והיה אם ישאלכם מישהו על הסיפור שאתם עומדים לקרוא בזה, אִמרו לו: הכל בדיה היה...

"אתה יודע, איסחק בן-סְפי (יצחק בן-צבי) ישב כאן; מולי, כמוך. הייתי צעיר; אבי "אללה ירחמו" (ז"ל) ישב פה לפנַי, במקום שאני יושב בו עכשיו.

בן-צבי אהב לשבת ליד החלון. רוח טובה נשבה בו בימי הקיץ. "רַג'וּל מֻתְוַואדֶע" (איש ענַיו) היה האיש. הייתי צעיר. ה"מֻתְוַואדֶע" הפך להיות נשיא מדינה. לך תדע את דרכי האלהים..."

חום הקיץ המהביל הגביר את ריח היסמין שנשב פנימה. וכאן מן החלון נראו בתי הכפר העתיקים. אבנים מחורצות, משל לאותות הזמן, לדברי ימיו. מן העבֶר האחר, הפונה לעמק, במדרון, טרסות תחומות באבנים ועליהן כל עץ פרי שניטע משך דורות. מזכיר נופי הרים בלבנון ואת הדרך בואכה חברון ובית-לחם. ניחוח היסמין נמזג עם ריח עדרים שקולם הרחוק הלך והתקרב ועִימם ענני אבק-דרכים. ריח אש ועשן טבּוּנִים הגיע לאפו ולחם ריחני שזה עתה נאפה בחצר שנמזג עם ריח האדמה הלחה הוגש לשולחן