סינימה בכפר

יעקב וייס, בן למשפחת וייס, התחבב בקלות על הבריות. אהב להצחיק ולבדר, והיה גם הרכז החברתי של הנוער בכפר ברוך בתחילת שנות 50'. אחת מיוזמותיו הייתה להביא סרטים אל הכפר. הוא החל בזאת עוד בסוף שנות ה-40. הוא סיכם עם מקרין הסרטים של בית הקולנוע בקרית עמל, עמנואל שמו, שפעם בשבוע, במוצאי שבת, בקיץ בלבד, יגיע לכפר ויביא איתו את המקרנה וסרט להקרנה. את הסרט הקרינו על הקיר האחורי של בית הספר שנצבע לשם כך בסיד לבן, כל צופה הביא איתו כסא מהבית וכך ישבו למול הקיר וצפו בסרט.

בת שבע רחמן זוכרת

"היו מביאים בעיקר סרטים רוסיים."

לקראת שנת 1950 הקימו במרכז הכפר צריף ששימש כבית תרבות , וגם להקרנת סרטים.

יצחק פרקש מספר

"אז בתור ילד, היו סרטים של מבוגרים, היינו מציצים בין החריצים של העצים לראות, והיו יוצאים החוצה ומרביצים לנו וצועקים עלינו ומגרשים אותנו, עד שהיינו מקבלים פעם ב.. לראות סרט של ילדים . רוב הסרטים היו סרטים של מבוגרים."

יצחק פרקש מוסיף:

"אחת החוויות הייתה בימי שישי לחכות לאוטובוס של רבע לחמש ולראות איזה סרט מגיע למושב. הסרט היה מגיע בימי שישי, השקים היו באים ובתוכם הגלגלים, ובדרך כלל 3 גלגלים, ואז זה היה מגיע בשק כזה גדול, ולראות איזה סרט מגיע שנראה אותו ביום שבת, המושב היה דתי, לא הראו ביום שישי. "

בשנת 1959 נבנה בכפר בית-עם במבנה של ממש, מבלוקים והוא משמש עד היום להתכנסויות בחגים ובאירועים, אך אין בו כבר סרטים כפי שהיה פעם בצריף של בית העם. בית העם נקרא על שמו של יעקב וייס ז"ל.

בית העם החדש על שם יעקב וייס ז"ל 1963 או 1964 באדיבות סבינה מרש ברק