אגם ברוך

בשנות ה- 50' עלה הצורך במציאת מקורות מים נוספים, עבור הישובים החקלאיים החדשים שהוקמו בעמק ולאוכלוסיה הגדלה בארץ. הצנע והמחסור, ששררו בארץ באותה תקופה, יצרו צורך בהגדלת כמויות המזון באמצעות הגדלת שטחי השלחין (חקלאות בהשקיה) בעמק.

תוכנן לאצור את מי השיטפונות באגן נחל הקישון. קרקעות העמק הכבדות לא יכלו לאצור מי גשמים, המגיעים בשנים גשומות במיוחד לכדי 100 מיליון מ"ק, ולכן היה צורך לבנות סכר אגירה בנחל.

בסוף שנת 51' החלו בבניית סכר על הקישון, כדי להשיג שתי מטרות:

לספק מי השקיה לעמק יזרעאל, ובכך לאפשר לחקלאים לעבור מפלחה לשלחין.

לשמש בלם שיטפונות ולמנוע הצפות באזור מפרץ חיפה.

הסכר שנבנה היה באורך של 1,300 מטר. בשלב ראשון היה האגם אמור להכיל 10 מיליון קוב ובשטח של כ- 3600 דונם. חסמו את הקישון, השאירו פתח לביטחון לגלישות שלא ימוטט את הסכר במידה ויקרה מין אירוע כזה. הסכר הכיל את מי הקישון ובמקביל קיבל גם מים מקו צינור שהונח באותה עת מאזור הגליל המערבי, עודפים ממעיינות כברי.

בגלל גודלו של הסכר וגובהו כ- 12 מטר נוצר ממש אגם, שזכה לשם "אגם ברוך". האתר החדש שעל יד הכפר נקודת טבע יפה, עם צמחיה מסביבה, בעלי חיים שונים התמקמו ליד המים, וכמובן , שגם עופות המים השתלבו בו.

אלכס לייטמן מספר:

"בתור ילדים שחינו שם, בתוך הכניסת מים הזאת של המים שמגיעים מכברי. מים נהדרים, מי קרח, מים טובים וקרים ושם שחינו והשתעשענו."

אלכס לייטמן מוסיף:

"עם הפעלת האגם התארגן צוות של דייגים מקיבוצי הסביבה והחלו לדוג את הקרפיונים שהיו בקישון באופן טבעי, בחסות המועצה האזורית קישון ובהמשך הפכו את הדייג לענף מסחרי.

בשלב מסוים המועצה משכה ידיה מהדייג ומושב כפר ברוך לקח על עצמו את תפעול הענף עם צוות של דייגים שכירים. בשנת 1986 העביר המושב את זכויות הדייג לקבוצת חברים מהמושב שתפעלו את הדייג כענף משקי עד לסגירתו."

האגם היווה מוקד משיכה לתושבי האזור, חובבי דיג שהגיעו לדוג ועם הזמן נתגלה גם כאתר מוצלח לגולשים

האגם לא היה שייך לכפר ברוך, למרות שנשא את השם "אגם כפר ברוך" בגלל קרבתו לכפר. הזיכיון היה של המועצה האזורית עמק יזרעאל, שבשלב מסוים נתנה לאנשי כפר ברוך לטפל באחזקתו בלבד.

אין ספק , שהייתה זאת פנינת חמד, מאחר שהיו תמיד מים באגם, ואנשי הכפר קיוו להביא יותר אנשים שיהינו מהפינה הזאת, אם לגלישה, או לפיקניק על ידו, או סוגי ספורט שונים בסביבתו.

באדיבות חברת "מקורות"

בדיקות מים שהתחילו בשנות ה- 70' הוכיחו שיש מגמה בעונה מסוימת שמליחות המים עולה וכן עלתה גם מליחות קרקע. המומחים סברו שהאגם חוסם את המוצא מהעמק ואינו מאפשר ניקוז המים החוצה. הבעיה החלה בפתרונות שהוצעו, היו כאלה שהציעו שהפתרון יהיה ביטול האגם והיו אלו שהציעו בניית תעלה עוקפת שתוליך את הנגר הקיצי מחוץ לאגם. כמו בכל בעיה הדורשת פתרון, בעיקר ברמה הלאומית, היו הרבה דעות, וגורמים שגילו עניין מסיבה זו או אחרת, ולבסוף הוחלט לבטל את האגם שהיה קיים 30 שנה ולהקים במקומו מאגר צד בשטח של כ- 1000 דונם ובנפח של כ- 50 מיליון מטר מעוקב,מחצית מגודלו של האגם , שיבנה בתוך שטח האגם "הישן" וינצל את ציוד השאיבה המקורי ויוכל לקלוט את מי השיטפונות כאשר הנקזים האלה נשפכים לתוך נחל עדשים לתוך נחל מזרע ולתוך הקישון. כולם מגיעים לאגם. הם בדרך עוברים לקישון, אלו יובלים של הקישון.

מאחר שהמקום משמש רק לקליטת שיטפונות בחורף גשום, הרי שרוב הקיץ יש בו מפלס מים מאד נמוך ביותר שלא ניתן להבחין בו מרחוק.

פארק באגם ברוך - רשות ניקוז ונחלים קישון

אגם כפר ברוך נחפר בשנת 1953 בלב עמק יזרעאל, על ערוץ הקישון לצורך תפיסת מי שטפונות

האגם ייצר במשך עשרות שנים עד לייבושו, נופי מים וצומח ייחודיים. בשולי האגם התפתחו בתי גידול לחים מגוונים ויחודיים, שהיוו תחליף לנוף הביצות שהשתרעו בעמק יזרעאל עד תחילת המאה ה 20 והפכו לשטחים חקלאיים עם ייבושן. בתי גידול אלה היוו מקומות מפלט ייחודיים, בהם התקיים עושר של צמחים ובעלי חיים, שריד לאוכלוסיות הצמחים ובעלי החיים שהתקיימו בעמק בעבר

בשנות ה-90 האגם יובש, לאחר שנתגלתה השפעה שלילית על מפלס מי התהום והמלחת קרקעות חקלאיות

כיום משמש המתקן לוויסות ולכידת שיטפונות. רוב שטח האגם יבש, ונמצא בשליטה של חורש אשלים שחדר לשטח

עם הייבוש אבדו נופי מים ובתי גידול הייחודיים, אך נותרו בתי גידול חשובים בהם שטחי הצפה ביצתיים, משטחי אחו לח, אזורי קינון לעופות מים, וסבכי קנה ואשל

רשות ניקוז ונחלים קישון, בשיתוף עם חברת מקורות, המועצה האזורית עמק יזרעאל ושותפים נוספים, מובילה תכנון לשיקום ופיתוח פארק אקולוגי באגם ברוך

חזונה הכללי של התכנית הוא שיקום ושיחזור הנוף הביצתי הקדום של עמק יזרעאל, תוך שמירה ושיפור ותפקודו של האגם כמווסת זרימות שיטפונות במורד הקישון והנגשת השטח הייחודי לציבור הרחב

בשטח גדול זה (כ- 4500 דונם) נמצא כר נרחב לשילוב ייחודי בין השבת נכס אקולוגי וטבעי בעל חשיבות ארצית ובינלאומית, לבין פיתוח אינטנסיבי אשר יהווה מנוף צמיחה לאזור כולו