צביון הכפר

בעיותיו של המתיישב הדתי

לפני שנתנו הגורמים המיישבים את אישורם לחברי הגרעין להקים את המושב, הועלתה על ידם , בין היתר הטענה, שלא ניתן כלל להקים ישוב חקלאי , שכל שבוע ישבות מעבודה ליום אחד (שבת). כך , בעלותם על הקרקע, עמד בפני המתיישבים בשייח' אבריק ואחר כך בשדה יעקב, האתגר להוכיח שהדבר אפשרי, ואפילו תורם להצלחתו של הישוב. ואכן , מלבד הקשיים המרובים, שהיו מחלתם של של בני הישובים החקלאיים האחרים, היה על מתיישבי שדה יעקב להתמודד עם בעיות לא פשוטות בתחום הדתי. בארצות מוצאם לא עסקו בעבודת האדמה, והנה כאן החלו להתעורר שאלות ובעיות, שבמהלך חייהם עד אז לא עלו מעולם

שמירת שבת כהלכתה הציבה בפניהם אתגרים לא קלים.

בעודם יושבים בשייח' אבריק, התעוררה הבעיה של טלטול בשבת. כיצד ישקו את הבהמות ? כיצד יובילו אותן למרעה

אחת הבעיות המרכזיות היתה החליבה בשבת (בעיה שליוותה את היישובים הדתיים לאורך השנים, עד שהוכנסה לשימוש מכונת החליבה האוטומטית.) משק החלב תפס מקום חשוב בין ענפי המשק ש שדה יעקב. בשנים הראשונות לאחר הקמת המושב היתה בעיה ז ו חריפה במיוחד – כיצד לחלוב בשבת בדרך המותרת על פי ההלכה מצד אחד, אך גם באופן שלא ייגרם הפסד כזה שלא יוכלו לעמוד בו

בעיות שונות התעוררו בעבודת האדמה עצמה – מה מותר , מה אסור, מה לזרוע וכיצד? ועוד ועוד וכהנה וכהנה . לא בקלות נמצא פתרון לכל דבר, אך לאט לאט מצאו דרכים להתגבר על הבעיות.

מצוות רבות הן " מצוות התלויות בארץ", ערלה , תרומות ומעשרות, שמיטה, חלה, פאה , ועוד. רובן של מצוות אלה אינן נוהגות בחוץ לארץ. עם התחדשות היישוב היהודי בארץ והקמתם של ישובים חקלאיים, " קמו לתחיה" מצוות רבות, שבהיותינו בגולה היו " רדומות". אנשי המושבים והקיבוצים הדתיים ניצבו בפני בעיות, שקרוב לאלפיים שנה עסקו בהן רק בתיאוריה

כתבה פועה שטיינר

בספר" ההר הטוב הזה"

חייו ופועלו של הרב שלמה ז. מן ההר

צביון המושב

גם כשכולם היו דתיים, היו כאלה שדתיים יותר וכאלה שדתיים פחות. היה אחד שהקפיד להניח תפילין ולהתפלל מנחה ומעריב והיה אחד ששם תפילין בבוקר ומנחה ומעריב לא התפלל.

בכל המושבים הדתיים בארץ היו בנים לא דתיים שחזרו למושב זה עורר ויכוחים מאד גדולים. היו מקומות שממש לא הסכימו לקבל וגרמו לאנשים לעזוב, היו מקומות שלמדו לחיות איתם אבל דרשו מהם להתערות ולהתאים את עצמם, היו כל מיני ויכוחים.

חלקם נוסעים בשבת . 99% מהם לא יסעו לעולם בשבת במושב, הם יחנו את האוטו בחצר, הם ישימו אותו בכניסה על יד המוסד, הם ישימו אותו בדרך עפר שאפשר לרדת ממנה. ולמה 99%? כי תמיד יש איזה אחוז אחד של נערה צעירה או נער צעיר, או מישהו שרוצה לעשות "להכעיס" והוא חוזר בשבת ממסיבה והוא נוסע ונכנס להורים שלו לחצר. תמיד יש מישהו. בגדול יש פה סטטוס קוו יפה מאד ויודעים לחיות ביחד

נדב ז"ק

מזכיר האגודה

ועמדתו של הרב זמיר היתה לאחר שנתבקש לשכנע ללכת עם כיפה

אני באמת ובתמים לא בטוח שיש לי זכות לבקש את זה ממך. א. בגלל שיש בשדה יעקב תקדימים כאלה שאנשים הולכים בלי כיפה, ו-ב. אתה הרי תעשה שקר בנפשך" אז כשאתה בא לבית כנסת ולחבוש כיפה אני יכול לבקש ממך , אבל כשאתה בא לאסיפה זה בסדר, אבל להגיד לך מה שתעשה ביומיום, תעשה מה שאתה מבין."

זהו למעשה הסיכום שהושג על פי תפיסת הרב

הישוב הוא בעל צביון דתי, שומר שבת , אין כניסת ויציאת רכבים, אין נוסעים בשבת, אפשר להשאיר את הרכב בכניסה ולהיכנס ברגל