ילדי האכר מאת יצחק סלע

המורה יצחק סלע לימד בכפר ברוך בשנות הארבעים כתב ספר מחוויותיו בכפר. הוא התערה היטב בחיי הכפר, ניגן ולימד את ילדי הכפר לנגן, והעלה הצגות עם תלמידיו. הספר נקרא "ילדי האכר" , הוא הופיע בכריכה קשה אדומה. לכפר הוא קורא בספרו כפר ב. ולכל הדמויות הוא נתן שמות בדויים היכולים לרמז על הדמויות האמיתיות.

לא ברור אם נותרו העתקים מספר זה ועל כן יש פה מעט מסיפוריו. בפרקים הראשונים הוא מספר את חוויותיו מהכפר, אך רוב הספר מוקדש לאגדות עם קווקזיות.

הקדמה :

ארוכה מאד דרך גלותו של ישראל סבא. עם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים בכל חלקי תבל , אין לך פינה בעולם שלא נקלע לשם בדרך נדודיו האין סופיים

והיה בתקע שופר החרות ונשמעה בשורת הגאולה, יתעוררו הפזורים ברחבי תבל ועלו לארץ אבות להפרות את שממותיה ולקומם את הריסותיה.

בלכתך ברחובות תל אביב , חיפה , ירושלים בירתנו הקדושה, או בסיירך בכפרים ובמושבות תפגוש יהודים שעלו מארצות מערב אירופה ומזרח אירופה, עולי פרס ותימן , עולי אמריקה ואפריקה, עולי אוסטרליה ואיי האוקיינוס השקט, עולי סין והודו.

הפעם, ילדים חביבים ברצוני לספר לכם על יהודים שעלו לארצנו הקדושה מקוקוז.

חוויה של יצחק סלע

ארץ הקווקז

הים השחור מצד שמאל והים הכספי מצד ימין ובאמצע נמצאת הארץ הנפלאה : קווקז.

כך היא נראית בכללה, הרבה ארצות סביב לה, כגון : רג'יסטן , גרוזיניה ואזרביג'אן ועוד.

אולם השם קווקז הולמה. כי הריה הגבוהים הנקראים בשם זה העוטרים הוד ויופי נפלא , שרכסיה עטורי יערות ושיאים מכותרים בכתרי שלג צחור להם.

הרים אלה משוים לארץ פלאים זו, שעמים רבים שוכנים בה, חן וזוהר , עוז ורעננות. צפונית מזרחים לארץ הקווקז זורם הנהר הגדול וולגה המשתפך לתוך הים הכספי.

ומשום מה נקרא הוא הים הכספי ? משום שמימיו נוצצים בברק לבן ככסף.

הארץ ברוכה בכל : בדגן , בתירוש וביצהר , מטל השמים ומשמני הארץ. על צלעות ההרים ומורדותיהם תנבנה הגפנים והיין מתוק מאד לחך. בפנים האדמה מרובים האוצרות ובעיקר זורם שם הנפט.

בארצנו יושבים יהודים רבים שעלו מקווקז , מהם שהשתקעו בערים ומהם התיישבו בכפר. בתל אביב ובירושלים יש שכונות מיוחדות הנודעות בשם " שכונות הקווקזים". יהודים אלה עוסקים במסחר ובמלאכה, הם חסונים, שחומי עור ובעלי שיער שחור ועיניים ערמוניות בוערות באש השמחה. הנשים ובעיקר הבחורות הצעירות יפות להפליא .

יהודי קווקז שהתייבו בכפר ב., הכפר השוכן בלב העמק , בין משממר העמק וגבת, מאסו בחיים העירוניים והעדיפו להשתקע בכפר ולעבד את האדמה. בשנת 1923 עזבו שש משפחות לעזב את ארץ גלותם, ארץ קווקז ולעלות לארץ.

ואלה הם אבות המשפחה : אפרים דוידוב , צדק שמואלוב, נתן יעקבוב , שאול מנשוב , אברהם יצחקוב ,דויד חיימוב ויוסף חננוב. אפרים דוידוב הוא זקן בן 76 שנה אך כחו ואונו עמו. הוא גבה קומה ובעל גוף מוצק. עדיין קורא הוא בלי משקפיים ומסביב לשפתיו צרחף תמיד חיוך נעים. בהיותו בגיל של שבעים שנה עבד עוד את שדותיו , הלך אחרי המחרשה, זרע וקצר , אך בשנים האחרונות בניו אינם מרשים לו לעבד עבודות קשות. הוא זקן המשפחות ומכובד על כל הבריות. והנה דבריו שסיפר לי על ארץ מוצאו: אנחנו יהודי קווקז מאמינים, כי הגענו לקווקז עוד בימי נבוכדנצר. אגדה אחת מספרת שהוגחנו לשם על ידי שלמנאסר מלך אשור ושפתנו היתה עברית , אולם כאשר כבשו הפרסים את קווקז החלו היהודים לדבר בניב פרסי אחד הקרוי טט.

בצפון מזרח , בחבל אסטרחן , יושבים הקלמיקים עם טוב ושלו, יהודים לא רבים יושבים בתוכם. דרומית לאסטרחן , על גדות הים הכספי נמצאת ארץ דגסטאן. היא ארץ מישור פריה ומבורכת , שם זורם הנהר היפה והגדול טרק,. הרי הקווקז עם שיאם אלברוס משתרעים ממערב מהעיר נובוסבירסק עד העיר באקו , מרכז הנפט. במזרח מול הרי הקווקז מתנשאים עוד הרים בטרנס קווקזיה אשר גובלים עם ארץ ארמניה. בין שני רכסי הרים אלה נמצאת מדינת גיאורגיה , בדרום מזרח שוכנת ארץ אזרביג'אן , ארץ שפלה יפה. עמים רבים ושפות רבות שולטים בארץ הנפלאה הזאת. עד שנת 1806 היו רוב ארצות הקווקז עצמאיות ונסיכיהן התייחסו בכבוד אל היהודים , משנת 1806 משלו בנו הרוסים , אך גם נהגו בנו בכבוד והייחסו אלינו בחסד.

אם כי לבושנו היה כלבוש הגויים שכנינו הצ'רקסיים, מעילים ארוכים ששוליהם למטה רחביםמ ועל החזה תפורים כיסים מקושטים בכדורי רובים , ועל ראשינו חבשנו את הכובע הצ'רקסי הנקרא פפכן, ובחגורתנו היה תקוע תמיד פגיון, נשארנו יהודים בלב ונפש, אהבנו את מקור מחצבתנו ושמרנו על המסורת. געגועינו לארץ ישראל היו חזקים, כאשר התפללנו את תפילת " ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים " היו עינינו זולגות דמעות.

האמן לי , ידידי, כי מאז ומעולם נשאנו את עינינו לציון וירושלים. ועתה, רחימאי, תאר לך את הדרך הארוכה , שאבות אבותינו עהלכו עד שבאו לקווקז, ואילו אנו חזרנו לארצנו דרך הים, יצאנו מהעיר דרבנט ונסענו לאודסה, עיר הנמל הרוסית על שפת הים השחור , עברנו את מיצר הים בוספורוס ונכנסנו לים המרמרי ושוב עברנו מיצר ים בשם דרדנלים ונכנסנו לים האיגאי ומשם הפלגנו ישר לנמל יפו. היה זה בשנת 1921 , נגאלנו מחיי נדודים ומחיי תלישות . מה טוב לשבת על אדמת המולדת, לעבדה ולהוציא לחם מן הארץ.

סיפורי עם או אגדות, הם סיפורי פולקלור נפוצים, אשר דרך הפצתם היא לרוב מפה לאוזן. בדרך כלל, המחבר הוא אנונימי ואין מקום וזמן מוגדרים.

סיפורי העם, ככל יצירת פולקלור, מהווים חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של תרבות מסוימת.

הסיפור העממי הוא ביסודו שמיעתי, נמסר מדור לדור על ידי מספרים. המספרים הצטיינו בזיכרון מעולה ובכושר משחק. המספרים היו גם יוצרים, שהתאימו את העלילה לרוח התקופה אך נשארו נאמנים לאמצעים האומנותיים של הסיפור העממי.

מתוך הויקיפדיה

יהודי קווקז מספרים

מרובות הן עבודות האכר בכפר ב. : חרישה , שדידה, דפיקת חמניות , ניקוי הרפתים, האורוות והלולים . האכלת הבהמות וחליבתן , תיקון הכלים השונים ועוד ועוד ועוד . בימות החמה לא תראה את אנשי הכפר בטלים, תמיד הם עסוקים וטרודים , משכימים עם הנץ החמה והולכים לישון בשעה מאוחרת. ובמשך שתיים עשרה או אפילו ארבע עשרה שעה ביממה עובדים הם בזעת אפיהם , עובדים ושמחים בחלקם . בלילות הקיץ יושבים הזקנים לפני שערי בתיהם ומשוחחים בענינא דיומא, הצעירים פונים למשחקיהם ושיריהם או מטיילים ושרים שירים עליזים חדורי עוז ואון, תקווה ואמונה בעתיד העם העברי על אדמתו ובארצו. כך זה בימים בהירים וחמים.

אבל משירד היורה והאדמה שתתה את הגשם הראשון לרויה נהפכת אדמת העמק לבוץ. קשה להלך בבוץ הדביק הזה. בלילות החורף כשהאכר יושב בביתו והעבודה אינה מרובה, מתאספים : רבי אפרים, רבי שאול , רבי נתן , רבי יוסף , רבי דוד, רבי אברהם ורבי צדק , בניהם וחתניהם , יושבים ומפצחים גרעיני חמניות ומספרים את סיפוריהם המופלאים בביתו של הישיש רבי אפרים. אשתו של רבי אפרים מכבדת את האורחים במאכלים קווקזיים שונים , כגון : טשודו , זוהי לביבה ממולאה בבשר, או בוגלמה דג מבושל במיץ חריף , או הינגר אטריות בצורת ריבועים. המאכל החביב ביותר על יהודי קווקז הוא יפריגי בשר ואורז בתוך עלי גפן. אני , למשל , אהבתי לאכול אצל ידידי קורזה זהו מאכל הדומה למאכל יהודי פולין שקוראים לו קרפלאך. בשבתם בצותא שוכחים הם עולם ומלואו ושוזרים אגדות מני קדם.