השפעה שלילית
א. אנשים שהסיתו עיר שלימה (או את רוב העיר) לעבוד עבודה זרה, חייבים בעונש סקילה, אף שהם עצמם לא עשו דבר, ורק השפיעו על אחרים.
אנשי העיר, שעבדו עבודה זרה, או שקיבלוה עליהם כאלו-ה, ייהרגו בחרב.
הגדרה מדויקת
ב. דין עיר הנידחת, הוא דווקא כשיש שני מסיתים (או יותר), שמגיעים מאותה עיר עצמה, ומאותו שבט.
צריך שלפחות רוב העיר ישתכנעו לעבוד עבודה זרה, ושיהיו לא פחות ממאה איש, ולא יותר מרוב שבט.
בכל מקרה אחר, וכן אם היו המדיחים נשים או קטנים, או שתושבי העיר השתכנעו מעצמם לעבוד עבודה זרה, אין דינם כעיר הנידחת, אלא יישפטו כל אחד בפני עצמו, בדומה לאדם יחיד שעבד עבודה זרה.
הערכאה הגבוהה ביותר
ג. השיפוט של עיר הנידחת, הוא רק על ידי הסנהדרין הגדולה, שמונה 71 דיינים.
לא עיר הנידחת
ד. ירושלים לעולם אינה יכולה להפוך לעיר נידחת, וכך גם ערי המקלט, אליהם צריך לנוס מי שהרג בשוגג.
אין עושים עיר נידחת בגבול, כדי שלא ליצור פרצה שוממה דרכה יוכלו לחדור אויבים. כמו כן, אין בית דין רשאי לעשות שלושה ערים צמודות, עיר הנידחת, שכן אסור לבנות את העיר הנידחת מחדש, וכך עלול להיווצר 'חור' במפת ארץ ישראל.
סגנון
ה. עיר הנידחת, היינו דווקא כשהמדיחים הסיתו את בני העיר בלשון רבים, הציעו להם לעבוד עבודה זרה, והם אכן עשו זאת. אם לא, אין זו עיר הנידחת, ויש לדון כל עובד אלילים בפני עצמו.
איך זה עובד?
ו. תחילה, בית דין הגדול שולחים אנשים, שיבדקו ויחקרו, האם באמת כל העיר (או רובה) הודחו לעבוד עבודה זרה. ואחר כך, ישלחו להם שני תלמידי חכמים, שינסו להחזירם לתורת ה'. אם חזרו בתשובה, מה טוב. אם לא, בית הדין יורו לכל עם ישראל לעלות ולהלחם עם העיר הסוררת.
לאחר שהעיר תיכבש, יוקמו בתי דין רבים, ויבררו כנגד מי מהתושבים יש עדות כשירה וקבילה, שעבד עבודה זרה. אם יתברר, שהעובדים הם מיעוט, דנים אותם בלבד, ככל אדם שעבד עבודה זרה. ואם יתברר שרוב העיר (או כולה) חטאו, יהרגו את כל העובדים ומשפחותיהם בחרב, יסקלו את מדיחי העיר, ויאספו את כל הרכוש שבעיר לרחוב המרכזי (ואם אין רחוב מרכזי, יבנו. ואם הוא מחוץ לעיר, יקיפוהו בחומה, כדי שיכנס לעיר). ושורפים הכל.
צדיקים
ז. גם תושבי העיר שלא עבדו עבודה זרה, ממונם נשרף עם שאר רכוש העיר.
אסור להנות מרכוש עיר הנידחת, ומלקים מי שעובר על איסור זה.
המשך
ח. אם הוכח שהעדים שהעידו כנגד העיר הם עדי שקר, יכול כל אדם ליטול מרכוש העיר. כי כל תושבי העיר מתייאשים מרכושם ומפקירים אותו, ברגע שבית הדין הכריע שאכן זו עיר הנידחת, ויש לשרוף את רכושה.
אסור לבנות עיר נידחת שנשרפה, אבל מותר לשתול בה עצים.
שיירה
ט. שיירה של נוודים, שהגיעה לעיר הנידחת לפני זמן קצר, והושפעה גם היא לעבוד עבודה זרה, הרי הם נחשבים כבני העיר, אם הם שוהים בעיר כבר שלושים יום. עונשם הוא בדומה לתושבים המקוריים, וממונם נשרף.
אך אם שהו בעיר פחות זמן, דינם כעובדי עבודה זרה רגילים, וממונם ינתן ליורשיהם.
פקדונות
י. רכוש, שאנשים זרים הפקידו ביד תושבי עיר הנידחת, אינו נחשב לרכוש העיר (אף אם השומרים קיבלו עליו אחריות מליאה), ואינו נשרף עם העיר, אלא יחזור לבעליו.
ובמקרה הפוך, שתושבי העיר הפקידו רכוש בערים אחרות, אם רכוש זה הוחזר לפני השריפה, שורפים אותו עם רכוש העיר. ואם הוחזר לאחר השריפה, אין משמידים אותו, אלא נותנים ליורשים.
רכוש משותף
י"א. בעל חיים שהיה בתוך העיר, ושייך בחלקו לאנשי עיר אחרת, אסור ליהנות ממנו. כי כל חלקי גופו, מעורבים זה בזה. אבל בצק משותף, יחלקוהו, ומותר ליהנות מחציו.
שערות
י"ב. בהמה של עיר הנידחת, אף אם נשחטה שחיטה כשרה אסור להנות ממנה.
מותר ליהנות משערות הראש של אנשי עיר הנידחת, כי שיער אינו נחשב לרכוש. אך אסור ליהנות מפיאה נוכרית שנמצאת בעיר הנידחת.
קדוש
י"ג. חובה לשרוף רק את הרכוש הזמין. ולא רכוש שצריך לייצר אותו, כמו פירות שצריך לקטוף, אילנות שצריך לכרות, ושערות שצריך לגזור (בסעיף הקודם).
קורבנות שבעיר, אין להקריבם, אלא יש להמתין עד שימותו. כי אין ה' רוצה קורבנות של רשעים. ואם הקדיש מישהו רכוש לטובת בית המקדש, יפדו את הרכוש ורק אחר כך ישרפוהו.
עוד דברים קדושים
י"ד. בכור בהמה טהורה, וכן המעשר שניטל מבהמות טהורות - אם אין בו מום, הרי הוא ככל קורבן, וימתינו שימות. ואם הוא בעל מום (שאז מצד הדין, בכור ינתן לכהן, ומעשר הרי הוא לבעליו), הרי הם ככל רכוש, וישרף .
מצד הדין, יש לתת תרומה לכהן. ובכן, אם התרומה ניתנה כבר לכהן (שהוא תושב עיר הנידחת), הרי הם רכוש שלו, ואין להנות מהם, אלא ימתינו עד שירקבו (אבל לא ישרפו את התרומה, בשל קדושתה). ואם עדיין לא ניתנה, יתנוה לכהן שגר בעיר אחרת.
ועוד
ט"ו. מעשר שני, מצד הדין שייך לבעליו, אך הוא קדוש, ולכן חובה לאוכלו בירושלים בעצמו, או לפדותו ולהעלות את הכסף לירושלים. לכן אין לשרוף מעשר שני (או מעות מעשר שני), אלא לגנוז. כך יעשו גם עם ספרי קודש שבעיר הנידחת.
לא נעים אבל חשוב
ט"ז. כמובן, הטיפול הקשוח בעיר הנידחת אינו נעים, ועשוי אף להיראות אכזרי. אך הוא חשוב מאוד, ממש כהקרבת קורבן. יתר על כן, דווקא 'קשיחות' זו היא הטוב האמיתי, והיא מונעת צרות מעם ישראל, ומביאה להם ברכה ורחמים.