ראשית החקלאות

בכתבה שהופיעה בעיתון "הארץ" בתאריך 15.12.31 יש סקירה רחבה על מצבו של הכפר , וקטע קצר מוקדש למחלבה

למצבה של המחלבה

מצב ענף החלב היה אשתקד עלוב עד מאד. לפי הספירה שנערכה בחמישה לאבגוסט ש.ז. היו במושב שישים ושבע פרות חולבות ומבכירות: עשרים גזעיות, שלושים וחמש ערביות, והשאר מבכירות. אם נשווה את מספר הפרות החולבות למספר המתיישבים ( שלושים ושניים ), נראה , שמספר הבהמות שברשותם אינו מספיק כלל כדי לעשות את הענף למכניס. לא כל התושבים שוים בנידון זה: המרבה יש ברשותו שתי פרות , והממעיט רק פרה אחת. התוצאה היא שברוב חדשי השנה מספיק החלב בקושי לצרכי הבית ורק במשך שלושה חדשים בשנה (אפריל-יוני) נמכרה אשתקד ל"תנובה" כמות חלב מועטת , 6370 ליטר. מצב זה נמשך שנים אחדות , המריץ את הנהלת הסוכנות לבוא לידי החלטה , שיש הכרח בריאורגניזציה של כל ענף המחלבה בכפר ברוך.בקשר עם זה , ביקר במושב בחוד אוקטובר ש.ז. הח' קוואשנה , מומחה המחלקה לגידול בהמות, ולאחר שחקר את מצב הענף במשקו של כל אחד ואחד מהמתיישבים , חווה את דעתו , שאת הפרות הערביות שחלבן מועט , יש להוציא למכירה ותמורתן יש להכניס פרות גזעיות בכמות מספיקה . על סמך חוות דעת זו של מומחה המוסד המיישב עצמו, פנה הועד אל המחלקת להתיישבות ודרש ממנה, שתגש לעשות צעדים ממשיים להיטיב את מצב הענף , אך לפי שעה לא נעשה דבר בעניין זה , ולא ידוע כיצד ומתי תפתר השאלה לשביעות רצונם של המתיישבים. מובן , שריאורגניזציה של הרפת שהוזנחה עך ידי המוסד המיישב במשך חמש שנים מחוסר אמצעים אינו מן הדברים הקלים, ודאי שמימושה מצריך הוצאת סכום הגון למיקח בהמות חלב גזעיות , אך הדבר הזה הוא הכרחי, ואם בזמן הקרוב לא ישופר המצב בנידון זה , תשאר הרפת במצבה הירוד והעלוב גם להבא, ואין ספק שדבר זה יתן אותותיו לרעה על התפתחות המושב כולו בעתיד.

מתוך אותה כתבה, "הארץ" 15.12.1931 :

אשתקד זרעו בני המקום שטח של 5600 ד' . תבואות חורף וקיץ: 1300 ד' חיטה , 700 ד' חצירים , 382 ד' פשתם, 302 ד' שעורים , 2000 ד' חט, תירס ו- 750 ד' חמניות. במידה ממוצעת זרע כל מתיישב 175-180 ד'. התוצאות היו עלובות מאד, כפי שיעידו המספרים: 80 למאה מיבול תבואות החורף ( בעיקר חיטים ושעורים ) נאכלו על ידי המזיקים. במקום 102 טונות חיטה , כפי המשוער נתנה האדמה יבול של 32ט' : שעורין 2,8 ט' במקום 45 , חצירים – 59 ט' במקום 176 ט' הפשתה ניזוקה גם מהעכברים וגם מן הקור, ובמקום 23 וחצי ט' נתנה האדמה 10.5 ט' . תבואות הקיץ ניזוקו אף הן מחוסר מלקוש. כמו כן סבלו מתולעים , שהשחיתו את הגרעינים זמן מה לאחר הזריעה.

לכך יש להוסיף , כי התבואה לקתה גם באיכותה , וגרעיני החיטה המעטים שנותרו בידי האיכרים לא ניתנו לשימוש לצרכי בני אדם , והשתמשו בהם רק להזנת העופות במשך כל השנה. גם יבולי חטי התירס יספיק לכלכלת בהמות החלב רק במשך חדשים אחדים.

עבודת השדה

חלק מהתוצרת החקלאית שימש לצריכה ביתית. החלב שימש להכנת שמנת וגבינות. חלק מהביצים נותרו לשימוש המשפחה המגדלת, עופות היו לשחיטה. החיטה נלקחה לטחנת קמח בעפולה או בנהלל אצל הטוחן קרסיק, ושימשה לאפיית לחם. עד שנת 1950 היה כל אחד אופה לחם בטבון שבחצרו. היו שאפו לחמים מרובעים גדולים והיו שאפו פיתות למיניהן.

צפורה קרשין זוכרת:

"הסבתא אפתה. בחוץ בנו טבון כזה, תנור כזה מבוץ ומחלקי אבנים. עם מה הסיקו את התנור? זה היה המקלות של החמניות, הביאו הביתה, שמו במחסן והדליקו את האש. עשו את הלחם בבית ואפילו אני זוכרת את הפיתות שסבתא שלי עשתה, שאין באף מקום טעם כזה כמו לפיתות שהיא עשתה. היא הייתה עושה לנו בבוקר לבית הספר.

זה לא פיתות מה שעכשיו. היא הייתה לשה את הבצק, קמה אולי ב- 4 בבוקר ללוש את הבצק שיתפח, אז לפני שהלכנו לבית ספר, היא הוציאה מהבצק הזה קצת בצק, הביאה למטבח וטיגנה את הפיתות במחבת, וזה היה חם והריח של הפיתות האלה, זה היה משהו. והיא פתחה אותם ושמה לנו בזה גבינה. וזה לקחנו לבית הספר. זה היה תפקידה של הסבתא, האפייה והבישול."

האפייה בטבונים שבחצר נמשכה עד 1950

הקווקזים היו בחלקם כורמים עוד מימיהם בקווקז, ואלה לא היססו לטעת כרם במגרש שליד הבית, אחריהם עשו כך כל שאר התושבים. הטיפול בכרם לא מסתיים בבציר הענבים, אלא ממשיך לתהליך הכנת היין. רוב הקווקזים הכינו יין, אצל יוסף הררי הוכן אפילו מרתף תת קרקעי. אצל משפחת גבאי, לא עסקו בהכנת יין, הם רקחו ריבות מענבים

אהרון ורטהיימר היה גם הוא מכין יין. הוא היה נוסע לחיפה וקונה בקבוקי זכוכית משומשים גדולים של 25 ליטר ושל 60 ליטר ששימשו לחומצות בעיקר. היה מביאם הביתה , מנקה אותם היטב ובהם מאחסן את היין הטרי עד שתסס.

בעז רביוב ז"ל מספר:

"בכפר עשו יין, צדקיאלוב היה עושה ערק. הייתה לו חבית וחבית שנייה וצינור המוביל מחבית לחבית. אני זוכר את אשתו אבישג (שכתבו על המצבה שלה - אבישג השונמית) קראו לה אבשג. היתה לוקחת כוס של תה עם ערק, ספירט , הייתה גומעת את זה ככה.. אמא של יצחק צדקיאלוב , הייתה פייטרית."

אריה גרשון מספר על אביו

"הוא היה בונה את החביות של היין. הוא היה מפרק את החביות של הדג מלוח, שוטף אותם, מייבש את העץ ואחר כך שם סופים בין העצים, שם מים והעץ היה מתנפח והיה נסגר. היה עושה בזה יין. "

בת שבע רחמן ארד מספרת:

"איזה תרנגולות אכלנו? אלה שהלכו למות, אותם אכלנו, היום אסור לגעת בתרנגולת כזו, אבל , אז תרנגולות שהלכו למות, היה ניו קסל, וכל מיני מחלות כאלה, מהר מהר לקחו ורצו לשויחט, הוא שחט. היה לנו בחוץ תנור כזה מבוץ, תנור שעשו לחם אפו שם, ובתנור מעל לארובה אבא היה מעשן את התרנגולות שמיהרו לשחוט, את זה אנחנו אכלנו."