ההמתנה במחנה שבכפר סבא

ההמתנה במחנה שבכפר סבא

וככה עברנו בחודש אדר תרפ"ז עם האוהלים הקרועים והמטלטלין לכפר סבא על מנת להקים קיבוץ הכשרה. בואנו לכפר סבא נתקל באהדה מצד היהודים הדתיים, בוני המושבה, ובהתנגדות מצד הפועלים המקומיים שחשבו אותנו לגוזלי לחמם. לא הועילו כל טענותינו שעברנו לכאן מטעם ההנהלה הציונית והם בשלהם, אבל אחרי שהיינו לעובדה, הלשכה קבלה אותנו בתור חברים לעבודה

סדרנו את המחנה על אחד המגרשים שחכרנו לשם זה, התחלנו לבנות את הצריף והרפת בשביל המשק. במשך זמן קצר הקימונו משק למופת , חכרנו שטח אדמה נוסף למשק עזר, רכשנו בהמות עבודה , בהמות חלב, לולים וכלי עבודה שונים שעבודה שכירה היתה מרובה, היה זה בתקופת הנטיעות של פרדסי כפר סבא. הסתדרנו יפה מאד, הצריף הגדול שלנו נהפך למרכז תרבותי למושבה, התקיימו שיעורי ערב לתלמוד בבית הכנסת, התקיימו הרצאות ושיחות חברים ומסיבות חגיגיות. חברי הקבוץ רכשו את אהדת כל התושבים והרבה משקים מסרו את העבודה לידינו. התאזרחנו יפה בכפר סבא מכל הבחינות, התקיימו אצלנו בירורים שונים ביניהם על המשכת קיומנו בתור

קיבוץ עד להתיישבות מסודרת ועל הצורך להכנסת חברות לקיבוץ. רוב החברים התנגדו להכנסת חברות לארגון מטעם של ניצול. הבירורים גזלו מאיתנו הרבה זמן ולא יכולנו לסיים אותם עד ששלושה חברים הסכימו להביא את הבחורות שלהם (כלות) בתנאי לא להתחתן כל זמן שנתקיים בתור קיבוץ (ככה הבינונו את שאלת חיים משפחתיים בזמן ההוא)

הציעו לנו קרקעות סמוך לכפר סבא, אולם לא רצינו לשמע מזה, נמשכנו לעמק אל ההתיישבות הכבדה בלי כל החלטה , ידענו כל אחד שישיבתנו כאן היא

זמנית ועלינו לבנות בית לנו ולתנועה בעמק יזרעאל

הדירקטוריון של קק"ל קיימה את הבטחתה שנתנה לנו בזמן ירידתנו מורקאני וקנתה בשבילנו את אדמת שייח' אבריק, כיום שדה יעקב. הידיעה על דבר

קניית אדמת שייח' אבריק בשבילנו השביעה את רצוננו. חשבנו , אולי יש כבר מפנה בכוון ההתיישבות שלנו על ידי המוסדות המיישבים, אולם לצערנו הגדול רק קק"ל עמדה בהבטחותיה וההנהלה הציונית שוב דחתה את הדבר לקונגרס שהתקיים באותו הקיץ תרפ"ז. בלית ברירה הוסכם בינינו ובין מוסדות התנועה שלנו לחכות על ההחלטת הקונגרס בקשר עם התקציב שלנו עשינו את כל ההכנות לעליה השניה, חיסלנו חשבונות, השארנו פלוגה לזכרון לעבודה מכניסה, מכרנו חלק מהרפת והגדלנו את האורווה

שיהיה לנו במה לעבד את שטחי הקרקע שיהיו ברשותנו בעתיד הקרוב , ויום יום חיכינו לידיעות מהקונגרס בעיתונות ובמכתבים פרטיים, ומה היה גודל צערנו כשנודע לנו שהקונגרס דחה את דרישת הצירים לאשר תקציב בשביל התיישבותנו בשייח' אבריק. היחס הזה זעזע אותנו, אבל אמרנו : עוד לא אבדה תקותנו, נסדר ורקני מהדורה שניה מכיוון שפחדנו, והיה חשש לפחד שאדמתנו אדמת ורקני תימסר לגוף אחר

אחרי שלא אישרו בשבילנו תקציב החלטנו לעלות על הקרקע בלי תקציב לאומי. לא רצינו לחסל את כל המחנה בכפר סבא, מכיוון שחשבנו שהכנסתנו במקום יכול להיות לעזרה לעולים שיעלו לעבד את הקרקע בשייח' אבריק ולכן חילקנו את המחנה לשניים : את הפלוגה בזכרון ביטלנו וסידרנו שחלק אחד יעלה וחלק השני יישאר בכפר סבא, אבל תיכף התעוררה השאלה מי ומי ההולכים? היו כאלה שרצו להיות בין הראשונים, אבל מבחינת המצב בכפר סבא לא יכולנו לשלוח אותם ואחרי בירור ממושך לא

יכולנו לבוא לידי הסכם אחר מאשר " הגורל". בגורל יצאו 12 חבר בתור פלוגה ראשונה, כולם קיבלו את גורלם בשמחה ובהתלהבות והנשארים התנחמו שלא יארוך היום וגם אנו נהיה בין העולים. במחנה התנועה רבה, מכינים כלי עבודה , מחרשות, מתקנים מה שצריך תיקון, בעיקר רבה ההתכוננות לקראת העליה. החלטנו לליל סליחות הראשון באלול תרפ"ז, ערכנו נשף גדול, באו כל בני כפר סבא, לרבות הפועלים אחרי שעזרו לנו בסדור החפצים על העגלה, עלה השחר והפרדות יצאו לדרכם על תריסר

נוסעיה וחפציהם לכיוון שייח' אבריק אשר בעמק יזרעאל

מזכרונותיו של אריה יודנפרוינד