הבנייה

את הכפר תיכנן ריכרד קאופמן שהיה אדריכל ומתכנן ערים יהודי-גרמני שפעל רבות בתקופת היישוב ונחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר בתולדות הבנייה בישראל. קאופמן תכנן בתקופת היישוב למעלה ממאה יישובים חקלאיים, בכללם קיבוצים ומושבים, וכן שכונות ויישובים עירוניים, ובכך השפיע בצורה מכרעת על דמותו של היישוב בישראל, השפעה שניתן לראות אותה עד ימינו

במושב כפר יהושע שבעמק יזרעאל, שתוכנן על ידי קאופמן, קיימת שדרת הנצחה לזכרו, ובמרכזה פסיפס אומנותי, שבו משולבים שמות עשרות היישובים והשכונות שתכנן. גם שמו של שדה יעקב מופיע בפסיפס

תרצ'ד העברת כל החברים לנקודה החדשה הגרלת המגרשים כל חבר עובר לגור על מגרשו , מי בצריף , מי ברפת, מי בלול ומי במתבן . קבלנו חומר למתבן ועל כל אחד לבנות לעצמו מהחומר מתבן בהתאם לתוכנית. קבלנו תקציב חלקי לאינבנטר חי וכלים לחבר 1 פרדה, 1 פרה , עגלה וכלים משותפים –לשני חברים.

תרצ"ג 1933 החברים עוברים לנקודה החדשה . מתווספים חברים חדשים החברים עוסקים בבניין ובבניין המשק, מגרילים את המגרשים , כל אחד עובר על מגרשו והישוב מקבל צורת מושב. לישוב ההולך ונבנה נקרא שדה יעקב ע"ש הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל.

מעזבונו של אריה יודנפרוינד

רחוב הראשונים באדיבות משפחת כהן

אחי כבר הספיק להקים לעצמו את המתבן שבינתיים ישמש לצריף מגורים כמו אצל יתר החברים. הבניין הבא בתוכנית היתה הרפת. רפת צריכים לצקת וזאת היתה קצת בעיה. קבלן, שיצק 24 רפתות לחברים הותיקים יותר, גמר ועזב את המקום. להביא קבלן אחר בשביל רפת אחת , לא בא בחשבון. אוביקט של 50 לירות היה קטן מדי בשביל זה , אפילו אז. הצעתי לאחי:" אני אבוא ושלושה או ארבעה שבועות ואקים לך את הרפת הזו. ידעתי כבר מספיק בטפסנות, ברזלנות ויציקה לביצוע "בניין" כזה

גמרנו את הרפת . היציקה יצאה יפה, יותר יפה מאשר אצל הקבלן ההוא שהרפתות שהוא יצק החלו להתפורר כעבור זמן קצר

בינתיים הגיעו עוד חברים חדשים לכפר ואחד מהם ביקש ממני לצקת לו רפת. הסכמתי, ולבסוף הקמתי , במשך השנים, בין יתר העבודות, שבע רפתות. בעצם שמונה , השמינית היתה בשבילי

יותר משלוש שנים עברו בשדה יעקב ואני עבדתי בבניין. עוד רפת ועוד רפת ובינתיים גם עבודה בבריכת המים שיצקו אז. התחלתי גם לעבוד בקונסטרוקציות של גגות עץ

וברקע כל השנים האלה היו מאורעות 36/39

כבר לפני זה התחילו נסיונות מצד כמה חברים להשפיע עלי להתיישב בשדה יעקב ולקחת משק. אחד מאלה היה כמובן , אחי. אבל יותר חזק ממש, לחץ עלי אריה יודנפרוינד (לימים אמרתי " בזכותו או באשמתו- אני נמצא בשדה יעקב".) בעצם המושב היה מלא עם 40 המשקים שלו. אריה ישב על מפות הפרצלציה ומצא שישנן עוד 6 חלקות שדה נוספות ואפשר להקים משק מספר 41. הוא אמר לי :" קח מגרש, תעמיד עליו את הצריף שלך, תטע כמה עצי פרי ואחר כך מצידי תלך לעבוד בבניין בחיפה, אבל בשעת חירום אתה חייב להימצא פה". אמרתי לו :" הרי אני פה". בשיחות עם אחי אמרתי תמיד " מה אני יודע על חקלאות ? שום הכשרה לא עברתי ." ענה לי :" תסתכל מה עושים השכנים שלך ותעשה כמוהם." זה באמת מה שעשיתי בסופו של דבר. אבל , אחרי שנים נזכרתי במורה אחד בתיכון שלא היה מחמיר איתנו במיוחד. אם תפס תלמיד שבזמן בחינה הציץ לדף של השכן , היה אומר :" אל תסתכל מה הוא עושה. גם הוא אינו יודע

בקיץ 1938 התחלתי לבנות את צריף המגורים שלנו. את הצריף הקטן גררתי עם טרקטור למגרש שלי והצמדתי אותו לצריף החדש בתור מטבח

מזיכרונותיו של אשר צופר