עמק יזרעאל של 1926

עמק יזרעאל משתרע משיפוליו של הר הכרמל במערב ועד גבעת המורה ועמק בית שאן במזרח ובצפון מהרי הגליל התחתון , הר התבור ועד הרי השומרון בדרום.

גבולו המערבי הוא הכרמל ובהמשכו רמות מנשה. שני מעברים היו אל עבר שפלת החוף, ואדי מילק שהפריד בין הכרמל לבין רמות מנשה, ודרומית לו היה מעבר ואדי ערה שהפריד בין רמות המנשה לבין הרי השומרון. לרגלי הרי מנשה היתה שורת כפרים ערביים שהתפרסו ממקום המוצא של ואדי מילק ועד למגידו, מקום מוצאו של ואדי ערה. בין הכפרים היו אבו שושה שישב בסמוך ליציאה מואדי מילק , דרומה לו מנסי , רוביה אל פוק ורוביה אל תחת ובסמוך ליציאה מואדי ערה היה כפר גדול ליד אל אוודין ( מושב היוגב כיום). ערבים אלה היו ברובם פלחים, שבעבר הובאו כדי לעבד את אדמות העשירים שרכשו אותם. הגבול הצפוני של העמק היו הרי הגליל התחתון , כשעל אחת הפסגות יושבת העיר נצרת , ומערבית לה כפר ערבי בשם מג'דל ( מגדל העמק כיום).

העמק עצמו היה מרחב פתוח, לא מעובד ברובו. שתי נקודות ציון חשובות היו בו: מסילת הרכבת של הרכבת החיג'אזית ונחל הקישון שהיה מנקז את מי הגשמים מכל עבר.

מסילת הרכבת יצאה מחיפה לכוון ג'למי שלרגלי הכרמל וחצתה את עמק יזרעאל לכוון עפולה, ומשם לבית שאן בדרכה לעבור בעמק הירדן לעבר צמח. לאורך המסילה היו די הרבה תחנות שרובן היו תחנות להעלאת והורדת נוסעים ומיעוטן היו תחנות שגם סיפקו מים למילוי דודי הקיטור כמו זו שבתל שמאם. אי לכך, היו תחנות אלו מאוישות בעובדי הרכבת, שברוב המקרים היו ערבים.

הישובים העבריים היו בתחילת דרכם. נהלל היתה בשנת 1926 כבר מושב קיים ועל הציר המחבר את נצרת לעפולה היו כבר הישובים: תל עדשים, בלפוריה, כפר גדעון וקיבוץ מזרע, כל אלה עלו על הקרקע בראשית שנות ה- 20.

בסוף 1926 עלו לקרקע ישובים נוספים: החלוצים של כפר יהושע התמקמו בתל שמאם . מזרחה מנהלל התמקמו אנשי קיבוץ עיינות בעין ביידה ועוד יותר מזרחה התמקמו יוצאי העיר פינסק ויסדו את קיבוץ גבת ועוד מעט מזרחה לו, הקיבוץ שריד שהתמקם לרגלי ההר שעליו היה הישוב הערבי מג'דל. שנה לפני כן הוקמה עפולה.

כך נראה העמק באותם הימים, ובתוך האזור הזה היו ראשוני המתיישבים צריכים למצא את השטח שנקבע להתיישבות. הם ידעו שהוא מזרחית לתל שמאם ולכן ביקשו מנהג הרכבת שיעצור להם איפה שיבקשו. לאחר שיצאה הרכבת מתחנת תל שמאם (כפר יהושע) היא חלפה על פני נהלל, חלפה גם על פני תל בלתי מיושב , תל ת'ורה, ואי שם הם ביקשו לרדת. תחילה הקימו אוהליהם בסמוך לפסי הרכבת , ורק לאחר זמן מה עברו להתיישב על גבעה קטנה במרחק 1 קילומטר משם. ושם נבנה כפר ברוך.

נקודת הציון השניה היתה הקישון, זה היה נחל איתן, לא רחב במיוחד. הוא שימש גבול בין הישובים היהודיים שקמו לבין הישובים הערביים ששכנו לרגלי רמות מנשה. אנשי כפר ברוך ידעו, שבכדי שהערבים יגיעו אליהם הם צריכים לחצות את הקישון ומאחר שהיו לא מעט בעיות בין אלה לאלה , היווה הקישון גבול טבעי.

באותה עת הוקם קיבוץ משמר העמק לרגלי הרי מנשה כשהוא מוקף ישובים ערביים.