שמירת המסורת היהודית

המתיישבים הראשונים של כפר ברוך היו שומרי מסורת ואין פלא שהמבנה הציבורי הראשון היה בית כנסת. על אף שחלק מהתושבים היו אשכנזים וחלק ספרדים, התפשרו עם השנים על נוסח התפילה ובלבד שבית כנסת יהיה פעיל. למרות שהמושב לא הוגדר כישוב דתי, השבת נשמרה. אוירה של כניסת השבת הייתה אופפת את כולם ביום שישי בערב, כולם לבשו בגדי שבת והלכו לבית הכנסת. כך בשבת בבוקר ובערב. את הסרט שהיה מגיע ביום שישי הקרינו רק במוצאי שבת.

שמירת השבת אינה קלה כשיש בחצר המשק פרה ותרנגולות וצריך להאכילם גם בשבת, אלא שזו עבודה שחובה לעשותה. את החלב שנחלב צריך לשפוך לפי הדין ואכן , סוגיה זאת עלתה אצל המקפידים במיוחד.

בעליה הפולנית שהגיעה ב- 1935 הגיעו מספר משפחות דתיות ממש כמו משפחת בלוך. מעט לפני כן הגיעה משפחת קרשין. אב המשפחה היה שו"ב – שוחט ובודק.

שמירת המסורת חייבה שוחט קבוע בכפר, אף שחלק מהתושבים שחטו בעצמם תרנגולות שהיו ברשותם.

היה גם צורך ברב שינהל את התפילה בבית הכנסת, ומישהו שיכין את הנערים לבר מצווה, ויערוך אזכרות , וצריך היה מוהל , ורב שיוכל לקדש את המתחתנים. ולא נמצא אדם כזה בישוב עד לבואו של יהושע קרשין בשנת 35 אשר מילא את תפקיד השוחט בכפר, וכן היה לו גם היתר לערוך חופות וקידושין.

מבין קיבוצי "השומר הצעיר" שהתנערו מחיי הדת היו מגיעים מדי פעם זוגות צעירים שכבר חיו יחד ורצו להתחתן כדת, ובשבילם היה יהושע קרשין כתובת טובה לקידוש נישואיהם. כיאה לקיבוץ באותם זמנים היו חוגגים חתונה למספר זוגות יחד, וכך הגיעה מדי פעם עגלה רתומה לסוס ועליה מספר זוגות המחכים שהרב קרשין ישיא אותם.

במהלך השנים נוספו עוד יהודים דתיים , כמו בן ציון לורברפלד ויחזקאל קופרמן. באותם זמנים ישנו מקווה בכפר.

לקראת שנות ה- 50' הגיע לכפר ברוך ניצול שואה שהתחתן בשנית ושימש כשוחט בכפר במשך מספר שנים. כשעזב נכנס לתפקיד הרב שכטר, שהיה שוחט וגם ערך חופות וקידושין. כך שבכל השנים נמצא מי שיערוך את התפילות בבית הכנסת , ומי שילמד את הנערים לבר מצווה , ויקיים אזכרות.

הרב שכטר ליווה את אנשי הכפר כ- 20 שנה ואולי יותר. הוא עזב בשנות ה- 70', אז כבר לא נזקקו לשוחט בכפר והגישה למגדל העמק הייתה הרבה יותר קלה. בית הכנסת המשיך לתפקד עם פחות מתפללים, אך מניין מתפללים היה בהישג יד תמיד.

ללימוד הנערים והכנתם לעליה התורה התגייסו משה שטיין , ויהודה קרשין בנו של השוחט.