דת ישראל מאחדת בתוכה שני יסודות: יחס האדם אל האל ויחס האדם אל האדם. דבר זה בא לידי ביטוי בתיאור האידאל השיפוטי, אישיות השופט ירא האלוהים עם המשתמע מכך ותוכן מעשה המשפט והצדק בקרב חברת האדם. תכנים אלה באים לביטוי מיוחד בתפילתו האחרונה של דוד בפרק ע"ב (בגימטריה "חסד" - גם על פי תכניו) בתהלים. בפסוק הפותח פרק זה מתפלל דוד אל האל שיעניק לזרעו, לשלמה, את התכונות הנעלות ההכרחיות כדי להיות מסוגל לדון את העם: אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ. כלומר משפט עם קשר לצדקתו האלוהית. לימים התחייבות לעשיית צדק ומשפט נעשתה תנאי חובה בכל הכתרה מלכותית