העולים של שנת 1950

גל עליה גדול הגיע לארץ בין השנים 49'-51', היו אלה ניצולי השואה מאירופה שאיבדו את משפחותיהם בשואה. הם ניסו בכל דרך לבנות משפחות , חלקם נישאו והגיעו לארץ כזוגות צעירים, למרות שלעיתים לא היו צעירים כלל, אבל בתחילת פרק ב' של חייהם וחלקם בנו משפחה בארץ. כמות העולים הייתה מעבר ליכולת הקליטה של המדינה הצעירה, ולכן הוקמו בכל רחבי הארץ מחנות אוהלים, צריפונים או פחונים לקליטת העולים הרבים. העולים הגיעו באוניות לנמל חיפה, נשלחו למחנה אוהלים שנקרא "שער עליה" עד שימצא עבורם ישוב קבע.

בכפר ברוך היו באותה עת היו 44 משקים ורעיון הרחבת הישוב היה על הפרק. במקביל נערכו בכפר ברוך לקליטת כ- 20-25 משפחות חדשות באופן זמני. ועד שיהיו בתים מוכנים, הוכנו עבורם פחונים. 20 במספר, בכניסה למושב מצד שמאל של הכביש, הפחונים הוצבו בשורה, מסגרת עץ בציפוי קירות מאלומיניום יצרה חדר בגודל של 3 מטר על 5 מטר בערך, ללא רצפה, פשוט כך על הקרקע. בקצה השורה היה גם מבנה שהוכשר למקלחות, אחת לנשים ואחת לגברים, ברור שהיה בהן רק מים קרים. פה ושם נחפרו בורות ומסביבם הוקם גם פחון. היו אלה בתי השימוש. בין שני פחונים היה ברז מים ששימש לבישול, רחצת הילדים הקטנים בגיגית, כביסה וכו'. הדיירים החדשים קיבלו מיטה מתקפלת לכל אחד. המטלטלין שהביאו איתם היו מועטים, איש לא התלונן וכולם הסתדרו בפחון הקטן שקיבלו.

מספר אלכס לייטמן:

"אבא עבד בתקופה הראשונה בבניית הבתים של אותו קבלן שבנה פה את אותן 25 יחידות שאמורות להיות שלנו, הוא עבד אצלו והיו שמה שקי מלט שנרטבו בגשם ונתקשו, אז הוא לקח את השקי מלט האלה ועם זה הוא ריפד את הרצפה בפחון, אז זאת הייתה הרצפה.

אבא, לפחות היה מאלה שמצא עבודה אצל הקבלן פה, חוץ מזה שהוא עבד בבסיס ברמת דוד בייצור בלוקים, בלוקים מבטון.

אז הוא עבד שם , אחרי שהוא גמר שם הוא בא הביתה , עבד גם בבית, מה שהיה, כל מיני עבודות מזדמנות ויותר מאוחר הוא התחיל להתעסק רק בחקלאות ועבד עד סוף ימיו רק בחקלאות."

מספרת אילנה פרקש:

"בעלי עבד בשדה תעופה, הוא בא הביתה מהעבודה, היתה שם איזה מזבלה, אני לא ראיתי ,וכל הזמן על הגב שלו עוד חתיכת קרש שהוא מצא שמה, ועשה כסא , שם בצריפון ומארגזים הוא שם ככה, המכסה של הארגז , זה היה השולחן שלנו , ו – 3 מיטות מתקפלות מבד קיבלנו. בעלי , משתי שמיכות ממה שקיבלנו הוא חילק את הצריף ל- 2 מאחור היה חדר שינה ומקדימה היה המטבח , הסלון – הכל. 2 מטר שמה. ועל החוט, החוט הוא הביא מהמזבלה של השדה תעופה , חוט חשמל שזרקו והוא עשה , שמתי שם למעלה שני וילונות. כשאני שכבתי שמה במיטה, אז החולדות הלכו שמה על החוט. ויום אחד עקץ אותי פה ביד משהו, לא ידעתי ממה זה , איזה חודש היתה היד ככה נפוחה. לא ידעתי מה עקץ אותי. כשעבדתי בשדה בדילול , הרווחתי 12 לירות וקנינו מזה מקרר של קרח. פעם בשבוע באה עגלה עם קרח וקנינו חצי בלוק, הוא שבר, פעם יצא חצי, פעם פחות מחצי ופעם קצת יותר מחצי. וככה גרנו בצריף."

ואלו העולים שהגיעו ב-1951.

אברהם זכריה

אדלר מאיר ואשתו עם בן אחד, מיקי

איציקוביץ יצחק ופאני הגיעו עם בן יחיד ושמו בני

בנגלס הגיעו עם בן אחד ושמו דני

גרופר ישראל ואוטיליה הגיעו עם בן יחיד בן 17 ושמו מריוס

גרשון משה ודבורה הגיעו עם שני בנים ישראל ואריה

חיימוביץ' חיים ובטי הגיעו עם זיגו בן 14 וחיה – קרולה בת 12

לייטמן דוד ומרים הגיעו עם אלכס שהיה בן 3

לנדסברג ישראל ופרידה עם בן ובת

מוסקוביץ ליאון ואשתו הגיעו עם בת

מוסקוביץ פיליפ ואשתו הגיעו עם בת ובן

מרקוזון אהרון ונורית הגיעו עם חנה בת 4 ואפרים שהיה תינוק

נחמן אריה וטובה הגיעו עם 2 ילדים

פוקס הגיעה אשה עם בן ובת ואחיינית.

פרקש ישראל ואילנה הגיעו עם בן אחד

קיטל מרדכי ואשתו הגיעו עם שלום ורוני

קרנט אברהם ורוזה הגיעו עם בן אחד וילדה שנולדה בכפר.

שפרונג ישראל ונדיה הגיעו עם בת אחת רעיה עם בן זאב