה כבוד ה'. ואם עליו לטבול טבילת מצוה (כגון שנטמא, ועליו לטבול כדי לטהר את עצמו), יצמיד איזה קנה סוף רופף (לכסות את השם, שלא ייראה). ואם אין לו, יצמיד בגד רופף, כדי שיכנסו מים למקום, אך הוא לא יעמוד בפני שם ה' בלא בגדים.

הרס דברי קודש

ז. בנוגע לעבודה זרה, נצטווינו להרוס את המזבחות וכו', אך לא לעשות כן לה'. לכן, המשחית אבן מבית המקדש, או משחית עץ שניתן לבית המקדש, חייב מלקות מן התורה.

ספרי קודש

ח. אסור לשרוף או לאבד את ספרי התנ"ך, או פירושים שלהם. ומי שעושה זאת ראוי למכת מרדות (ראה לעיל סעיף ג'). ואם יהודי כופר כתב ספר תורה, מצווה לשורפו כולו, כי אינו מאמין בקדושת התורה, ולא נתקדש הספר. ממילא, מצוה לשורפו, כדי שלא להשאיר זכר לכופרים. אבל גוי שכתב דברי קודש, גונזים אותו. גם דברי קודש שבלו ונשחקו, יש לגונזם.

מרחבי התנ"ך

ט. יש פסוקים בתנ"ך, בהם ניתן לתהות, האם מדובר על הקדוש ברוך הוא, או לא:

בכל הפעמים שמוזכר כיצד ה' פונה לאברהם או להיפך, הכוונה לה' ממש (ואף כשאברהם מכניס את המלאכים האורחים, הוא פונה לה' שימתין לו. ולא כמו הפירוש, שאברהם פנה לגדול האורחים בכינוי כבוד). לעומת זאת, לוט דיבר אל המלאכים, ואין בזה קדושה. רק פעם אחת מוזכר שם ה', כשלוט ביקש להציל את העיר צוער, והתפלל לה' על כך.

כשנלחמו ישראל עם בנימין, אחרי מעשה פלגש בגבעה, הם פנו לה'. ובתחילה לא ניצחו, רק מכיוון שלא ניסחו נכון את בקשתם, ולא ביקשו לנצח. אך שם ה' המוזכר לגבי מיכה אין בו קדושה כלל, כי מדובר באליל שעשתה אימו של מיכה. שם ה' שמוזכר לגבי נבות היזראלי (שהעלילו עליו שקילל את ה', כדי שאחאב יוכל לקבל את כרמו), הרי זה קודש.

בשיר השירים, בכל פעם שמוזכר "שלמה", אין הכוונה לשלמה המלך, אלא לה' שהשלום שלו. רק הפסוק "האלף לך שלמה" אין בו את קדושת השם, כי הכוונה היא לשלמה המלך. לעומת זאת בדברי דניאל, כשכתוב "מלך", הכוונה בדרך כלל למלך בבל. רק הפסוק "אנת מלכא מלך מלכיא" מתייחס לה'.