ללא קשר לקביעת הלוח דווקא
בס"ד
אגב העיסוק שלנו בענייניו של הלוח העברי, נביא כאן הערות בפרטים שונים השייכים למעגל השנה, בעיקר ענייני מנהג והלכה, אף שהדברים אינם שייכים ישירוֹת לנושא הלוח וקביעתוֹ.
בעיקר לבתי־כנסת המתפללים בנוסח עדות־המזרח / מעורב. כאן בס"ד מוצעוֹת מנגינות שונות לקטעי ההלל; כדי לעורר את הציבור לזמר את ההלל ולשבּח לקב"ה יחד בשמחה ובטוב לבב. נבחרו בעיקר מנגינות מֻכָּרוֹת, זריזוֹת וקִצביות, המעוררוֹת את הציבור להשתתף ומאידך אינן מכבידות עליו. לרוב קטעי ההלל ניתנו מספר מנגינות אפשריות, כדי לאפשר בחירה וגיוון.
בדף: מנגינות להלל
אפשר להוריד גם בקישור זה (קובץ PDF).
"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיה ב, ג; מיכה ד, ב; עי' ברכות סג.:). ואמרו חז"ל: "חביבה עלַי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ" (ירושלמי סנהדרין א, ב; הביאוֹ רבנו חננאל סנהדרין יג:, וכן רבנו בחיי ויקרא כג, ד, ע"ש).
ואמרו (סנהדרין יא:): "תנו רבנן: אין מְעַבְּרִין את השנים אלא ביהודה... אמר קרא (דברים יב, ה) 'לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה': כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בְּשִׁכְנוֹ של מקום". וידועה דעת רמב"ם (ספר המצוות, עֲשֵׂה קנג), שאפילו תָּקְפּוֹ של הלוח הקבוּע שלנו, תלוי בבית־הדין שבְּארץ־ישראל, 'בשִׁכְנוֹ של מקום'.
בזמן מסוים (מקובל לומר שלפני כ-360 שנה) הוּחַל להיקרא החכם שעמד בראש חכמי ירושלים 'ראשון לציון'. קהילה ירושלמית זו, שברֹאשהּ עמדו גדוֹֹלֵי עולם, שמרה במשך דורות רבּים על הנציגוּת היהוּדית 'בשִׁכְנוֹ של מקום'.
לעתים נדמה כי ענוותנותם המופלגת של חכמי ירושלים עמדה להם להישאר בהצנע ובלא־פרסום גם אצל כותבֵי הזמנים. אף שהיו גְּדוֹלֵי עולם, שמותיהם של רבים מחכמי העיר ומה'ראשונים לציון' אינם שְׁגוּרִים בפי כֹל כפי שהיה נראה לצַפּוֹת.
דבר קטן שנוּכל לעשות כאן הוא להזכיר את שמותיהם ואת תאריכי הפּטירה שלהם, על סדר חדשֵׁי השנה.
ייחדנו לזה דף נפרד - תאריכֵי פטירת 'רִאשׁוֹנִים לְצִיּוֹן' על סדר ימי השנה
סדר ספירת העומר כמנהג ק"ק ספרדים ועדות המזרח. ניתן גם להורדה ולהדפסה.
כולל מזמור "למנצח בנגינות" בצוּרת המנורה, עם מִסְפּוּר התיבות ועם מִסְפּוּר אותיות פסוק "יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ" לכל ימי הספירה.
אפשר להוריד גם בקישור זה (קובץ PDF).
בשבת פרשת קדושים, במנחה (קריאת ראשון של פרשת השבוע הבּאה - פרשת אמור), הֵעיר בלוח דבר בעתו (התשע"ח) על ההפסקה לכהן ("וְהָיוּ קֹדֶשׁ", כא, ו) ועל הבעיה שבַּהתחלה ללוי (שאינו מתחיל בדבר טוב). ויש להוסיף בזה, כי אצל עדוֹת המזרח יש מנהג לחזור ללוי פסוק אחד (לקרוא שוב "קְדֹשִׁים יִהְיוּ"), כדי להתחיל לו בדבר טוב.
בצעירותי, הוֹרני לעשות כן החזן ובעל־הקְּריאה הנעים רבי אליהו פנירי ע"ה (נלב"ע ט' בטבת התשס"ט, יהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה, תנצב"ה). מאוחר יותר בינותי בספרים ומצאתי שכּתב כן הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל בהערותיו לקיצור שו"ע (מהדורתוֹ, סימן כג הערה יד; וכן בסידורוֹ 'קול אליהו'). וכ"כ הרב חיים דוד הלוי זצ"ל ב'מקור חיים' (כרך ג, סימן קכד, ט) בשם מנהג ירושלים. וכן כתבו בסידור תפִלת רפאל, בהוצאת חברת אהבת שלום; וכן בסידור דרכי אבות (נוסח יהודי מרוקו). וכן בתיקון קוראים איש מצליח (מהדורות התש"ע, התשע"ט) וסִיימוּ "וכן הוא מנהג ארם צובה", וכן הובא בסידור תפילה לדוד השלם, נוסח ספרדים וע"מ של הוצאת ארטסקרול (ה'תשפ"ב), ובסידורים נוספים.
[בדומה לזה זכוּר לי, אך יותר במעומעם, שנהגנו בדומה לזה בפרשת דברים, בשבת, שמסיימים לכהן "ויברך אתכם כאשר דִּבֶּר לכם" ( פס' יא), וללוי חוזרים וקוראים אותו פסוק כדי שלא להתחיל לו ב"איכה אשא". ולאחרונה מצאתי בתיקון קוראים סימנים החדש (ה'תשע"ט), שהעירו בצד הגליון ('מענה לשון') שיש נוהגים כן: "יש מבּני אשכנז שנהגו...". ע"ע מה שליקטו בזה בתורת הקורא (גליון 159, דברים התשע"ו, הערה ב).]
ברוב עדות ישראל נהוג להוסיף בשנה מעוברת, בבקשת "חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה" שבמוּסף של ראש חודש, את הביטוי "וּלְכַפָּרַת פֶּשַׁע" (אשכנזים: פָּֽשַׁע; צוּרת הֶפסק; כמו גֶּפֶן-גָּפֶן. כמובן, מילה זו נהגית מלעיל, בכל אופן; ויש סידורים שסימנו גם את "וּלְכַפָּרַת" במלעיל, מדין 'נסוג אחור'). תוספת זו מספר טעמים לה, ולגבי מועד אמירתהּ מצאנו לא פחות מ-5 מנהגים. כיום, רוב האשכנזים נוהגים לאמרהּ עַד ר"ח אדר ב', ורוב הספרדים - בכל חדשי השנה המעוברת.
קיצור נמרץ של השיטות:
פירוט הדברים מובא, בסיעתא דשמיא, בדף נפרד.
מתוך מאמרֵנו: יום הריגת גדליה בן אחיקם, שפורסם בירחון האוצר גליון נז, תשרי התשפ"ב (עמ' קטז-קסו).
בסליחות לצום גדליה נאמרת ברוב עֲדוֹת ישראל קינת "אָבְלָה נַפְשִׁי וְחָשַׁךְ תָּאֳרִי, בֵּית תִּפְאַרְתִּי נִשְׂרַף בְּיַד הָאֲרִי, גַּם פְּלֵטִים אֲשֶׁר עָזְבוּ שְׁאֵרִי, דֹּעֲכוּ הַיּוֹם בִּשְׁלֹשָׁה בְתִשְׁרִי...". כך לפי נוסח הספרדים ועדות המזרח. יש שהעירו שלפי נוסח זה גדליה נהרג ביום ג' בתשרי (כפשַׁט דברי חז"ל), ולא כדעה שנהרג בראש השנה (ראה במאמר באריכוּת, ור' להלן בנוסח האשכנזים). כאשר ג' בתשרי חל בשבת, הצום נדחה למחרתוֹ, ד' בתשרי. לפי זה - כתבו (הרב מאיר מאזוז והרב נתנאל בליך בירחון אור תורה, אלול ה'תשנ"ג, סימן קעט) - יש צורך לומר בשנה כזאת "דועכו בְּיוֹם שלושה בתשרי", שהרי מוציא שקר מפיו, וכפי שיש שכּתבו (שו"ת הלק"ט ח"ב סי' מו; בא"ח חֻקת כב) שהמברך ברהמ"ז של סעודה שלישית משחשכה ישמיט ב'רצה והחליצנו' תיבת 'הזה'. בחלק מן הסידורים שיצאו לאור מאז אימצו את ההגהה הזאת, והעתיקוה מִסידור לסידור.
אך רבי ישראל קושׂטא (נפטר ה'תרנ"ז~) ביאר (סדר חמש תעניות כמנהג ק"ק ספרדים עם ביאור, נדפס בליוורנו, ושוב בדפוס צילום בא"י בהוצאת שילה, עמ' 51): "הַיּוֹם - מאז כיום". לפירוש זה, "היום" אינו ממש היום, וא"כ אין מקום לשינוי הנוסח כשהצום נדחה. ולכאורה, מֵהֶעְדֵּר הגהה בסידורים הישנים (עַד לפני כ-30 שנה), יש להוכיח שאבותינו בדורות הקודמים סָמכוּ על ביאור זה וכיו"ב. תדע, שאם נכריח להגיה בזה, גם בסליחות של י"ז בתמוז יש מקום להגיה, במקרה שהצום דחוּי, ולא לומר (בסליחת "אז[י] בבגדי") "חָלפוּ עָלַי ביום זה חמש תלאות... ביום זה נשתברו הלוחות... ביום זה בטל התמיד..." וכן הלאה.
יתֵרה מזו, בקינת "אבלה נפשי" עצמהּ, תיבת 'היום' מופיעה בהמשך (בנוסח הספרדים) פעמיים - "חֻבְּלוּ הַיּוֹם עִם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם... לֻקְּטוּ הַיּוֹם וְלֹא הָיָה בָהֶם גּוֹדֵר גָּדֵר וְעוֹמֵד בַּפֶּרֶץ" - ופלא שכמעט באף אחד מן הסידורים־המגיהים לא הגיהו גם שם.
[ויש להעיר גם על מקור הדין שהביאוּ לגבי 'רצה והחליצנו', להשמיט 'הזה', הנה כ"כ בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן מו), וגם בבן איש חי (חוקת כב); אך באחרונים החונים על שו"ע או"ח קפח, י כמעט ולא נמצא מי שהִזכיר דין זה, ולא הובא במ"ב ובילקו"י. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד ס"ס יח) הביא דברי הלק"ט וכתב שלפי סתימת הפוסקים שהולכים לפי תחילת הסעודה אומרים 'הזה' כרגיל, והו"ד בפסק"ת (סי' קפח הע' 64). וכמדומה שכּן המנהג גם אצל הספרדים.]
והנה, קינה זו מיוחסת לרב סעדיה גאון (ש"ז שכטר, סעדיאנא, ה'תרס"ב, עמ' 46; סדר הסליחות כמנהג ליטא, מהדורת גולדשמידט, עמ' קמג), ומופיעה בסידור רס"ג (מהד' מקיצי נרדמים - אסף ויואל דודזון, ה'תשכ"ג, עמ' שלג); והנוסח שם הוא "דועכוּ כהיום", כפי שהוא אצל האשכנזים. וכן הוא במחזור ארם צובה (ונציה ה'רפ"ז, ח"ב, דף תקלא). ומכאן יש מקום לשער שנוסח זה מוסמך. נוסח זה נוח יותר לשיטה שגדליה נהרג בראש השנה, וכפי שהעיר הרב ראובן מרגליות (נפש חיה, סי' תקמט): "ויתכן שזה שרָמַז בעל הסליחה לצום גדליה המַּתחלת 'אבלה נפשי' באמרו 'דועכו כהיום' ולא נקט 'היום' סתמִי כ'היום הרת עולם'". כמובן, נוסח זה גם מְייתר את הצורך בהגהה כשהצום דחוי. ומעניין, שבנוסח האשכנזי תיבת "היום" נעדרת גם מֵהמשך הקינה (בניגוד לנוסח הסידורים הספרדיים, וכאמור). בדרך זו הלכו בסידור קורן לספרדים (בעריכת הרב חנן בניהו, התשע"ב).
לסיכום: נראה כי לאשכנזים אין בעיה בנוסח. לספרדים אין צורך להגיה בצום גדליה דחוי, והרוצה להגיה מוטב שיאמר כנוסח האשכנזים "כְּהַיּוֹם" (וגם בהמשך הקינה, שינויים קלים ותיבת 'היום' איננה).