מיזוג גלויות

כשעלו המתיישבים הראשונים לכפר ברוך, היו אלה הרומנים שבתיהם היו בצד של מסילת הרכבת. אחריהם עלו הקווקזים ובתיהם מצד הקישון. שפת הדיבור בבתים הייתה שונה, המנהגים, המאכלים ונוסח התפילה – הכל היה שונה. הילדים היו החוליה המקשרת, הם שיחקו יחד, דיברו ביניהם עברית וביקרו זה בביתו של חברו. במהלך 3 השנים הראשונות לעלייתם לקרקע, היו ה"ספרדים" מתפללים בנפרד והאשכנזים בנפרד, וכן גם היה לכל "צד" את הועד שלו.

שני גופים מיישבים שונים טיפלו במתיישבים. ההסתדרות הציונית דאגה למתיישבים הרומנים ואילו הקווקזים שהובאו על ידי ההתאחדות העולמית של הספרדים קיבלו את תקציביהם מהוועד הפועל של אותה התאחדות.

הזרמת התקציבים לא הייתה שווה, ועד מהרה נוצר פער בין המתיישבים הקווקזים והכורדים לבין המתיישבים הרומנים. במצב זה של קיפוח נוצרה אוירה עכורה ביישוב החדש.

התפנית חלה ב- 1930 עת הגיעו תרומות לבניית בית כנסת ובית ספר, שני מוסדות המאחדים את המתיישבים, ולקראת האיחוד הוחלט להקים ועד אחד משותף ,

בעיתון "דבר" , בתאריך 4.3.1930 פורסמה הידיעה הבאה

מתוך דברים שכתב בעז רביוב ז"ל:

"אני זוכר במיוחד את חג ט"ו בשבט שחגגנו באורווה של צדקיאלוב , שהייתה אז בית התרבות שלנו. את אותו חג ט"ו בשבט הנחה שיינפלד שהיה מורה ממלא מקום. אנחנו קישטנו את קירות האורווה בכלניות מכל מיני צבעים, כי בתקופת החורף כלניות פורחות לאורך מסילת הברזל מכפר יהושע ועד עפולה. מרבדים של כלניות מרהיבות ובהם קישטנו את האורווה. בחגיגה זו שרנו שירים גם בעברית וגם ביידיש. "

יצחק פרקש מספר :

כשאני הייתי ילד, למשל, הבר מצוה. לא עשינו באולם בר מצווה, עשינו בבית כנסת ובבית. באים מלא אורחים, אם אני זוכר, היו פה 50-70 איש. איפה אפשר לארח? הרי אין מכוניות, אנשים לא באו עם מכוניות , צריך לארח 70 איש , עם ארוחה . בכל זאת , אין כסף , לא כסף, כל אירוע שהיה בכפר ברוך, מה שאני זוכר בתור ילד, וגם יותר מאוחר, היתה ערבות הדדית , כל האורחים שבאו אלי התחלקו בתוך המושב.ישנו בבתים המושב , אצל שכנים ופה ושמה. כשעשו את הארוחה של הבר מצוה עזרו אחד לשני, הערבות ההדדית והעזרה אחד לשניה, זה אחד הדברים שאני הכי הכי אומר בכפר ברוך, שאני אומר עד לפני 10-15-20 שנה , כפר ברוך ייחדו אותו, מה שאמרו בנהלל ובכפר יהושע, עד היום יש שם מלחמות בין השכנים בין הדברים האלה והאחדות הייחוד בכפר ברוך כל השנים היתה אחדות עזרה הדדית, אנשים שלא היה להם מה לאכול נתנו להם ועזרו להם. מי שעשה אירוע, חתונה ולא היה לו כסף, עזרו אחד לשני. כל החתונות, כל האירועים היינו עושים בחצרות. והיו עושים מאכלים, זה לא היה דבר שלא , זה לא היה כן או לא , זה היה ברור שהולכים לעזור אחד לשני