המערך האנטי מלרי

יבוש הביצות

הבה נזכור שכל העמק היה פעם ביצה גדולה, אשר שרצו בה יתושי המלריה שעשו את הישיבה בעמק לבלתי אפשרית, ולכן גם לא מצאנו ישובים ערביים בכל העמק הרחב הזה. בעלי אדמת העמק היו אפנדים עשירים שישבו בבירות ערב והזניחו את אדמותיהם. הם מכרו את האדמה ה"רעה" הזאת לקן הקיימת, ואז התחילה ההתיישבות היהודית להשתלט על האיזור.

כדבר ראשון היה ,איפוא, צורך לייבש את הביצות ולחסל על די כך את מוקד הדגירה של יתושי האנופלס, מפיצי מחלת המלריה הנוראה, אשר היום כבר נשכחה לגמרי מבני הישוב. אך בזמננו עוד היו מקרים לא מעטים של חולים במחלת המלריה. גם אנחנו, אנשי שדה יעקב נטלנו חלק בחיסול המלריה על ידי ייבוש הביצות אשר היו באדמותינו.

קודם כל היינו מאתרים את המעיין עצמו, וזה לא היה קל, כי בדרך כלל היה המעיין חבוי בין צמחיה סבוכה. אחרי מציאת המקור, חישבנו את שיפוע השטח והתחלנו לחפור תעלות ניקוז בכיוון הואדי הקרוב המוביל את מימיו אל נחל הקישון. כאשר אני אומר "לחפור" אין אני מתכוון לחפירה רגילה. תחילה היינו מנקים את הצמחיה בקשיים גדולים, אחר כך היינו מכים בטוריה בבוץ, לאט לאט נפתחה תעלה כלשהי שבתוכה זרמו המים. המים והבוץ היו ניתזים לכל הצדדים ומרטיבים ומלכלכים את כל גופנו.

העבודה היתה מפרכת ביותר, וממשלת המנדט היתה משלמת לנו כמה פרוטות עבור יום עבודה. אך הסיפוק היה גדול כשראינו אחרי שבועות אחדים שהמים זורמים בתוך התעלות והשטח הסמוך מתחיל להתייבש. אז היינו שורפים את הקוצים שהתייבשו והתחלנו לעבד את האדמה החדשה. וכך הפכו החלוצים היהודים את שממת העמק לאדמה פוריה ובריאה. והרי זה אותו גן עדן הנקרא היום עמק יזרעאל.

מתוך "פרקי חיים ועמל"

זכרונות של יעקב הרץ

האנגלים הקימו מערך שניסה להשמיד את היתושים, לנקז את מקורות המים העומדים. אם המים לא עומדים אז הביצים נגרפים, ואם יש מים עומדים וימים חמים הביצים בוקעות ויוצאים יתושים. זה יכול להיות גם נחל קישון עם הסתימות שהיו בו וזה יכול להיות גם פה ושם מים עומדים בכל מיני מקומות. הם הקימו מערך " אנטי מלרי" – כך הם קראו לזה, הם מינו אנשים בכל אזור וסיפקו חביות של סולר אפילו יותר מלוכלך, אחד ממרכיבי הנפט שמלוכלך יותר ומינו בכל אזור עובד שתפקידו היה לרכוש פרד או סוס ועגלה ומרססי גב, ומיכלים גדולים ומיכלים קטנים ומשאבה. ולמלא את הסולר במיכל שהיה לו על העגלה ולנסוע לאורך הואדיות והנחלים וגם בחצרות בישובים שכבר היו מוכרים מקומות של מים עומדים. ככה הם היו מסתובבים בעמק ומדבירים את היתושים ומדבירים את אוכלוסיית היתושים

. אבא שלי היה המוכתר של המושב, אז היה לו קשר עם השלטונות האנגליים וממילא היו צריכים למצא פתרון לתעסוקה האנטי מלרית, אז הוא הציע להם שיעסיקו אותו. הוא לקח עוזר ערבי. הם היו נוסעים ומדבירים את יתושי אנופלס בכל העמק, כי העמק המערבי הוא יותר חשוד על מים עומדים מאשר העמק המזרחי כי הוא רטוב יותר

אהרון ז"ק

גם לאחר קום המדינה המשיך דב רמר (רימון) לעבוד במחלקת התברואה של המועצה האזורית