בית הספר

דרומי שהיה יליד הארץ ממוצא ספרדי שהשתדל לדבר עברית צחה תוך ביטוי מודגש במלרע: מלכה, כוכבה, הכל מודגש. וכן הגיעה פנינה זייף שהיתה אשתו של קצין משטרה, ומאוחר יותר עיברתו את שמם לזיו

בית הכנסת ובית הספר היו סמוכים זה לזה, והוקמו במרכז הכפר. עד אז, התקיימו לימודים בצריף. בבניין בית הספר היו שלושה חדרי כיתות , שניים עבור בית הספר, וכיתת גן אחת. המורים קבלו דיור בכפר, לעיתים בחצרו של אחד החברים.

כל ילדי הכפר התקבצו ללימודים, וחולקו לשני חדרי כיתות, כשבכל כיתה יושבים ילדים בני גילים שונים, כל טור היה קבוצת גיל אחת, לאמר, טור אחד לכתה א, וטור שני היה כתה ב' וכן הלאה. אין פלא שעל פי רוב ישבו לפחות שני אחים באותו חדר ולפעמים אפילו שלושה בני משפחה אחת. בכיתה כזאת היה מורה אחד שהיה אמור לתמרן בין קבוצות הגיל השונות, שתי קבוצות עובדות בעבודה עצמית בעוד הקבוצה השלישית מקבלת שיעור רגיל. היתה זאת משימה לא קלה עבור המורה, ואכן תחלופת המורים היתה גדולה.

ילדי הגן ב 1948 באדיבות תקוה פרנציס טהורי

המורה חדוה מספרת:

הילדים אהבו ללמוד. שתי כיתות היו עסוקות בדרך כלל בעבודה עצמית , כשהכיתה השלישית מקבלת שיעור פרונטלי. רבים מהעוסקים בעבודה עצמית היו מקשיבים לשיעור של הכיתה האחרת, אם הנושא עניין אותם. ראיתי בזה רווח ולא הפסד.

המורה חדוה מוסיפה :

לקראת חג החנוכה הכינונו , משה פרידנר ואני ,חגיגת חנוכה לילדים והוריהם. לחרדתנו כל הכפר הופיעו " בנעריו ובזקניו ", התברר שכל תושבי הכפר היו נוהגים להשתתף בכל אירוע ציבורי.

זקן ההכפר , סבו של משה הדליק נרות חנוכה ובירך בקולו הערב. ההופעות של הילדים מצאו חן בעיני כולם , אם כי נמצא אב קנאי שספר כמה מילים הכיל תפקידה של בתו לעומת תפקידי בנות אחרות.... משה פרידנר , המורה של הבת ידע לרצות את האב הנעלב. למזלו.

מאז ידענו : לכל חגיגה , לכל אירוע בבית ספר הוזמן כל הכפר.

עוד סיפור של חדוה

בימי החורף הקרים היו הילדים חולצים מגפיים בפתח הכיתה ויושבים יחפים. המפקח, שביקר לעיתים קרובות, הציע שאתפור עם הבנות הגדולות נעלי בית משאריות בדים. תפקיד שלא הוכשרתי אליו.ישבתי עם מספריים ועיתון ישן ועשיתי גזרה די מוצלחת. הבנות הגדולות התלהבו, השיגו חתיכות של שמיכות (של סוסים ?) והנעלים נתפרו ואפילו קושטו.

במהלך הזמן היו מורים אחרים, כמו ריבה צירינג מנהלל .

מורה אחד השאיר רושם ניכר על הכפר, הוא היה "יקה " מיוצאי גרמניה, יצחק סלע שמו, איש צעיר ומוכשר ביותר שכתב סיפורים, ואף כתב סיפור אחד על ילד מהכפר "יורם מבקר בגן החיות" , כתב ספרים, מחזות, ואף ידע לנגן ולימד ילדים לנגן בחליל. ברור היה, שהוא יכול לתרום רבות לחיי התרבות של הכפר, ואכן בזמנו הועלו מחזות שהוא ביים והעלה עם הילדים של הכפר, ואם ההצגה היתה מוצלחת, הם העלו אותה גם בפני אנשי כפר יהושע. אך, אליה וקוץ בה, הוא היה מכה עם סרגל על אצבעות הילדים.

מורה נוסף שלימד היה יוסף ינאי, ולבסוף בן ציון טהורי .

כיתת בית ספר בשנת 1946 או 1947 עם המורים יצחק סלע ופנינה זייף באדיבות עפר כרמי נצר למשפחת אפריימוב

כתה אחרונה לפני המעבר לנהלל באדיבות סבינה מרש ברק