ישיבת תקוות יעקב

מן העיתונות

ישיבת בני עקיבא חדשה תוקם בשדה יעקב

ישיבת " בני עקיבא" נוספת תוקם בראשית שנת הלימודים הבאה במושב "הפועל המזרחי" שדה יעקב בעמק יזרעאל. זאת נודע לסופרנו

שדה יעקב , המושב הראשון של התנועה שהוקם בעמק סבל רבות מבדידות והתנועה נדרשה להקים שם מרכז חינוכי-תורני לכפר ולאזור הצפון כולו. המושב עזר בהרבה לביסוס הצעדים הראשונים של הישיבה. בראש הישיבה יעמוד הרב ר' מאיר אליטוב(לשעבר ר"מ בישיבת הדרום ברחובות)

ישיבה זו מיועדת לבוגרי בתי הספר הממלכתיים דתיים באזורי חיפה והצפון. תכנית הלימודים היא לארבע שנים וכוללת גם לימודים כלליים, אשר בסיומם יוכלו התלמידים להיבחן בבחינות בגרות ממשלתיות

לאחר סיום חוק הלימודים יצאו חלק מהבוגרים לשרות בנח"ל הדתי במסגרת גרעיני "בני עקיבא" וחלק מהם ימשיך את לימודיו בישיבה הגבוהה "כרם ביבנה

עם הקמת ישיבה זו מגיע מספר הישיבות הקטנות של "בני עקיבא" לחמש ומספר התלמידים עובר את המאה חמישית

מתוך עיתון " הצופה

מתאריך 26.7.1957

הקמת הישיבה התיכונית באזור הצפון נתנה מענה עבור תושבי הצפון שרצו להמשיך לתת לילדיהם המשך חינוך דתי לצד לימודים תיכוניים רגילים. לישיבה הגיעו תלמידים מקרית שמונה , בית שאן , עפולה, טבריה ומשאר ישובי הצפון. ילדי שדה יעקב שהמשיכו ללימודים תיכוניים בחרו לפנות לישיבות מוכרות אחרות.

כאן בכפר היו מעוניינים מאד שתקום כאן ישיבה ובכלל , מוסדות חינוך.

הישיבה היתה בהתחלה בתוך הכפר, במרפאה הישנה היה חדר האוכל , הצריף הארוך של העולים – שם הם גרו, הם למדו אחרי הצהריים בכיתות של בית הספר, ובבוקר לומדים גמרא ואת זה הם למדו בבית הכנסת.

רק אחר כך הם קיבלו את השטח, שדה יעקב נתנה משבצת קרקע עבור הישיבה. אבא שלי (אריה יודנפרוינד) היה בהנהלת המוסד. שנים רבות הישיבה קרטעה, היה רישום מועט וקשיים כלכליים מאד גדולים, היתה ישיבה, היה חינוך, רוב התלמידים מהפריפריה.

הרב הראשון היה הרב אחיטוב. היה הרב קארו במשך תקופה ארוכה, אולי 20 שנה, ולתקופות קצרות יותר הרב מיימון והרב בן חיים.

את המהפך עשה הרב שמחה לוי , לפני 11 שנה. הוא פתח אפשרויות לאקסטרני (לימודים בישיבה ללא פנימיה), הוא אישית עבר בישובים לשכנע הורים ולרשום אותם לישיבה , וכך הוא הצליח להביא תלמידים רבים. בעבר, לא היתה אפילו כיתה תקנית.

הרב שמחה לוי ניהל במשך 7 שנים , והניהול עבר לרב מלאכי קאופמן, ואילו הרב שמחה לוי נשאר לגור בכפר, ואף בתו נישאה וגרה במקום. שמה הטוב של הישיבה נשאר, יש בה רוח מיוחדת, ישיבה פתוחה לשמוע את דעותיהם של הצעירים, הצד החברתי מאד חשוב, התלמיד נמצא במרכז, יש יחסי אמון בין הצוות והתלמידים . לומדים פחות גמרא.

נחמה גונן

התפנית הזו הביאה לגידול ניכר במספר התלמידים , כיום לומדים כ- 300 תלמידים . בעבר היתה הישיבה עבור כ- 100 תלמידים