מעצמה גרעינית

כפר ברוך הייתה מעצמה גרעינית. אין עוד כפר שגידל כל כך הרבה חמניות כמו כפר ברוך. בעונה התגייסו כולם, כל המשפחה וגם ילדים, למלאכת החמניות. ראשית, אחרי הזריעה, כשהאביב כבר בפתח היה צורך לדלל אותן, וזה אומר להתכופף בהתחלת השורה ורק בסופה אפשר להזדקף שוב. כמובן, שזו הייתה העבודה עבור הילדים, הם בלאו הכי קרובים יותר לאדמה. בבוקר לפני שהברחשים התעוררו היה האב בא עם ילדיו ולעיתים משאיר אותם לדלל. בפאתי השדה היה משאיר להם כד מים קרים שהיה מכסה אותו כדי לשמור על המים שבתוכו, וכעבור שעה או שעתיים שב לשדה להחזיר את הילדים הביתה

השתילים הקטנים הלכו וצמחו והתרוממו מעלה. הפעם צריך לחזור לשדה כדי להוריד את ה"חזירים", אותן תפרחות צדדיות שהופיעו על הגבעול, מתחת לחמנייה

באביב פורח כבר כל השדה בצהוב סביב סביב לכפר, מכל עבר מוצפים השדות בפרח הגדול הצהוב. המראה יכול היה להיחשב רומנטי, אילולא ידעו אנשי הכפר איזו מלאכה קשה ממתינה להם. הפרח מתמלא גרעינים בתפרחתו, הוא כבר אינו זקוף כשהיה, מרכין ראש ונכנע למשקל הכבד. הצבע הצהוב הולך ונעלם מהשדות, והחמנייה מתייבשת לאיטה. כל הקיץ נראה השדה הולך ומתייבש והחמניות ראשן שמוט ויבש, ממתינות להבשלת הגרעינים עד תום.

מרכינה ראשה כורעת תחת הנטל

בשלהי הקיץ גויסה שוב כל המשפחה למלאכת הקטיף. יום יום היו יוצאים לשדה קוצצים את ראש החמנייה ומשליכים לתוך העגלה שמתקדמת איתם לאורך השורה. וכשהעגלה עמוסה היטב, חוזרים למשק, פורקים את כל המטען ונותנים לפרחי החמניות להתייבש לגמרי, כי ככל שהפרח יבש יותר, כן יהיה קל יותר לחלץ את הגרעינים ממנו. עוד יום או יומיים, ואז מתחילה מלאכת הדיש, הוצאת הגרעינים מתוך החמנייה. מכל עבר עולים צלילי החבטות, כל משפחה יושבת ליד ראשי החמניות, כל אחד אוחז במקל ומכה בעוז על הפרח ההפוך שגרעיניו פונים אל הקרקע. עוד מכה ועוד מכה והגרעינים נושרים מתוך הפרח. העבודה הייתה מתבצעת בערב, ממש לתוך שעות הלילה, כל המשפחה עם היבול שלה. כאשר נחה עליהם הרוח, מכין כל אחד את ערימתו שלו ולבסוף משווים למי יש את הערימה הגדולה ביותר של גרעיני חמניות. ולמחרת, שוב שגרת הקטיף, שוב מביאים עגלה עמוסה , וחוזר חלילה.

עבודה ידנית זאת נמשכה עד סמוך לשנות ה- 50, כאשר פותחה מכונת דיש מיוחדת לחמניות, ואז שונתה שיטת העבודה. זאת הייתה מכונה שמנוע הטרקטור הפעיל אותה. היו מעמידים את הטרקטור ועם רצועה ארוכה מחברים אל מכונת הדיש, תוך כדי רעש מנוע הטרקטור, הייתה המכונה דשה את החמניות. כל משפחה הייתה קוטפת את כל שדה החמניות שלה ומביאה את היבול לחצר ביתה . לפי תור שערכו, עברה המכונה מחצר לחצר, יום יום בחצר אחרת. את המכונה היו צריכים לשרת 3 מבוגרים ועוד 5 ילדים או נערים שהגישו למבוגרים את החמניות. גיוס של ממש, שכנים וילדים עזרו אלה לאלה, בשמחה וברצון. עם תום הדיש, הייתה המשפחה המארחת מגישה כיבוד, סנדוויצ'ים, ועוגות ושתייה כיד המלך. ולמחרת , הייתה המכונה מגיעה לחצר אחרת ושוב כולם מתגייסים ועוזרים.

בתום הדיש נותרה כל משפחה עם ערימת הגורן שלה, נותר עוד לנפות את הגרעינים מכל מיני חלקי הפרח היבשים, ולארוז את הסחורה בשקים.

לא תמה הדאגה ליבול. על השקים המלאים היה צורך להגן מפני הגשם שמא יפתיע ויקדים, או מפני עכברים המחפשים את מזונם. את השקים היו מעבירים למחסה, והקפדנים היו מכניסים את השקים הביתה עד שיגיעו הסוחרים לכפר לאסוף את כל הסחורה.

כמובן , שחלק מהגרעינים הושארו לשימוש ביתי. היו מוכנסים לטאבון , והנה יש גרעינים קלויים לשבת.

חמניות צהובות

העונה האהובה עלי ביותר היתה עונת החמניות. למרות הקטיף שנעשה בשלהי הקיץ, למרות הטמפרטורות הגבוהות שבחוץ, ולמרות שהעבודה נמשכה עד שעות הלילה. " רבקה , הסוסים כבר רתומים לעגלה ואנחנו מחכים רק לך ". אני מתקשה לקום , עייפה עדיין מייום אתמול, ויותר נכון מהלילה שעבר כשעבדנו עד מאוחר ודפקנו במקל את ראשי החמניות עד שאחרון הגרעינים נפל לרצפה. אבל , אן ברירה , אני חייבת לצאת מהמיטה ובעל כורחי מתיישבת ומיד קמה ליום נוסף של קטיף. אני ממהרת להתלבש , משפשפת שיניים בחופזה , שוטפת פנים חובשת כובע על הראש וזוכרת להצטייד במיכל מים ורצה החוצה לעגלה שבה כבר מחכים אבא והאחים.

" אבא , שוב הגבהת את דפנות העגלה?" הפעם מרדכי עשה זאת,. "יהיה קשה לסוסים לגרור את העגלה העמוסה." "אל תדאגי , הסוסים בריאים וחזקים , הם יעמדו בזה ואנחנו נסיים את הקטיף מהר יותר." הסוסים מגיעים במהירות לשדה ונעמדים ליד שורת החמניות שבה נעצרנו אתמול. אני עומדת על העגלה ונוהגת את הסוסים, בדיוק כמו שאמר לי שמואל המורה ברחובות כשנפרד ממני:"אני רואה אותך בעיני רוחי נוהגת סוסים בעומדך בעגלה" אבא , מרדכי ואריה, הם מתקדמים במקביל לעגלה קוטפים בעזרת מזמרות את ראשי החמניות וזורקים פנימה לתוך העגלה. מדי פעם עפה אחת החמניות ופוגעת בכתפי , בזרועותי וברגלי , הקוצים מתפזרים לכל עבר צורבים ושורפים את גופי הדביק מזיעה. כשהעגלה עמוסה בראשי חמניות אנחנו חוזרים לחצר לרוקן אותה ומפצירים באבא שיזמין את מכונת הדיש כדי לדוש את הגרענים. נאס לנו לדפוק במקלות על ראשי החמניות.כל השכנים מבצעים את הדיש באמצעות מכונה וזה הרבה יותר קל. מכונת הדיש עוברת מחצר לחצר, ילדי השכנים עובדים בשותפות ממלאים יחד סלי גומי בראשי חמניות, אחד המבוגרים מרוקן את הסלים המלאים לתוך משפך ענק שצמוד למכונה והגרעינים מתנתקים מהחמניה, נשפכים לדופנות ומחליקים לתוך שק גדול שתלוי בתחתית. הפסולת של ראשי החמניות נופלת ונאספת ומשמשת לבערה וחימום מים למקלחת ולהסקת הטבון שממוקם בחצר ומשמש לאפיית לחם ועוגות. כשמסתיימת העבודה בחצר אחת , מוגש לכולם כיבוד כיד המלך. הנשים מפליאות להכין מעדנים וגאות במעשה ידיהן. "בבקשה , אבא" אנחנו חוזרים ומפצירים " בוא נצטרף גם אנחנו לסבב הדיש, צריכים 12 ילדים כדי למלא את הסלים. אנחנו שלושה , נעזור לשכנים וילדי השכנים יעזרו לנו ולא נדפוק במקלות עד אחרי חצות" אבא רוצה להבטיח , אבל כבר לא יכול העונה , יש לו בעיה עם איתמר מרכז המשק של כפר ברוך. איתמר טוען שאריה אחי קיבל מקדמה על חשבון יבול החמניות והתחייב למכור את החמניות דרך ועד המושב . "אריה עדיין נער" אומר אבא " מה פתאום מרכז המשק סוגר עניינים עם אריה?, אני מוכן למסור חמניות בגובה הסכום שנתנו מקדמה , אבל בשום אופן לא את כל היבול, המחירים השנה טובים ואני רוצה להרוויח, מכונת הדיש שייכת לכפר , אני לא רוצה להתחייב, לכן נדחה את הרעיון לשנה הבאה." ובאמת , בשנה הבאה דשנו במכונת דיש ונהננו מהאוירה הטובה של העבודה בצוותא עם משפחות השכנים.

כתבה רבקה אפריימוב