בתחילת המאה ה-4, כשהנצרות אומצה לדתה הרשמית של האימפריה הרומית על ידי הקיסר קונסטנטינוס, היא גילתה את רוחה הדתית ובה במידה הפיצה את עוצמתה באמצעות החלטה על הקמת בתי חולים בכל קתדרלה (כנסייה מרכזית שבראשה עומד בישוף).

"בית החולים" בלע"ז נקרא Hospitium שמשמעו מלון או אכסניה ו-Hospes הוא אורח. השוו עם המילה "אושפיזין" בארמית שפירושה אורחים. מכאן מובן שבית החולים שימש גם כאכסניה לעולי רגל. היו אלה הנזירים והנזירות שמתואריהם הדתיים "אח" או "אחות" נשתרשו כינויי הסייענים הרפואיים בבתי החולים. בלט במיוחד הכינוי "אחות רחמנייה"