חגיגת היובל

ב- 1977 מלאו לכפר 50 שנה לעלייתו לקרקע והוחלט לציין את המועד החשוב בחגיגה גדולה. הוזמן איש מקצוע היודע לכתוב בשיר ובמלל את קורות אנשי הכפר. היה זה פוצ'ו, ישראל וייסלר, הסופר, המשורר והמחזאי. הוא ישב בכפר ברוך ושמע את סיפורי התושבים, העלה הכל על הכתב, המחיז מערכונים, כתב שירים והכין את כל החומר. נשכר גם במאי, שי לביא שהלחין את השירים שפוצ'ו כתב, ובעבודה מאומצת עם כישרונות הכפר הועלה ערב עשיר ומהנה שכולו סיפורי כפר ברוך.

במקביל הוכן גם מקום למופע הגדול, נבנה אמפיתיאטרון באזור של ההרחבה החדשה שיכול לקלוט 3000 צופים.

כל ההכנות לקחו כחצי שנה, ובהגיע היום הגדול היה זה מופע שעוד ימים רבים דיברו עליו בעמק.

המופע קיבל את השם :" נלך אל הרצפלד".

אברהם הרצפלד היה מאנשי הציבור הבולטים שהיו פעילים בהקמת נקודות התיישבותיות, במסגרת תפקידו כראש המרכז החקלאי שבהסתדרות הכללית, תפקיד בו כיהן מאז 1920 במשך 40 שנה. אליו היו פונים בבעיות שהתעוררו בישובים, ומן הסתם היו אלה לרוב בעיות פיננסיות. לא פעם היה מגיע לישובים, כדי לפתור בעיה או ליישב אי הבנות, ותמיד השתדל לעשות את זה ברוח טובה ועם רצון טוב, ולשם השראת רוח טובה היה פוצח בשירה וגורם לכל המשתתפים להצטרף אליו. לאחר כמחצית השעה של שירה כבר הייתה אוירה אחרת ואפשר היה להתיישב ולדון בבעיה. הוא נהג להגיע לכל טקס של הקמת הישובים והיה מסיים את נאומו בשירת :" שורו , הביטו וראו, מה גדול היום הזה"


הנושא המרכזי של המערכונים באותו ערב היה כיצד להגיע אל הרצפלד ולהציג בפניו את בעיות המושב.

דוגמא למערכון אחר שהובא, התבסס על סיפור אמיתי

יום אחד החליטו המורים משה פרידנר וחדוה לעשות מבצע גדול ולצאת עם הילדים לעפולה לראות סרט. אף אחד מילדי הכיתה לא היה מעולם בקולנוע ולא האמינו שאפשר לראות תמונות זזות. לא ידוע איך שיכנעו את ההורים, אבל הם הצליחו. הגיע היום המיועד, הילדים הופיעו לבושים יפה ומתנהגים למופת. הכיתה והמורים נסעו לעפולה ברכבת העמק. נכנסו לאולם הקולנוע ותפסו מקומות ישיבה. פתאום אורי מודיע שהוא "צריך". אחד הילדים הגדולים התנדב לקחת אותו לשירותים. כשחזרו , שניהם היו חיוורים כסיד. "אורי שבר את בית השימוש" בישרו למורתם..אורי בן ה- 7 "איך זה קרה , אורי?" "ראיתי שרשרת ומשכתי בה וכך שברתי את צינור המים".

בכפר ברוך היו רק בתי שימוש כפריים מחוץ לבית.

סיפור נוסף שהועלה באותו ערב זהו הסיפור על נבחרת האיגרוף המצרית שנסעה ברכבת והתנכלה לתושב הכפר. לסיפור זה יש שתי גרסאות שונות כיאה לכל סיפור שהאחד הוא צ'יזבאת והשני , כנראה מספר את הסיפור האמיתי.

וזהו הסיפור כפי שהוא הועלה בחג היובל:

סדר ברכבת

רכבת העמק כאילו נולדה

בשביל כפר ברוך, לא אחרת,

וזאת אולי הסיבה הסודית

שתמיד היא היתה מאחרת.

היא היתה מאחרת ונוסעת לאט

ויש על כך אלף בדיחות

אך אצלנו בכפר מתגלגל לו סיפור

העולה על כולן – לפחות.

יום אחד....

יום אחד , עמוסים לעיפה

חוזרים חונוביץ', טיבי , ומזרחי

ברכבת הבאה מחיפה.

איתם בקרון שבאב ערבי

מתחכם, מתלוצץ ומשתובב

אבל , מי ישים לב?

הנה כפר ברוך ! עוצרים,

ומרחוק כבר רואים

את יונה ומשה

מחכים לאבא שלא יהיה לו קשה

לסחוב את הסחורות עד הבית ברוח

נו , ומתחילים לזרוק מהקרון שקים של קמח ומלח

וחביות ריקות של דג מלוח.

טיבי ושמשון יורדים עם הסחורות לבטח

יעקב חונוביץ' עוד עומד בפתח

ומגלגל החוצה את השק האחרון בנחת

ופתאום - טרח! בעיטה בתחת

והוא עף החוצה מתוך המהומה

ועוד באויר- צועק נקמה !

יונה ומשה רואים איך אבא עף

שומעים קולות צחוק ונצחון

מסתערים כמו שדים לתוך הקרון

ועושים חביתה –

קודם כל מזה שנתן את הבעיטה,

וכשכל השבאב רוצים לעזור

אז שני האחים תופסים אותם לפי תור

ומכים ראש בראש, כמו שנאמר זה בזה כרוך

פשוט שיהיה להם כח לזכור

את נוער כפר ברוך.

טיבי ומזרחי גם הם לא טומנים ידם בצלחת

שוברים חבית בלי לשאול

ועם הקרשים מתחילים להרביץ

על ימין ועל שמאל

וכל הזמן הרכבת עומדת

כמו אותה שמש – דום – בלי נוע

כי אבא חונוביץ' בקרון הקטר

שומר על הנהג שלא יעיז לנסוע.

בסופו של דבר היה כל הקרון מאודם

והשבאב העליז דומה יותר לקציצה

מאשר לבן אדם.

ובעיר שכם נתלתה באותו ערב

באולם הספורט הודעה חשובה

" לצערנו תחרות שכם נגד חיפה הערבית

נדחית לזמן בלתי ידוע, שלא לפי התוכנית

כי הנבחרת האורחת, נבחרת האיגרוף

הגיעה רק עד כפר ברוך ושם עשו לה סוף.

את הגירסה השניה מוכן דני חובש לספר, וכך התגלגל לו הסיפור והופיע בעיתון של כפר יהושע:

יש איזה סיפור בכפר ברוך מתקופה יותר קדומה , שברכבת נסעה איזושהי נבחרת ספורט משכם.

נבחרת איגרוף . זה היה מצרי. זה המתאגרף הראשי, האלוף שלהם היה האלוף המצרי. הוא היה בחיפה בהופעה, מתאגרף בתל אביב ביפו, בחיפה, ואחרי זה ברכבת העמק נסעו לכיוון ג'נין. ובדרך שמה, הוא הולך עם 4-5 מלווים, אז הקימו מישהו, ממשפחת חונוביץ' , נדמה לי, הקימו אותו מהספסל " תן לבוס לשבת , אלוף מצרים"

כן , הם היו 4 אחים. הרכבת היתה נוסעת כל כך "מהר" שחבר'ה היו עושים תחרות עם סוסים עם הרכבת, אז כל החבר'ה הוציאו סוסים עד כפר יהושע, וכשהרכבת יוצאת נוסעים בשביל להשיג אותה. בכפר יהושע הודיעו לחבר'ה שרוכבים, " תשמעו, הרביצו פה מכות למישהו מהחונוביצ'ים" רצו עם הסוסים לכפר, מהכפר ירדו אל הרכבת ,משפחת חונוביץ' יצאו כל הארבעה האחים האלה, בקיצור המתאגרף כבר לג'נין לא הגיע.

עלו על הרכבת , שברו לו את העצמות, היכו אותו מכות רצח, לקחו אותו עם עגלה עם סוסים עד לכביש, ומשמה לקחו אותו לנצרת, לבית חולים. לג'נין הוא כבר לא הגיע, התחרות בג'נין בוטלה.

לקראת חג היובל תרם מריוס גרופר עיצוב גרפי לסמל של כפר ברוך הנמצא בכניסה לישוב

אירועי היובל תרמו רבות לאווירה החברתית שבכפר והוסיפו גאווה לאנשי הכפר