מלחמת השחרור

אברהם וייס מספר:

"במלחמת השחרור ניסה צבאו של קאוקג'י לכבוש את משמר העמק, שהיה מרוחק 7 קילומטר מהכפר. אנשי הקיבוץ נלחמו בחירוף נפש והחזיקו מעמד, ואז הוחלט בפיקוד העליון לפנות מהקיבוץ את הנשים והילדים. הפינוי בוצע בלווי צמוד של משוריינים בריטיים שהסיעו מבסיס רמת דוד, כאשר המפונים הוסעו באוטובוסים של "אגד" אל מרכז הכפר, כפר ברוך.

זכורני כי ליד בית הכנסת , שהיה באותה עת המבנה הציבורי הגדול ביותר בכפר, הוכן כיבוד עשיר עבור המפונים ונערך רישום מדוקדק וחלוקה למקומות אליהם יוסעו המפונים.

נציגי הקיבוצים הקולטים הגיעו עם הפלטפורמות רתומות לטרקטורים והעבירו את המפונים ליעדים שנקבעו במקום.

לימים לאחר שחרורי מצה"ל , עסקתי במסגרת משרד הביטחון בנושא משק לשעת חירום ותמיד הבאתי את הדוגמא של הפינוי הזה שהתבצע למופת ללא כל הכנה מראש, ומכאן חשוב להדגיש שאת תורת פינוי תושבים בשעת חירום המציאו עוד בימי מלחמת השחרור. "

אברהם וייס מוסיף:

"ביום שבת 22.5.1948 , בשעות הבוקר בהיותי עם אבא שלי בבית הכנסת שבמושב כפר ברוך, שמעתי רעש חזק של מטוסים מנמיכי טוס שהשליכו פצצות על שדה התעופה ברמת דוד, מתוך הנחה שהבסיס עבר לידיים ישראליות כבר.

שדה התעופה שוכן בסך הכל במרחק של 2 קילומטר ממרכז הכפר ומבית הכנסת. רצתי החוצה לראות מה פשר הרעשים , וראיתי מספר מתושבי הכפר עם נשק בידיהם, כשהם יורים לעבר המטוסים שלטענתם היו עם סמלי חיל האוויר המצרי.

לא עברו 10 דקות, ומהבסיס המריאו מטוסי ספיטפייר בריטיים שיירטו את המטוסים המצריים, אחד מהמטוסים המצריים נפל בקרבת הכפר. אחי יעקב וייס , שהיה המא"ז בכפר, יצא עם מספר חברים ועם נשק לאזור הנפילה, ואנוכי , כמובן הצטרפתי אליו בנסיעה בעגלה הרתומה לסוסים שלנו.

כשהגענו למקום הנפילה גילינו את שברי המטוס ולידם את גופת הטייס המצרי. אחי יעקב שתמיד הלך עם מצלמה ביקש ממני להנציח ולצלם מספר תמונות משברי המטוס."

ליד המטוס המצרי שהופל בשדות הכפר באדיבות אברהם וייס צחר