עליית הנוער

עליית הנוער הוקמה בתחילת שנות ה- 30' במטרה להציל בני נוער מגרמניה משלטון הנאצים. עד 1939 פעלה המקימה של הארגון , רחה פרייאר, להשגת סרטיפיקטים שהיו מיועדים לאנשים צעירים , לארגון בני נוער יהודי שהוריהם הבינו את משמעות עלייתו של היטלר לשלטון, קיבצה אותם לקבוצות והעלתה אותם ארצה. בארץ הם נקלטו בקיבוצים ובמושבים, ובמשך שנתיים עבדו מחצית היום ובמחציתו השניה למדו במסגרת שהותאמה להם . הלימודים כללו לימוד עברית , הכרת הארץ ומולדת. ההיענות בין יהודי גרמניה לשליחת בני הנוער ארצה היתה עצומה, אך מספר הסרטיפיקטים היה מוגבל וכן גם יכולת הקליטה בקיבוצים ובמושבים.

גם מושב שדה יעקב נרתם למאמץ וב- 1936 הגיעה הקבוצה הראשונה בת 30 בני נוער. הילדים שוכנו בבתי החברים, סייעו בעבודות המשק, השדה והבית, ובצהרים נפגשו ללימודים. הסדר זה היה , כאמור, למשך שנתיים

עם פלישתה של גרמניה לפולין בספטמבר 1939 נוצר צורך דחוף ביותר להציל גם את בני הנוער מפולין. מכאן ואילך התרחבה פעילות הארגון להצלת בני נוער בכלל והעלתם ארצה

ב- 1943 הגיעו ילדי טהרן, שהם למעשה , ילדים מפולין שהגיעו דרך טהרן ארצה

ועד עליית הנוער גילה שהחלוקה של הילדים לבתי המתיישבים העלתה בעיות רבות והסתבר שהילדים ובני הנוער מעדיפים לגור כקבוצה ולא בבתי החברים, מה שהיה נכון לגבי כל הארץ

בשדה יעקב נתבקשו החברים להכין מקום מגורים עבור הקבוצה , ולאחר זמן מה הוקם צריף ארוך עבור ילדי עליית הנוער

הארגון של עליית הנוער נתקל במספר בעיות

1. מלחמת העולם התרחבה והיה צורך להגדיל את מספר הילדים הניתנים להצלה

2. הסידור של ילדים בתוך משפחות היה בעייתי , ובני הנוער העדיפו לחיות כקבוצה

3. רוב הילדים ובני הנוער הגיעו ממשפחות דתיות, שומרות מסורת, וההורים ביקשו טרם עלייתם שיקבלו חינוך דתי

4. הציבור הדתי והרבנים לחצו שהניצולים יקבלו חינוך מסורתי –דתי

הפתרון לכל הבעיות האלה היה להקים מוסדות עבור ילדי עליית הנוער. כמובן , שלמוסדות דתיים היה ביקוש רב יותר

מתוך סיפורו של מאיר גבע שנקלט בעליית הנוער בשדה יעקב באוקטובר 1945 עולה כי מוסד נווה עמיאל כבר היה קיים במבנים ארעיים שעל הגבעה שבמרכז המושב. שתי כיתות מבנה בית הספר שימשו את העולים ככיתות לימוד, צריף ארוך שימש לחדר אוכל, בית כנסת ואולם התכנסויות, המגורים היו באהלים, ופחונים שימשו כמקלחות ולשירותים. הנערים והנערות שובצו לעבודה במשקי החברים. המחזור הזה נחשב למחזור הא של נווה עמיאל.( יתכן שהמניין החל עם קליטת הקבוצה הראשונה של עליית הנוער בשדה יעקב ב- 1936.)

נווה עמיאל

כפר הנוער "נווה עמיאל" נבנה בשנת 1947 ונקרא על שם הרב עמיאל זצ"ל ( 1883-1945), יליד פולין וממנהיגי הציונות הדתית אשר כיהן כרבה הראשי של תל אביב בשנת 1936. כהמשך לאותה תפיסה שהנוער ילמד ויתנסה בחקלאות , היה "נווה עמיאל" בשנים הראשונות להקמתו כפר נוער חקלאי דתי. בתחילה גרו החניכים בצריף ארוך שבתור הכפר והשתלבו בעבודת המשקים של המושב

בתחילה גרו החניכים בצריף ארוך שבתור הכפר והשתלבו בעבודת המשקים של המושב את המוסד החינוכי הקים וניהל אפרים רוטנברג ז"ל.

אבן פינה נורתה ב- 4.4.1949 ה' בניסן תש"ט

עם בניית הכפר בכניסה למושב הפך הכפר לכפר חקלאי , עם רפת משלו, לול, ושטחי עיבוד

הלימודים העיוניים נועדו להקנות את השפה העברית, לימודי מולדת ומורשת וגם צמצום פערים בחומר הלימודים, מאחר שחלק ניכר מהנוער שהגיע לקראת סוף שנות ה- 40' לא למד והתחנך בצורה מסודרת בגלל מלחמת העולם השניה וסילוקם של היהודים מבתי הספר שבאירופה.

מאמצע שנות ה- 50' הובאו גם בני נוער מצפון אפריקה. לקראת שנות ה- 60' השתנתה התפיסה החינוכית, והושם דגש על הקניית מקצוע לחיים, ובית הספר הוסב מכפר נוער חקלאי דתי לכפר דתי המקנה השכלה מקצועית.

הוקמו מגמות מקצועיות

· מבנאות מטוסים

· פחחות רכב

· טבחות

מגמת הטבחות נועדה לבנים ובנות כאחד

פחחות רכב

בזמנו , כאשר התחלתי לעבוד כמדריך – מורה בנוה עמיאל בתחילת 1962 היו כמאה ועשרה תלמידים בגילאי ארבע עשרה עד שמונה עשרה שלמדו בכיתות ח- י'ב. חלק מהתלמידים היו להורים שהגיעו ארצה ממרוקו וחלקם יוצאי תימן. אוכלוסיה זו של תלמידים הגיעו גם לכפרי נער אחרים בארץ.

קבוצות התלמידים היו על פי שכבות גיל. לכל קבוצה היה מדריך/ה ומטפלת שהיתה מעין אם בית לאותה שכבה. במרוצת השנים תפסה את מקום אם הבית מורה –חיילת שהיתה בשירות לאומי רגיל.

נוה עמיאל הציע לתלמידיו בנוסף ללימודים העיוניים גם לימוד מקצוע. לבנים היתה אפשרות ללמוד בקורס מבנאות מטוסים בפיקוח חיל האויר, או פחחות רכב בפיקוח משרד העבודה וכן טבחות, קורס ייחודי לבנים ולבנות

שלום להב

בית הכנסת בנווה עמיאל

נוסח התפילה במשך כל שנות ה-60' וה-70' היה על פי נוסח אשכנז, למרות שרוב רובם של התלמידים היו בנות ובנים ליוצאי עדות המזרח. זו היתה בעיה שזוהתה רק מאוחר יותר.

שלום להב

מראשית שנות ה- 80' ואילך, נכנסו לנוה עמיאל מחנכים ומדריכים בני מרוקו, טוניס, אלג'יר ותימן ותמהו :" למה אנחנו רועים בשדות זרים?" הנערים האלה יודעים ומורגלים בנוסח אבותיהם הן בתפילה, הן בקריאת התורה והן בשאר פיוטים ושירים גם בימי חול וגם בימי שבת ומועד. ואכן , מכאן ואילך התפילה היתה בנוסח ספרד וכך חזרה עטרה ליושנה

שלום להב

מאמצע שנות ה- 70' היה העידן הישראלי, מפני שהעליה מצפון אפריקה ומתימן כמעט פסקה

שלום להב

בשנות ה- 80' וה – 90' אוכלוסיית התלמידים בנוה עמיאל הגיעה לכדי 340 תלמידים, רובם בנים. בשנים אלו הוצע לתלמידים ללמוד לימודים לבגרות בכל המקצועות העיוניים, היו כאלה שבחרו ללמוד לבגרות והיו מבין התלמידים שהמשיכו ללמוד בלימוד המקצועות הנזכרים

המטרה העיקרית בלימודים לבגרות היתה להרחיב את מגוון האפשרויות המוצעות לתלמידים וע"י כך לקדם תלמידים בעלי יכולת גבוהה וכן למשוך תלמידים מבחוץ , למול מגוון האפשרויות העומדות לרשותם של התלמידים

היו מבין התלמידים שהגיעו לבגרות והיו כאלה שרק התקרבו והשלימו את הבגרויות במועד מאוחר יותר לאחר שכבר עזבו את הפנימיה

כך גם המקצועות השונים, רבים תפסו עמדות בכירות בחיל האויר כמבנאים (מבנאות מטוסים), חלק מהתלמידים שלמדו טבחות בנוה עמיאל הפכו להיות שפים

לקראת סיום אזכר כי אחד מתלמידי נוה עמיאל שלמד מבנאות מטוסים, לחם במלחמת יום הכיפורים וזכה לעיטור "גיבור ישראל", הלוא הוא משה לוי. כיום מתגורר בארה"ב

שלום להב