הוא ראה עצמו כיורשו של שרלמן גדול קיסרי אירופה. נפוליאון. בטקס ההכתרה בכנסיית נוטרדם בפריס (1804) הוא מפתיע את העולם בדחותו כתר שהוכן עבורו ובהכתירו את עצמו, במו ידיו, בנזר - דומה לזה שבו הוכתר שרלמן לקיסר ולאלה של קיסרי רומא. בכך הפגין קבל עם ועדה את אי כפיפותו לכס הקדוש ולכל מה שהוא מייצג. לאפיפיור פיוס ה-7, לא נותר אלא להיות אחד הנוכחים בטקס ותו לא. במילים אחרות ניתן לומר שההכתרה עברה ללא התקדשות אפיפיורית מורשתית. למרות זאת קיבל נפוליאון את ברכת הכנסייה. באותו מעמד, לאחר שהכתיר עצמו בנזר לקיסר, הוא מכתיר גם את ז'וזפין אשתו לקיסרית