דרכי גישה

כביש גישה עד לכפר לא היה. את הדרך לכביש הראשי התוו כך שעבר את הואדי שיורד מבית הקברות של היום ועובר מתחת לכביש על יד המוסד. אני חושב שמישהו ישב על מפה טופוגרפית כדי למצא את המקום הבלתי מתאים ביותר להעביר שם דרך. כשכל השטח התייבש סוף סוף מהבוץ החורפי, עדיין זרמו מים בואדי הזה ואי אפשר היה להגיע לכפר עם אוטו. בואדי היה שוקע. רק בשנת 1936 כשהתחילו לבנות את עשרים וארבעה הבתים הראשונים ומשאיות היו צריכים להביא יום יום חומרי בניין, לקח נהג משאית אחד את העניינים בידיים, חתך ישר בתוך שדה חיטה, עקף את הואדי והגיע בשלום לכפר. על כעסו של בעל החלקה לא נספר, אבל היתה זאת "פריצת דרך" של ממש.

בימי גשם ובוץ חיכה כל יום אוטו משא על הכביש בחוץ ואליו הביאו את כדי החלב ואת ארגזי הביצים בעגלות.אם הבוץ , בשנה גשומה מאד היה עמוק וכמה עגלות נשארו כבר תקועות בדרך וחיכו לאביב, הביאו את החלב לרכבת בכפר יהושע. הדרך לשם היתה יותר יבשה, אבל ואדי מוסררה שזורם בינינו לכפר יהושע חצה אותה והרבה פעמים אי אפשר היה לעבור גם אותו. פעם שאל אחד המתיישבים החדשים :" למה לא עשיתם מזמן גשר טורקי בקרקעית הואדי? כמה עגלות אבנים היו מספיקות לזה." על זה הוא קיבל תשובה מקורית:" תראה, בקיץ לא צריכים את זה ובחורף אי אפשר לעשות את זה , אז בינתיים זה ככה

מזיכרונותיו של אשר צופר

פרידמן עם האח שלו הם היו באים לקחת את כל התוצרת. הם נסעו באוטו בכניסה הישנה על יד לודויג שמה, סללו אותה ביימי במנדט סולינג טוב, סולינג כמו שאז עשו , עד הכביש הראשי חיפה –עפולה, הוא ירד מכביש חיפה –עפולה להיכנס לשדה יעקב והוא עלה על מוקש. כנראה שזה היה מוקש צד , כי מי שירדה לו היד זה אח שלו, מכיוון שהוא החזיק את היד בחוץ

יצחק בן יוסף

הכביש הפנימי אל הנקודה מוליך מכביש חיפה – נצרת בין הקילומטר ה-21 ובין הקילומטר ה-22

נחמיה עמינח

מתוך כתבה בעיתון "דבר"

מתאריך 24.10.1951