מנגינות לשירת ההַלֵּל

בעיקר לבתי־כנסת המתפללים בנוסח עדות־המזרח / מעורב. כאן בס"ד מוצעוֹת מנגינות שונות לקטעי ההלל; כדי לעורר את הציבור לזמר את ההלל ולשבּח לקב"ה יחד בשמחה ובטוב לבב. נבחרו בעיקר מנגינות מֻכָּרוֹת, זריזוֹת וקִצביות, המעוררוֹת את הציבור להשתתף ומאידך אינן מכבידות עליו. לרוב קטעי ההלל ניתנו מספר מנגינות אפשריות, כדי לאפשר בחירה וגיוון.

בדף: מנגינות להלל 

אפשר להוריד גם בקישור זה (קובץ PDF).

תאריכֵי פטירת ה'רִאשׁוֹנִים לְצִיּוֹן' על סדר ימי השנה

"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיה ב, ג; מיכה ד, ב; עי' ברכות סג.:). ואמרו חז"ל: "חביבה עלַי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ" (ירושלמי סנהדרין א, ב; הביאוֹ רבנו חננאל סנהדרין יג:, וכן רבנו בחיי ויקרא כג, ד, ע"ש).

ואמרו (סנהדרין יא:): "תנו רבנן: אין מְעַבְּרִין את השנים אלא ביהודה... אמר קרא (דברים יב, ה) 'לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה': כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בְּשִׁכְנוֹ של מקום". וידועה דעת רמב"ם (ספר המצוות, עֲשֵׂה קנג), שאפילו תָּקְפּוֹ של הלוח הקבוּע שלנו, תלוי בבית־הדין שבְּארץ־ישראל, 'בשִׁכְנוֹ של מקום'.

בזמן מסוים (מקובל לומר שלפני כ-360 שנה) הוּחַל להיקרא החכם שעמד בראש חכמי ירושלים 'ראשון לציון'. קהילה ירושלמית זו, שברֹאשהּ עמדו גדוֹֹלֵי עולם, שמרה במשך דורות רבּים על הנציגוּת היהוּדית 'בשִׁכְנוֹ של מקום'.

לעתים נדמה כי ענוותנותם המופלגת של חכמי ירושלים עמדה להם להישאר בהצנע ובלא־פרסום גם אצל כותבֵי הזמנים. אף שהיו גְּדוֹלֵי עולם, שמותיהם של רבים מחכמי העיר ומה'ראשונים לציון' אינם שְׁגוּרִים בפי כֹל כפי שהיה נראה לצַפּוֹת.

דבר קטן שנוּכל לעשות כאן הוא להזכיר את שמותיהם ואת תאריכי הפּטירה שלהם, על סדר חדשֵׁי השנה.

ייחדנו לזה דף נפרד - תאריכֵי פטירת 'רִאשׁוֹנִים לְצִיּוֹן' על סדר ימי השנה

סדר ספירת העומר

סדר ספירת העומר כמנהג ק"ק ספרדים ועדות המזרח. ניתן גם להורדה ולהדפסה.

כולל מזמור "למנצח בנגינות" בצוּרת המנורה, עם מִסְפּוּר התיבות ועם מִסְפּוּר אותיות פסוק "יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ" לכל ימי הספירה.

בדף: ספירת העומר 

אפשר להוריד גם בקישור זה (קובץ PDF).

"קְדֹשִׁים יִהְיוּ" בקריאת פרשת אמור בשבת־במנחה ובשני ובחמישי

בשבת פרשת קדושים, במנחה (קריאת ראשון של פרשת השבוע הבּאה - פרשת אמור), הֵעיר בלוח דבר בעתו (התשע"ח) על ההפסקה לכהן ("וְהָיוּ קֹדֶשׁ", כא, ו) ועל הבעיה שבַּהתחלה ללוי (שאינו מתחיל בדבר טוב). ויש להוסיף בזה, כי אצל עדוֹת המזרח יש מנהג לחזור ללוי פסוק אחד (לקרוא שוב "קְדֹשִׁים יִהְיוּ"), כדי להתחיל לו בדבר טוב.

בצעירותי, הוֹרני לעשות כן החזן ובעל־הקְּריאה הנעים רבי אליהו פנירי ע"ה (נלב"ע ט' בטבת התשס"ט, יהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה, תנצב"ה). מאוחר יותר בינותי בספרים ומצאתי שכּתב כן הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל בהערותיו לקיצור שו"ע (מהדורתוֹ, סימן כג הערה יד; וכן בסידורוֹ 'קול אליהו'). וכ"כ הרב חיים דוד הלוי זצ"ל ב'מקור חיים' (כרך ג, סימן קכד, ט) בשם מנהג ירושלים. וכן כתבו בסידור תפִלת רפאל, בהוצאת חברת אהבת שלום; וכן בסידור דרכי אבות (נוסח יהודי מרוקו). וכן בתיקון קוראים איש מצליח (מהדורות התש"ע, התשע"ט) וסִיימוּ "וכן הוא מנהג ארם צובה", וכן הובא בסידור תפילה לדוד השלם, נוסח ספרדים וע"מ של הוצאת ארטסקרול (ה'תשפ"ב), ובסידורים נוספים.

[בדומה לזה זכוּר לי, אך יותר במעומעם, שנהגנו בדומה לזה בפרשת דברים, בשבת, שמסיימים לכהן "ויברך אתכם כאשר דִּבֶּר לכם" ( פס' יא), וללוי חוזרים וקוראים אותו פסוק כדי שלא להתחיל לו ב"איכה אשא". ולאחרונה מצאתי בתיקון קוראים סימנים החדש (ה'תשע"ט), שהעירו בצד הגליון ('מענה לשון') שיש נוהגים כן: "יש מבּני אשכנז שנהגו...". ע"ע מה שליקטו בזה בתורת הקורא (גליון 159, דברים התשע"ו, הערה ב).]

"ולכפרת פשע"

ברוב עדות ישראל נהוג להוסיף בשנה מעוברת, בבקשת "חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה" שבמוּסף של ראש חודש, את הביטוי "וּלְכַפָּרַת פֶּשַׁע" (אשכנזים: פָּֽשַׁע; צוּרת הֶפסק; כמו גֶּפֶן-גָּפֶן. כמובן, מילה זו נהגית מלעיל, בכל אופן; ויש סידורים שסימנו גם את "וּלְכַפָּרַת" במלעיל, מדין 'נסוג אחור'). תוספת זו מספר טעמים לה, ולגבי מועד אמירתהּ מצאנו לא פחות מ-5 מנהגים. כיום, רוב האשכנזים נוהגים לאמרהּ עַד ר"ח אדר ב', ורוב הספרדים - בכל חדשי השנה המעוברת.

קיצור נמרץ של השיטות: