הרומאים בזזו את כליו של המקדש שהחריבו וצורת מנורה שייצגה אותם נחקקה בשער שהוקם ברומא לרגל ניצחונו של טיטוס. עצם הבחירה בכך משקפת את עומק הכרתם של המנצחים במשמעותה הסמלית של המנורה. המרד הגדול של היהודים אמנם הסתיים בחורבן ירושלים ובשריפת המקדש, אך המנורה עצמה לא נשרפה ולא זו בלבד אלא שבאורח פרדוקסלי היא התקבעה בתודעה כסמל יהודי מקודש ואף כסמלה של היהדות. המנורה בתבליט שבקשת הניצחון, שמיליוני עיניים חזו בה במרוצת הדורות, הייתה מצבה חיה לתבוסה ולהשפלה של העם היהודי, שרק תקומת ישראל, ייסוד המדינה ובניין ירושלים, הם האנטיתזה שלה. בני הקהילה היהודית ברומא נמנעו כל השנים מלעבור בשער טיטוס מסיבות מובנות, אבל מיום ההכרזה על הקמת המדינה הם נוהגים לצעוד דרכו בראש מורם, בכיוון ההפוך - כשפניהם נשואות ממתחם רומי העתיקה ("פורום רומאנום") אל פאתי מזרח, אל ירושלים