עבודת השדה בשנות ה- 30' וה- 40

העבודה עם הפרדות

העבודה היתה קשה מאד. בימים ההם טרם הכירו טרקטורים ועבדנו בפרדה כדי לחרוש או לזרוע, חייב הייתי ללכת שעות רבות ביום אחרי המחרשה . האדמה היתה פעמים קשה מאד והיה צורך ללחוץ ולנעוץ את המחרשה בתוך האדמה בכוח רב. הייתי חוזר בערב עייף ויגע. אך אין כמו עבודת החרישה- נעימה (גם אם ההספק מועט) וגורמת סיפוק. אמנם לא תמיד היה נעים וקל לעבוד בפרדה, לעיתים היו מתעקשות ומתפרעות. פרדה אחת היתה מפונקת ביותר וכאשר הרביצו בה היתה קופצת ונחלצת מרתמתה. כשהייתי לבד עם הפרדה בשדה נזהרתי מאד שלא להרביץ, כי לא היה קל להחזירה לרתמה. פעם שכחתי והרבצתי בפרדה, נבהלתי כל כך שאמרתי לה "סליחה" ומסתבר שהפרדה קבלה את התנצלותי ולא קפצה יותר. הדבר בידח את רוחי מאד.

מתוך "פרקי חיים ועמל

זכרונות של יעקב הרץ

חריש עם פרדה

בחודש או חודשיים של קציר החיטה היו מביאים את החיטה. בכלל, בהתחלה קצרו את החיטה עם המאלמות עם פרדות. לא היו קומביינים בכלל וכל אחד היתה לו על הגורן ערימה שלו, זה היה עומרים עומרים שנקשרים בחוט שם בערימה שלו , ובאיזשהו שלב הביאו לכפר מכונת דיש שעברה מערימה לערימה

יהודה כהן

הגורן היה במשולש הזה, על הגבעה, כל השטח . היו מביאים את מכונת הדיש לכאן והחברים היו אחרי הקצירה באמצעות המאלמות היו מביאים בעגלות . כל משק היתה מסגרת , קראו לזה מסגרת שהיו מלבישים אותה על העגלה, זה היה עמוס עד למעלה. המאלמת השאירה את האלומות בשדה, בכל פעם קבוצת אלומות, והיו באים אחר כך עם העגלה לאסוף אותן, שמים אותן בצורה מסודרת על העגלה והמסגרת והיו מביאים אותן לגורן. לכל אחד היתה לו ערימה שלו ואחר כך היו מעבירים את מכונת הדיש מערימה לערימה. אחת הנשים , זאת היתה עבודה בדרך כלל של נשים לעמוד למעלה , להגיש את האלומות ולחתוך את החוט של האלומה ולזרוק את זה למטה

אוריאל כהן

עגלה עם מסגרת להובלת החציר

זה היה ג'יבליק מכפר תבור שהוא היה עובר בין המושבים ודש

באדיבות דב ברנובסקי

לקטיף התירס היו מתחברים לשכנים או לחברים והיו הולכים עם עגלה בשדה, כשהתירס כבר היה יבש, העגלה היתה הולכת בין 3-4 שורות וכל אחד קוטף תירס וזורק לעגלה. היו עושים לה הגבהות , וכל אחד היה שם בחצר שלו וכשהיה צריך לדוש אותם , מכונת הדיש היתה נעה מחצר לחצר וכל אחד גייס 5-6 חברים, ובתום הדיש היו עושים חאפלה

יהודה כהן

דיש תירס

אני זוכר בילדותי שתי מכונות דיש לתירס

מכונה אחת היתה ידנית. המכונה היתה מפרידה את הגרעינים מקלחי התירס. היו שמים את קלח התירס למעלה ומסובבים ידית. המכונה היתה מושכת את הקלח והגרעינים היו נופלים הצידה לתוך שק.היה צריך הרבה כח להשתמש במכונה זו

מכונה שניה הופעלה ע"י טרקטור זחל. כאשר התירס בשדה התייבש, הוא נפל על הצד, היו קוטפים אותו ומביאים את הקלחים הביתה לערימה גדולה בחצר. מכונת הדיש שהופעלה ע"י טרקטור זחל , היתה עוברת מחצר לחצר. את המכונה הציבו על יד הקיר והזינו אותה בקלחי התירס., הגלומות (העלים העוטפים) היו עפות לקיר ונאספות. הגרעינים היו יוצאים לשקים והקלחים היו נופלים מאחור. בקלחים השתמשנו להסקה, להבעיר את התנור לחימום המים. במכונה זו עבדו 5 אנשים. בסוף העבודה היו מחלקים שתיה ועוגות

הייתי ילד בן 5-6 אולי 7 כשעבדו בשיטה זו. אחר עברו לשיטות אחרות. אני זוכר שהמכונה היתה נראית לי גדולה ומרשימה. מאד אהבתי ללכת עם אבא שלי, בגלל השתיה והעוגות שבסוף.

כשהמכונה עבדה אצלנו, אבא שלי השעין על הקיר סולם ואני ואחיותי אהבנו לעלות על הגג ולקפוץ לתוך הגלומות

עודד אבן

ליד הטרייר היה המגרס, היו גורסים בעיקר תירס וגם שעורה היו גורסים שם. זה היה לפני הטריאר והיו מפעילים אותו באמצעות הטרקטור הקטן עם גלגל וחגורה. והיה תור, אנשים היו עומדים עם עגלות ביום של המגרס כי הטרקטור לא יכול היה להיות פנוי כל יום בשביל המגרס, ולא היתה דרך אחרת להפעיל אותו לא היה עוד חשמל. הטריאר עבד , נדמה לי, רק כשכבר היה חשמל.

אוריאל כהן

את הסובין עשו שם

יהודה כהן

איך הוצאנו פעם תפוחי אדמה ? הולכים עם מגל וחותכים את הנוף, כל הזמן מכופפים וחותכים. חותך את הנוף עם מגל כשהגבעול של תפוח אדמה הוא די עבה. אין מאות דונמים , יש לנו 3 דונם.

אחר כך פינינו את השיחים ולא הורדנו במכה אחת את הכל, כי הוצאת תפוחי אדמה זה לא כמו עם קומביין שעושים עשרות דונמים ביום

היתה לנו מחרשה ערבית, שמתחברת לפרדה ואיתה היינו חורשים בגידולי שורה ובמטע , מה שלא מגיעים עם המחרשה , משלימים עם מעדר. עם מחרשה ערבית עם פרדה אחת שאני מוביל לאבא את הפרדה שלא יצטרך להיות עסוק עם הפרדה, ויכוון כמה שיותר קרוב לגזע עם המחרשה. על החרשה הזו הרכבנו "כנפיים" , המסגר עשה כנפיים מברזל, עולים על אמצע השורה עם זוג פרדות שאני או אחותי מחזיקים אותם מקדימה, שאבא יוכל למרכז את המחרשה וכשהסכין נכנס ומוציא את תפוחי האדמה , והכנפיים הוציאו אותם מחוץ לתלם.כעת הולכים עם הדליים ואוספים את הכל, והכל אנחנו כפופים ומכניסים לשקים. קושרים את השקים ומעמיסים על העגלה, והעגלה גבוהה שיש לה גלגלי עץ. מביאים את זה לחצר ופורקים את השקים לערימה, ושוב להכניס לשקים תוך כדי מיון לפי משקל וטיב, ושוב להעמיס על העגלה ולהעביר לבית הקירור. בבית הקירור יש את זה שמקבל מטעם הכפר את הפרי, עולים עם השק על המשקל, הוא שוקל ברוטו, מטפסים בקירור ומורידים את השק איפה שהוא אומר להניח, זה לא למטה וזהו.

היו שני זנים , מאורך ועגול. המאורך היה up to date. הם לבנים

פנחס פז