הקווקזים

סבא של שאול

כשסבא של שאול רביוב

בהרי קווקז

טיפל בכרם הגפנים

עוד בימים של אז

היה אז יום חמים לוהט

(לא, אין זו אגדה)

הסב עד בוא העת

לטעום מן הצידה.

לקח את כל מזונותיו

צרורים בתוך סמרטוט

החל צועד כהרגלו

לעבר עץ התות.

נטל ידיו , אמר ברכה

בכוונה גדולה

והתישב על הקרקע-

מיצוות האכילה.

אכל הכל ולגימות

לגם מן הבקבוק

ניגב זקנו, תפס בטנו

הרביץ איזה שיהוק

ואז –

ואז אירע לראשונה

באמצעו של יום

ראשו נשמט מתוך שינה

והוא נרדם פתאום.

נרדם ישן מתחת לעץ

נוחר בקול אדיר

הצתות רעד וציפוריו

ברחו אל האויר.

ופתע קול דממה דקה

ומנגינה שלוה

ואיש עטור זקן לבן

יורד עם מרכבה.

ניגש אל סבא של שאול

אשר הפסיק לנחור

נישק לו על מצחו הרם

אמר לו: " שמע וזכור!

נשלחתי אלייך ממרום

בפקודתו של אל

עזוב הכל פה, קום עלה!

אל ארץ ישראל...

כשסבא התעורר נפעם

צעק :" אבי! אבי!"

כי הוא מיד ידע שזה

אליהו הנביא.

הרבה שליחים היו לנו מאז ועד עכשיו

וכל שליח מסווג סוג א' ב' עד תו

סוג א' הוא היה נשלח אל מלך או אל גביר

סוג ב' היה הולך אל שר או סתם לאיש עשיר

ואליהו הנביא-

מעל כולם דגול

והוא בחר

(ניחשתם כבר)

בסבא של שאול.

(מתוך חגיגת היובל 1977)

עדות של עמי יעקבסון המתאר את התרשמותו הראשונה מהכפר:

"האנשים המבוגרים, הם סידרו להם ספסלים לאורך השדרה שהולכת לאורך הכביש, רוב הספסלים היו מחוברים עם מסמרים לברושים האלה, והם היו שם מבלים שעות על גבי שעות, היו מסתכלים מי הולך ומי בא, אנשים שכבר לא עבדו, או שכמעט כבר לא עבדו, אנשים שבעיקר העבודה שלהם הייתה עונתית, היו מגדלים חמניות או דברים מהסוג הזה , היו יושבים שמה על הספסלים חלקם היו יושבים עד שעות מאוחרות עם פיג'מות אפילו והיו מפצחים גרעינים."