מְרַחְשְׁוָן

בס"ד, מרחשון התשפ"ה

יֶרַח שמיני

(סיכום)

חלק מהקישורים שאבתי מדברי החבֵרים שסִּייעוני בליבון הדברים - במיוחד ר' אוריאל פרנק, ויוסף יצחק רוטנברג - תודתי נתונה להם. יש לציין לרשימת מאמרים להלן.

בתורה אין לחֳדשים שמות, והם נקראים במספר, החל מניסן "ראש החֳדשים" (שמות יב, ב). מרחשון הוא החודש השמיני מניסן; ומִבֵּין כל החֳדשים הוא הנזכר בתנ"ך לראשונה (בראשית ז, יא), במבול, לפי הדעה שלפני יציאת מצרים החֳדשים נמנו מתשרי (דעת רבי אליעזר, שחכמי ישראל "מוֹנִין למבול" כמוהו, ר"ה יא:-יב., כנזכר ברש"י על הפּסוק {ור' מאמרנו בסוגיית 'תחילת מעשיך' בס"ד}): "בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּל־מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה".

שֵׁם החודש אינו מוזכר בתנ"ך. אך פעם אחת כתוב "בְּיֶ֣רַח בּ֗וּל ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י" (מלכים־א ו, לח. במשמעוּת שֵׁם זה מובאים בירושלמי שלושה פירושים, כמובא בהמשך). ולדעת רמב"ן אין זה שמו של החודש אלא כינוי, ובלשוֹנוֹ (בדרשה לראש השנה): "ומה שאמר הכתוב 'בירח זיו' 'בירח בול' 'בירח האיתנים' - שמות־תואר הן שהכתוב מזכירם בהן, וכן חכמים דורשים אותן (עי' ר"ה יא. ובירושלמי הנז' להלן, ימ"מ) בירח שנולדו בו איתני עולם וזיותני עולם, ולא היו נקראין כן בפי העם אלא ראשון ושני וכו'"

כיום, מצוּי מאוד הקיצור "חֶשְׁוָן". אך בחז"ל נזכר תמיד "מרחשון", כך במשנה (תענית א, ג): "בשלֹשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו". וכן בברייתא (ב"מ קו:): "חצי תשרי, מרחשון וחצי כסליו - זֶרַע...". וכן בכתבֵי הראשונים. כתב עלי איתן (לשוננו לעם ט, א - תשי"ח; עמ' 6): "איני יודע מתי כָּרְתוּ את ראשו של מרחשוון והתחילו אומרים 'חשוון'. בוודאי זה דורות רבים יש נוהגים כך, ואפשר להניח להם, לאומרֵי 'חשוון', משום 'שבשתא כיוון דעל על'; אולם לכולנו ראוי לדעת מה אירע כאן ומה טיבו של 'מר' זה שנשמט".

מקור השם וצורותיו

מובא בתלמוד הירושלמי (מסכת ראש השנה פרק א הלכה ב; ובקצרה בבראשית־רבה מח, ט):

דא"ר חנינה: שמות חֳדשים עלו בידם מבבל. בראשונה 'בְּיֶרַח הָאֵתָנִים' (מלכים־א ח, ב), שבּוֹ נולדו אבות, מתו אבות, נפקדו אימהות; בראשונה 'בְּיֶרַח בּוּל', שבּוֹ הֶעָלֶה נובל, והארץ עשויה בּוּלוֹת בולות (פני משה: חללים; קרבן העדה: חתיכות), שבּוֹ בוֹללים לבהמה מתוך הבית (שכּבר אין מצוּי בשּׂדה, פני משה); בראשונה 'בְּיֶרַח זִו' (שם ו, לז), שבּוֹ זיווֹ של עולם, הצמחים ניכרין והאילנות ניכּרין. מיכן והילך -  'וַיהי בחֹדש ניסן שנת עשרים' (נחמיה ב, א), 'ויהי בחֹדש כסלֵו שנת עשרים' (שם א, א), 'בחדש העשירי הוא חדש טבת' (אסתר ב, טז).

"וניסן ואייר וסיון וכל שמות החֳדשים אינם לשון קֹדֶשׁ, כי אם לשון כַּשְׂדִּים", מלשון רבי אברהם אבן עזרא (שמות יב, ב בארוך). נציין כי רמב"ן (שמות יב, ב; ובדרשה לראש השנה) ביאר טעם הדבר: כשם שהחֳדשים נמנו לניסן להזכיר את יציאת מצרים, כך הָעֳלוּ שמות החֳדשים מבבל לזכרון היציאה מגלות בבל, "להזכיר כי שָׁם עמדנו ומשם הֶעֱלָנו השם־יתברך" (ע"ש שהאריך).

ככל שמות החֳדשים, השם מרחשון הגיע עם עולי בבל בתקופת שיבת ציון. משמעותו באכּדית: יֶרַח שמיני (וַרַח שַׁמְנָא כשהוי"ו נהגית כ-w, או: אַרְחֻ-שַׁמְנֻ, או בדומה לזה). חילופי ו-מ אירעו גם בשמות החֳדשים סיון וכסלֵו (ראה: שערים ללוח העברי, עמ' 125); וכאן שני חילופים הפוכים: המ"ם בתחילה, והוי"ו הסמוּכה־לסוף. לאור זאת, השֵּׁם מְשַׁמֵּר את מניין החודש מניסן; ובצירוף דברי רמב"ן הנ"ל, נמצא שזהו החודש היחיד ששְּׁמוֹ מזכיר גם את יציאת מצרים (שנמנה מניסן) וגם את שיבת ציון (השֵּׁם עלה מבבל) - הערת הרב פרופ' ארי צבי זיבוטפסקי (במאמר, קישור להלן).

בהתאם לזה, ניקוד השֵּׁם, לפי המקובל אצל היהודים יוצאי תימן, הוא: מְרַחְשְׁוָן; והחֲלוקה להֲבָרוֹת היא מְרַחְ־שְׁוָן. בהשמטת הקידומת שמשמעותהּ 'חודש', נוצר הקיצור שוון (שְׁוָן), שנמצאה במקצת כתבי יד אשכנזיים מלפני כ-700 שנה (כגון: ספר האלקושי לרבי יעקב בר שמשון תלמיד רש"י; סידור מנהג אשכנז המערבי. ויקיפדיה; ובמאמרו של ר' רחמים שר־שלום מובא בשם פרופ' סשה שטרן).

הניקוד "מַרְחֶשְׁוָן", המקובל כיום (וכן הוא במילון אבן־שושן), מוביל חלוקה אחרת להֲבָרוֹת: מַרְ־חֶשְׁ־וָן. לפיו, שלוש הברות הן, יותר מִשְּׁמוֹ של כל חודש אחר; ולא ייפלא שבמהלך הדורות היו שכּתבוהו בשתי מלים: מַר־חֶשְׁוָן, וכך נוצר גם הקיצור הנפוץ כַּיום: חֶשְׁוָן. אמנם במקורות נכתב השם תמיד במילה אחת (נחלת שבעה לרבי שמואל הלוי סג"ל, אמסטרדם ה'תכ"ז, שטרות סימן ד). יש שכָּתבו שניקוד זה, מַרְחֶשְׁוָן, בטעות יסודוֹ; אך פרופ' יואל אליצור כתב שגם צורה זו אינהּ טעות, וכבר נמצא כעין זו בקדמוניוּת היהודים ביוונית (ספר א פרק 3 פסקה 80: Μαρσουάνῃ), ובקטע גניזה בניקוד בבלי (וצִיין שעמד על כך ישראל ייבין, מסורת הלשון, עמ' 1068).

הקיצור "חֶשְׁוָן" מופיע סמוך לְסוף תקופת הראשונים. לדוגמה: בית יוסף (רבי יוסף קארו, ה'רמ"ח-ה'של"ה), אורח חיים סימן תכ: "ומֵעֶרֶב יום הכיפורים עד ראש־חֹדש חשוון". [מקור דבריו שם בהגהת אֲשֵׁרִי, על רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג סי' פז; אך שם הנוסח: "ומֵערב יוה"כ עד ר"ח מרחשון".] בהוספה לספר הזוהר מופיע "חשון" שתי פעמים (שמות דף רעה ע"א. "מרחשון" לא נמצא בזוהר, ויש "מרחשוון" בזהר חדש פ' יתרו דף סא. ובמוסגר בפ' בלק דף צב:). בהלכות גיטין, שיש הקפדה גדולה על דיוק בפרטי הכתיבה, מוזכר בהלכה שיש לכתוב "מרחשון" (לשון רמ"א, בהגהה לשו"ע אבן העזר קכו, ז: "מרחשון, חד וי"ו"; ועיין ערוך השֻּׁלחן שם סע' יז, שהאריך בזה). בספרות התורנית אצל האחרונים מצויוֹת שתי הצורות - "מרחשון" ו"חשון".

בספרוּת הכּללית כיום ניתנת העדיפוּת, בדרך־כלל, ל"חֶשְׁוָן". ויש הַמּוֹחִים כנגד זה בטענה שצורה זו יסודהּ בשיבוש. וכנגדם יש המלמדים זכות: "יתכן שאין 'חשון' אלא קיצור של 'חֹ(דש)שון' או '(יר)ח שון', כדרך שנהגו לקצר בימי הביניים שמות כמו אבן גבירול ואבן עזרא וכתבו (אב)ן' גבירול , (אב)ן' עזרא" (רחמים שר־שלום, במאמר: מרחשון מרח-שון הוא החודש השמיני). ויש שאף כתב לנהוג כן 'לכתחילה', בטענוֹת שגם כך מעֲבר השם מן האכּדית לארמית ולעברית יצר בו שינויים, וכבר אינו השם המקורי; וכן שמקובל בלשון לקצר מלים ארוכות ה'מיובאות' מלשונות אחרות, ואין חודש בעל שם ארוך כל־כך (ואף על פי כן חודש חשון, הרב מרדכי טרופר, בתוך ספרוֹ בשבילֵי מקרא ורש"י עמ' 327-329, מאמר שפרסם בעתון הצֹּפה בשנת התש"נ).

הכפלת וי"ו

הכפלת הוי"ו כאשר השם נכתב לא ניקוד - "חשוון" ו"מרחשוון" - נעשית כדי לציין שהוי"ו עיצורית ואין זו אֵם קריאה. לפי המקובל כיום, מכפילים וי"ו עיצורית שאינהּ בראש מילה, מלבד שֵׁמות פרטיים (ר' דברי האקדמיה ללשון). נוהג כעין זה היה מצוּי (לא בקביעוּת) לאורך הדורות, ובמקורות חז"ל לעתים אפשר למצוא הכפּלה של וי"ו עיצורית; וכדברי רבי נתן מֵרומי בספר הערוך (ערך ספר ב): "'וסימן: תנא תוספא סַפרא בְּצִירָא' (ע"ז ט.) - פירוש, מנהג הכותב מקרא לכתוב בחיסור, כגון 'משה' בלא ו',  'לאמר' בלא ו'; אבל התנא מנהגוֹ לכתוב התיבה מָלֵא, בלא חיסור". במקרה שלנו, נראה שהספרות התורנית בדורות הקודמים הֶעדיפה באופן ברור את הכתיב החסר (מרחשון, סיון), אף שלעתים נמצא גם הכּתיב המלא (כגון בבית יוסף המובא לעיל, ויש גם בכתבי יד של התלמוד; ובמקום אחד בדפוסי התלמוד המְּצויים - תענית ד: "במרחשוון").

מדרש השֵּׁם

מדרש השֵּׁם: תהליך ה'גִּיּוּר' של מילה מלשון זרה והטמעתהּ - עשׂוּי להיות מלֻווה, מלבד התְאמה לשונית, ב'מדרש שֵׁם'. לדוגמה: 'אפותיקי' (מיוונית: ύποθήκη) נדרש: אַפֹּה תהא קאי (רש"י ב"ק יא: ד"ה אפותיקי, ופירוש הרב עדין שטיינזלץ שם). יש שכּתב שבאופן מכֻוון המילה עוברת שינוי בהיכנסהּ אל לשון הקודש (תפארת ישראל למשנה פסחים י, ח, בֹּעַז אות ג, לגבי 'אפיקומן'): "כך דרכם בקֹּדש, שכשקבלו מלה יוָנית לתוך לשונינו הקדוֹשה - הִכְרִיחוּהָ לְהִתְיַהֵד תחִלה, לכן שִׁבְּשׁוּ המלה במקורהּ בכוונה, והֵסֵבּוּ לִקרותהּ באופן אחר, דהיינו כפי הַנָּאוֹת לְפָרְשָׁהּ ע"פ דרך לשונו הקדושה..." (ע"ש דוגמות).

עלו הסברים שונים, או דרשוֹת שונות, לשמו של החודש; במסגרת זו לא נתיימר להקיף את כולם אלא לנגוע במפורסמים שביניהם.

הסבר אחד גורס ש"מר" משמעותו מים (כמו בפסוק בישעיה מ, טו), [ו"חשון" כמו "חַשְׁרַת־מַיִם" (קישור העננים, עי' שמואל־ב כב, יב ומְפרשים).] כך מובא בסתם (לצד הסבּרים אחרים בשם "יש אומרים") בספר קֶמַח סֹלֶת לרבי יהודה עלי (סלוניקי, התקנ"ח, דף קנד עמודה ב; מוזכר בשדי חמד הנזכר להלן, ובשער החצר סי' תקמה), ונראה שזה הפירוש המועדף על אחרונים (שחלקם נזכר להלן). וכ"כ בסידור עמודי שמים לריעב"ץ (ח"ב דף קמד:): "מרחשון (שבטוֹ נפתלי, לר"א דן, מזלוֹ עקרב), על שֵׁם ימי הגשמים שמתחילין בו, ואירעה בו ירידת המבול, ושואלין בו הגשם בא"י".

הסבר אחר גורס ש"מר" הוא קידומת לשֵׁם החודש, ומשמעותהּ מרירוּת - על שֵׁם שאין בחודש כל חג ומועד, ו/או על שם אירועים מָרִים שאירעו בו לישראל (או לכל העולם, כמו המבול; מות שׂרה, קמח סלת הנ"ל; מות רחל, מועד לכל חי לרבי חיים פלאג'י, כו, ד), וכן החג שבָּדָה ירבעם בן נבט אשר חטא והחטיא את ישראל (ועי' להלן).

על הסבר זה יש מקום להעיר (מלבד ההיבט הלשוני־היסטורי), שאין מסתבר כלל שיְּכַנּוּ רבותינו שֵׁם 'מַר' לחודש לדורות. הרי אין לפתוח פֶּה לרעה (עי' מו"ק יח. כתובות ח: כג. ברכות יט.). ועוד, צאו וּראו, נראה שבהיסטוריה היהודית לא היו מָרִים כתמוז ואב, ולא עלה על הדעת לקבוע להם כינוי שכזה; ואדרבה, לשְׁמוֹ של חודש אב נהוג להוסיף תוספת חיובית, "מנחם". מן הצד ההיסטורי, קשה לייחד את חודש מרחשון במאורעותיו. גם אירועים טובים אירעו בו, כמו חנוכת בית המקדש הראשון (מלכים־א ו, לח), ו-3 ימים טובים במגילת תענית (פרק ח. וכן העיר בספר שער החצר ס"ס תקמה). [נוסיף לזה את הֱיוֹת החודש מיועד לגשמים (עי' תענית ו. זמני הרביעה) ובו שואלים אותם (שם), ו"גדול יום הגשמים מתחיית המתים / כיום שניתנה בו תורה / כיום שנבראו שמים וארץ" ועוד (שם ז.).] והנה, שמות החֳדשים עלו מבבל, ובאותהּ תקופה גם כסלו, טבת, אדר, תמוז ואלול (ואולי גם שבט ואב) היו ריקים לחלוטין מימי שִׂמחה ומועד. ואולי בגלל זה יש מחכמי הדורות שהסתייגו מֵהסבר זה ("ויותר פשוּט הוא הטעם דאָמרוּ דְּהוּא על שֵׁם טיפת הגשמים שיורד..." - מועד לכל חי; וכיו"ב בשׂדי חמד חלק ו מערכת חתן וכלה כג, ובשם הרב שניאור זלמן פינסקר; ובספר התודעה). אח"כ ראיתי שאת רוב קושיותינו (ועוד) כבר הִקשה רבי בצלאל שטרן בשו"ת בצל החכמה (חלק ב סימן ס, בתשובה בעניין נישואין במרחשון), ע"ש.

על־כל־פנים, על רקע ההסבר המפורסם הנ"ל, בחסידויות מסוימות (טריסק, טוֹלנא) הונהג הביטוי רם־חשון (בברכת החודש: לוח דבר בעתו, שבּת בראשית בכל שנה, וכגון בלוח התשס"ג כ"ט בתשרי, עמ' שע; ובמכתב האדמו"ר מטריסק, שם עמ' כא, ובספרים שונים, מבואר יסוד המנהג במעשה ברבי יעקב אריה מטריסק שנרפא בנס בחודש זה).

הסבר נוסף: "מר" = חילוף; "תרנגולת טרפה הואי ויהבהּ ניהליהּ במר דשחוטה" (חולין צד.); "ההוא טבחא דהוה חשוד לזבוני תרבא דאטמא במר דכַנְתָּא" (בכורות ל.); "דשמואל זבן מִגוי לקנא דדהבא במר דפרזלא" (ב"ק קיג:). כתב בערוך השלחן: "ויש מקום לומר דעָשׂוּ בחֹדש זה שְׁמוֹ לזכרון התחלת החֵטא, שבּעֲוֹן זה גָּלוּ... וראש החוטאים היה ירבעם בן נבט והוא החליף חג החֹדש השביעי בחֹדש השמיני כדכתיב במלכים (־א יב, לג), ו'מר' בארמית הוא לשון חילוף; ולזה רמזו: 'מר חשון' - כלומר שהחליף על חשון. ובאגב רמזו שבזה גרם מרירוּת לכל ישראל". פירוש זה מובא גם בספר בני יששכר לרבי צבי אלימלך מדינוב (מרחשון מאמר א), וע"ש.

משמעות אחרת לביטוי "מר" - אָדוֹן. "והוגד לי ושמעתי שנמצא כתוב בספר, שנקרא מרחשון משום שמֵּחודש חשון נֶחשב הקביעות, ולכן לענין זה הוא ראש לכל החֳדשים, דמֵחודש זה ידעינן קביעות כל החֳדשים, ולכן נקרא 'מר'" (נחלת שבעה שם). כלומר, קביעוּת השנה (שלֵמה, כסדרהּ, חסרה) תלויה בירחֵי מרחשון וכסלו, ושאר החֳדשים הרי קבוּעים ומסודרים לסירוגין אחד מלֵא ואחד חסר. בנחלת שבעה (שם) הקשה על זה הרבה (מדוע השם נכתב תמיד במילה אחת? ומדוע לא נקרא גם כסלו 'מר'? ומדוע לא נקרא תשרי 'מר' שהרי הוא ראש לקביעוּת השנה, וגם בו נברא העולם? והרי בזמן שהיו מְקדשים ע"פ הראִייה לא היתה הקביעוּת תלויה במרחשון וכסלו), והסיק: "לכך צריך לומר דְּאֵין טעם זה כעיקר, רק הוא שֵׁם העצם. וכן בנוסח הסמ"ג מִטופס ר"י מפארי"ז כתוב 'מרחשון' תיבה אחת".

אחרים דרשו את השם כְּתֵבָה אחת, "מרחשון". בשם רבי ישראל מרוז'ין מובא בספר צמח צדיק (לרבי מנחם מנדל הגר מוויז'ניץ', צ'רנוביץ' התרמ"ה, ח"ג - חֳדשים ומועדים, מרחשון): "ומרומז מה שאמר חותני הק' מריזין זצ"ל, דמשום הכי נקרא חודש זה מרחשוון, מפני שעדיין רחושי מרחשוון שפוותא מחודש תשרי הֶעָבָר שעשׂוּ תשובה גדולה". וכן מובא בספר נר ישראל ריז'ין (ח"ב, חודש מרחשון; ועוד), בתוספת. והעניין, ש"מרחשון" לשון ריחוש, ששִּׂפתותינו רגילוֹת לתפילות הימים הנוראים ורוחשות אותן.

גמר בניין בית־המקדש וחינוכו

בילקוט שמעוני (מלכים־א קפד) מוּבא, שמאז סיום עבודת בניין בית המקדש בימי שלֹמֹה, "נעשה נעוּל י"ב חֹדש", כדי לעָרֵב שמחת חנוכתו עם חגי תשרי; ובדומה למּשכן שהסתיים בכסלו והמתין עַד ר"ח ניסן, "ומֵעתה הִפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה! אמר הקדוש ברוך הוא: עָלַי לשלם. מה שִּׁלֵּם לו הקדוש ברוך הוא? חנוכת חשמונאי. וכן מרחשון, עתיד הקדוש ברוך הוא לשלם לו". ובבני יששכר (שם) הרחיב בזה, "אם כן נראה מבואר מזה דחינוך בית השלישי במהרה בימינו יהיה במרחשון, אם כן חינוך כל השלשה בתים הם באלו השלושה חֳדשים - תשרי (בית ראשון), מרחשון (בנין עתיד), כסלו (בית שני בימי החשמונאים שזה עיקר חינוכו כמש"ל)". ובהמשך נתן רמז לדבר, בפסוק (תהלים יז, ה): "תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל־נָמוֹטּוּ פְעָמָי", "תמ"ך ר"ת ת'שרי מ'רחשון כ'סלו, כשיושלמו חינוך הבתים של אלו השלושה חֳדשים - אז לא יִמּוֹטּוּ פעמי" (והדברים מובאים בספר שער החצר, סימן תקמה, ע"ש מה שהוסיף בזה).

מאמרים נבחרים:

רחמים שר־שלום, מרחשון - מרח־שון - "הוא החֹדש השמיני". לימודים, כתב־עת וירטואלי לענייני חינוך והוראה מבּית אתר דעת, גליון 15, התשע"ט

הרב פרופ' ארי צבי זיבוטפסקי, חשוון מרחשוון או מרח-שוון - דף שבועי (אוניברסיטת בר־אילן) גליון 1288, בראשית התשע''ט

הרב שמעון פריידין, מר-חשון הוא בול, בתוך: קולמוס - המוסף התורני של העיתון משפחה, גליון 18, מרחשון התשס"ה, עמ' 12-16

הרב מנשה ישראל, האם מותר לקבוע נישואין בחודש חשוון?, תשובה באתר הידברות, אדר א' התשע"ד [א"ה, וע"ע שו"ת בצל החכמה ח"ב סימן ס, הנזכר לעיל]

חשון או מרחשון? חלק ב, עלון יסודות החינוך (פרדס־כץ), גליון 87, וירא התשע"ה

לסיום, ציטוט מן המאמר של ר' רחמים שר־שלום (וכן במילון אבן־שושן):

"וכמה יפים הם חרוזי המשורר יהודה אלחריזי ב"תחכמוני" (ה 67) בשִׁבְחוֹ של חודש זה:

חודש מרחשון יפה וטוב,

והוא במיני מעדנים דשן ורטוב".