קשרי חוץ

אנשי כפר ברוך התיישבו לא רחוק מפסי הרכבת. רכבת זו הייתה עוברת בבוקר ובשעות אחרי הצהריים, מקשרת את הכפר עם עפולה או חיפה. רכבת העמק הייתה "השעון" המווסת את חיי הכפר. ב- 6 בבוקר הופיעה רכבת המשא זוחלת לאיטה ובשעה 8 הופיעה "במרוצה" רכבת הנוסעים.

לאורך המסילה מכפר ברוך לעפולה הייתה גם הולכת חנה וייס עם בניה כשנזקקו לתספורת, מרחק של כ- 7 קילומטר, בכדי להגיע למספרה ואת הדרך חזרה עשו כבר ברכבת. איתם ברכבת היה גם יעקב ודש שהיה עורך דין במקצועו ונסע יומיום למשרדו ברכבת, נמצא כל היום שם וחוזר בערב לבית חמיו, אהרון ורטהיימר.

לכוון חיפה היו נוסעים יוסף הררי עם בניו לבקר את אחיותיו בטבעון, יורדים בתחנת אלרואי ומטפסים לכוון קריית עמל.

הרכבת גם שימשה לצרכי הכפר לעניינים יומיים, כמו, העברת הדואר והבאת כדי החלב למחלבה שבחיפה.

חיים צדקיאלי זוכר שבילדותו היה מביא את הדואר אל הרכבת וממנה, וכאשר היו הקונדוקטורים רואים אותו מרחוק רץ , הם היו ממתינים לו.

את כדי החלב היו מביאים בתורנות בעגלה מהמחלבה עד לרכבת. כך הגיע יום אחד תורו של משה ודש, ובדרך אגב הוסיפו ואמרו לו, שצריכה להגיע ברכבת זו המורה החדשה ושיראה לה את הדרך. הגיעה בחורה צעירה בשם חדווה שולצמן שממבט ראשון מצאה חן בעיניו , ובהמשך זוגתו לחיים.

אנשים שונים היו מגיעים לבקר בכפר, ולעיתים היו נשארים ללון בו.

למשל, אנשי ממשל בריטיים שהיו מגיעים מדי פעם לצורך כזה או אחר, אותם היו מביאים לגברת גבאי, עקרת בית להתגאות בה, הכל היה אצלה מבריק, הייתה מגישה בכלים נאים והייתה יודעת לארח יפה כיאה לאנשים מכובדים.

אנשי תרבות היו מגיעים, בדרך כלל לערב שבת. היו מזמינים לעיתים שחקן, או סופר שיקריא מיצירותיו, ואלה התארחו אצל משפחתו של יעקב רחמן, לארוחת שבת , ולינה או אצל משפחת חרסונסקי מאחר שחיים חרסונסקי היה אחראי על התרבות בתוקף תפקידו.

נחום חרמון , בנו של חיים חרסונסקי סיפר :

אמנים שהיו באים להופיע בכפר היו לנים בביתנו. זכור לי ביקורו של הקריין והשחקן אליהו גולדנברג ( אביו של דודו טופז) אשר גרם לנו הנאה מרובה בקריאתו, סיפוריו ובדיחותיו. רוב אנשי הכפר היו נטולי השכלה ותרבות ויש לי שתי בדיחות בנושא : לאחת המשפחות היה קרוב משפחה שהיה סטודנט באוניברסיטה ונהג לבקר את משפחתו לפרקים . אנשי הכפר לא הכירו את המושג איש מדע ולכן כינוהו אשמדאי. באותה תקופה הופיע בעולם זמר פולני מפורסם בשם יאן קיפורה, בכפר קראו לו יום כיפורים.

זהבה לויט זוכרת שהגיעו גם רוכלים עם מזוודה מלאה בספרים, בעיקר ספרי ילדים

ואם כבר בערבים מדובר, הרי שגם נשים ערביות היו מגיעות ממג'דל השכנה ושימשו ככובסות. אליהן היה מצטרף לפעמים עוד מישהו שבא לעשות גורבל. הוא היה מצויד בנפות בגדלים שונים עם חורים בגדלים שונים, והיה מנפה את החיטה או גרעיני החמניות לאחר הדיש. והאישה, היא מרתיחה את הכביסה בחצר, משפשפת אותה על קרש כביסה, שוטפת היטב, לשטיפה האחרונה מוסיפה שקיק בד קטן שהכיל "כחול כביסה", כדי לתת לכביסה גוון לבן ממש. לאחר שהורידו את הכביסה מן החבל, היו מותחים את הסדינים ומקפלים.

אורחים מסוג אחר היו הילדים שהגיעו על ידי עליית הנוער. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החלה לפעול עליית הנוער להעלאת ילדים ונוער מרחבי אירופה לארץ ישראל. הילדים והנערים שהובאו נקלטו במשפחות בהתיישבות העובדת, עם סידור ברור. הם גרו במשפחה, חצי יום עבדו במשק ובחקלאות ובמחצית היום השנייה היו לומדים לימודים סדירים, עברית, מולדת, ועוד. הסדר זה היה נעשה לשנתיים ואחר כך היה הילד או הנער עובר למסגרת אחרת. בשנת 1936 הגיעה קבוצה של ילדים מגרמניה ונקלטה בבתי החברים שבכפר, ביניהם היה ילד שלימים הפך לזמר הידוע , אריק לביא. משפחת רחמן נהגה לקחת יותר מילד אחד, ובתקופה מסוימת היו 8 ילדים בחסותם. ב- 1945 הגיעה קבוצה של ילדים שהועברו מסוריה, עשו דרכם ברגל עם שליחי עליה , וגם הם הגיעו לכפר ברוך.

בנוסף לילדי עליית הנוער, היו בכפר גם משפחות ששימשו כמשפחות אומנות לילדים במצוקה, או ילדים ממשפחות מרובות ילדים. למשל, למשפחת חרסונסקי היו ילדים באומנה , והיתה תקופה שהיו אצלם 6 ילדים.

אני עסיס משה יליד 14/01/1940. נולדתי בחלב שבסוריה, למשפחה המונה אבא סבתא 6 אחים ושתי אחיות. המשפחה שמרה על המסורת כמשפחה דתית, אבי עבד כמורה בתלמוד תורה בחלב.

אני עליתי בעזרת שליחי הסוכנות, בעליה בלתי לגלית בשנת 1945 (בגיל 5 שנים) לבד.אבי עלה לישראל באותה צורה כמה חודשים אחרי, עם שני אחים קטנים ועם סבתא (אמא של אבא).

זכור לי שבליל חורפי נלקחתי ע"י נציגי הסוכנות, מבית הכנסת שליד הבית. הגענו לנקודת היציאה, נציג הסוכנות נשא אותי על הגב והקבוצה יצאה לדרך, ההליכה היתה בין סלעים ושבילים צרים עם הרבה צמחיה. היו מספר מקומות שהסתתרנו בין הצמחיה כאשר עברו השומרים הבריטים עם כלבים והנביחות נשמעו מכל עבר. כל פעם שהינו צריכים להסתתר דחפו לי סוכריה לפה על מנת לא להרעיש או לא לבכות במהלך הצעידה השליח הראה לי נקודת אור מרחוק שאליה אנו צריכים להגיע. כאשר הגענו לאחר מסע ארוך ומיגע רחצו אותי הלבישו אתי בבגדים חמים והגישו לנו אוכל ושתיה ונשכבנו לישון.

למחרת בבוקר נלקחתי לכפר ברוך למשפחת רחמן יעקוב ורחל ו- בנות +סבתא, למשפחה היו עוד מספר ילדים מעלית הנוער. נקלטתי יפה אצל משפחת רחמן. בכפר ברוך היו עוד מספר משפחות שקלטו ילדים מעלית הנוער,לא נשאר לי קשר עם הילדים. זכור לי שכל הילדים עבדו בעבודות המשק ואפילו אני בגיל כזה צעיר לקחתי חלק בכל עבודות המשק, כולל ניקיון האורווה טיפול בסוסים נקיון ברכת ההשקייה לסוסים. כל פעם שיצאנו לעבודה בשדה, כמו לקטוף תירס או חמניות אני הייתי על העגלה, כאשר הטעינו את התירס או החמניות ומחזיר את העגלה לחצר המשק ופורקים את היבול.

זכור לי שכל המשפחה כולל ילדי עלית הנוער, ישבנו בחצר ודפקנו את החמניות שנקטפו. לא זכורה לי תקופת הלימודים.

כמו כן זכור לי שביום שבת, לקחתי את הסוס לרכיבה בכפר ובאחד הפעמים נפלתי מהסוס וקבלתי מכה בבטן בצד חזרתי למשק הכנסתי את הסוס לארווה וטענתי שקבלתי בעיטה מהסוס בבטן.