לחם

נוסף לבעית המים היתה גם בעית הספקת הלחם בשנים הראשונות. לא היתה מאפיה וגם לא אפשרות לקנות לחם במושב. על כן נאלצנו לאפות את לחמנו בידינו, וזאת היתה כמובן מעמסה נוספת על הנשים שלנו. תחילה בנינו תנור מאבנים במרכז החצר. תנור נבנה מסביב לחבית ריקה בשכיבה ובתוך החבית הרכבנו פח ברזל שחצה את פנים התנור וחילקו לשניים. החלק העליון נועד ללחם והחלק התחתון- לחומר ההסקה. כך אפינו שלוש פעמים בשבוע, בפעם השלישית אפינו גם חלות ועוגות. בטי היתה לשה את הבצק ערב לפני כן. בבוקר היינו אנחנו הגבאים מסיקים את התנור ויוצאים לעבודה,ואילו בטי היתה מכניסה את הבצק לתבניות, ואחרי כן היתה יוצאת אל התנור ועוסקת באפיה. יש לציין, שמעולם לא זכינו לאכול לחם טוב כל כך כמו אותו לחם מתוצרת בית.

מתוך "פרקי חיים ועמל"

זכרונות של יעקב הרץ

טאבון שנותר בחצר של כהן

באדיבות חיים כהן

לחם הביא אופה מג'דה (רמת ישי) רכוב על חמור לבן, גדול ויפה, לא ראיתי כמוהו בכל ארץ ישראל ליופי. שם החמור היה "שפינוצה" ושם זה הגיע לו בצדק, כי חכם היה. בכניסה לכל חצר היה נוער, ואז החברות יצאו לקנות לחם. אחרי שנה בערך הפסיק האופה לעבוד. אז נאלצנו לבנות תנורים בחצרות, כל אחד לפי כשרונותיו הטכניים והסקנו אותם בקלחי תירס. אבל , היות ולא כל החברים הספיקו מיד לבנות תנור, השתמשו לפעמים כמה משפחות ביחד.

מזיכרונותיו של אשר צופר

לחם לא היה אז לרוב האנשים . בהתחלה היתה פה אשה שהיא היתה אופה לחם וכולנו היינו הולכים לקחת. הויט היה שמה. אבל הם עזבו. כולם היו באים לקחת לחם. אחר כך אנשים התחילו לבד לסדר להם בחצר תנור כזה וכל אחד עשה בעצמו. אמא שלי היתה עושה כאלו, כמו הפיצות של היום, פיצות כאלו עם כל מיני דברים

מאירה פלטנר

היתה תקופה שקנו לחם במאפיה של כפר יהושע

באמצע שנות ה- 50' לוינגר היה מביא מכפר יהושע בעגלה את הלחם , היה מחלק לחם וגם קרח היה מביא ויותר מאוחר הוא קנה אוטו והוא נכנס שותף במאפיה ברמת ישי. אני כמה פעמים החלפתי אותו , הוא מכר לחם בכפר ברוך , ברמת ישי ובשדה יעקב

יהודה כהן