בטחון שוטף

בעיה שנייה הייתה, כאשר הערבים ראו חקלאי בשדהו וניסו לתקוף אותו. בדרך כלל הייתה זו קבוצה של גברים על סוסים שהתקרבו בדהרה אל עבר החקלאי הבודד. כך קרה גם למשפחת דדשוב שהיו בשדה, אב ושתי בנותיו, גם הפרדות היו איתם, כשלפתע הם הבחינו בקבוצת רוכבים שדהרה לעברם מכיוון משמר העמק. הפרדות חשו בסכנה ופתחו בריצה מהירה לעבר הבית עם המשפחה שישבה בעגלה. משנוכחו הרוכבים שהם שבו לכפר, הם הסתובבו ושבו על עקבותיהם.

מקרה דומה קרה לרות אברמוב, שהכירה את הנושא הזה עוד מהקווקז, שם היו גם מתנכלים לחקלאים ובעיקר לכורמים. גם היא הייתה בקצה המושב, כאשר ראתה קבוצת רוכבים מתקרבת. הגברים של כפר ברוך כבר קפצו על הסוסים, בדרך כלל חמושים במקלות, ואילו רות אברמוב תפסה קילשון, כפי שנהגה לעשות בקווקז, ויחד עם הגברים רכבה על הסוסה לגרש את הפולשים. התפתח עימות, ויצא לקראתה המנהיג של הפולשים, הסתערה עליו עם הסוס ודקרה אותו בחזהו. בין רגע נסוגו התוקפים ולמדו את הלקח הנדרש, עם אנשי כפר ברוך לא מתעסקים! ! !

ב- 1933 באחת מהקטטות הללו נפצע סימון ינקו, מראשוני המתיישבים, וכעבור מספר ימים נפטר. על קברו נכתב כי נהרג בדמי ימיו על כיבוש אדמות עמק יזרעאל.

בעיה שלישית הייתה הגניבות. למרות שבמהלך שעות היום היה לפעמים שיתוף פעולה עם הערבים, הרי שבחסות החשיכה הם היו באים וגונבים. כך קרה למשפחת גבאי, כאשר בני הנוער רקדו על רחבת הבטון שבקדמת הבית, נכנסו גנבים לרפת שלהם וגנבו את כל 7 הפרות שהיו להם.

גם למנחם בלוך גנבו את שני סוסיו.

הגניבות היו גם ביבולי השדה, בעיקר היו גונבים תירס בעת שהיה כבר בשל לקטיף, כפי שקרה לאחד המתיישבים שהיה מוטרד מגניבות התירס שבשדהו, ובמארב שעשה לגנבים תפס את ידידו מהכפר אל זינאת, בנו של המוכתר, שהביא קבוצת אנשים בלילה כדי לקטוף את התירס.

רצונם של הערבים לפגוע בישוב היהודי הניע אותם גם להצית שדות, במטרה לעשות נזק של ממש. גם היתה מוכרת התופעה של הצתת השדות על ידי נהגי הקטרים של רכבת העמק שנהגו, מדי פעם בקיץ להשליך פחם בוער מתוך התנור הלוהט של הקטר אל השדה, דבר שגרם לשריפות גדולות

על רקע בעיות אלו, שהיו מוכרות כבר הרבה זמן לפני עלייתם לקרקע , הוקם ארגון "השומר" ששם לו למטרה לשמור על השדות של החקלאים, מפולשים, רועים ועדרים, גנבים ומציתים למיניהם. ייחודם היה בכך שהכירו את מנהגי הערבים, ידעו את שפתם ויכלו לתקשר עימם, והיה צריך גם להישמר שלא יהיו אבידות בנפש, כי זה כרוך בנקמת דם. בין ראשוני המתיישבים היה יצחק ויינר שהיה בחור צעיר ונמנה עם אנשי "אגודת השומר" ועם הקמת הכפר שימש כמזכיר וכמוכתר הכפר. בתפקידו היה עליו ללכת וליישר את ההדורים כאשר פרצה קטטה או סכסוך, ונציג היישוב ב"סולחה". לימים גם ניסים חובש נמנה על אנשי הארגון והיה מוכתר, גם בועז רביוב לכשגדל היה מעורב מאד בענייני שמירה והכיר היטב את מנהגיהם של הערבים.

גם אנשי הכפר עצמו היו צריכים להשקיע בשמירה, ביום עובדים בשדות ובלילה שומרים על הישוב. 6 עמדות ירי שנבנו במיוחד לשם כך, הקיפו את כפר ברוך ושם היו שומרים בלילה. על גג בית הספר וגם על מגדל המים היו עמדות ירי , ובכלל , שימש מגדל המים למקום תצפית על שדות המושב.

בתקופת המאורעות של שנות 36-39 הוקמה גם משטרת הישובים של המשטרה הבריטית בארץ, ומתנדבי הארגון קבלו הכשרה , נשק ומדים , הם נחשבו ל"שוטרים מוספים", ככוח עזר משטרתי. הגברים הצעירים מבין המתיישבים התגייסו והיו לנוטרים , או בשמם העממי "גפירים

הגפירים הותיקים עם כובעי הקולפק באדיבות יונה הררי

שיעור קפא"פ (קרב פנים אל פנים) לבני הנוער באדיבות נירה רווה

הגפירים הצעירים באדיבות יונה הררי