ניסן ותשרי ו'תחילת מעשיך

בס"ד

ניסן, תשרי ו'תחִלת מעשיך'

(ר"ה יב. כז.)

מתוך ההערות לתמצית־מסקנות־הדף (ר"ה יב.). פורסם בירחון האוצר נט, כסלו התשפ"ב (עמ' שלח-שמה)

וכאן (אלול התשפ"ד) עם מעט הוספות

במסכת ראש השנה (י:-יב.) דיון במחלוקת המפורסמת - מתי נברא העולם? לדעת רבי יהושע בניסן, ולדעת רבי אליעזר בתשרי. הדיון כולל התייחסות (בין היֶּתר) ללידת האבות ולמבול.

בסוף הדיון מופיעה ברייתא, שנראה שבּאה להכריע: "תנו רבנן: חכמי ישראל מונין למבול כרבי אליעזר ולתקופה כרבי יהושע. חכמי אומות העולם מונין אף למבול כרבי יהושע". ויש צורך להבין איזו הכרעה נאמרה כאן.

בהמשך המסכת (דף כז.), יש התייחסות נוספת לדיון זה: "אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחִלת מעשיך זכרון ליום ראשון', כמאן?- כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם".

א] "ולתקופה כרבי יהושע"

חכמי ישראל מוֹנים מִניסן לתקופות ולמולדות. פרש"י (ד"ה חכמי ישראל וד"ה ולתקופה) ובעלי התוס' (ד"ה למבול, הביאו דברי רש"י בסתם) שהעיקר כר' יהושע, שהעולם נברא בניסן. לגבי תקופות, שתי סוגיות בבבלי נוקטות כן בסתם (עירובין נו. ברכות נט:); ואילו לר' אליעזר יש לחשב התקופות מתשרי, כמפורש בגמ' לעיל (ח.). ויש לציין לסוגיה נוספת - דתניא שר"ח ניסן של חנוכת המִּשכָּן ("נטל עשׂר עטרוֹת") היה "ראשון למעשׂה בראשית", דהיינו שהעולם נברא בניסן (שבת פז: וריטב"א והמיוחס לר"ן שם); אך רש"י (שם ד"ה ראשון לבריאת עולם) פירש בעניין אחר, שכּוונת התנא שהיה זה יום ראשון בשבוּע, כפשַׁט הסוגיה שם (ע"ע דף על הדף שם).

ור"ן (ג. בדפי רי"ף, ובחידושיו לדף טז.) הביא אפשרוּת שהֲלכה כרבי אליעזר, ומונים לתקופה כר' יהושע כי ניסן הוא זמן צמיחה, והיא נמשכת אחרי מהלך החמה (מובא בביאור הגר"א לאו"ח תקפא, א; עי' שם ושם על היחס בין נידון זה ובין המנהגים השונים לגבי תחילת אמירת סליחוֹת). גם רמב"ן (בראשית ח, ה) כתב שהעיקר כר' אליעזר, שהרי אומרים בר"ה 'זה היום תחִלת מעשיך', וכ"כ רבי אברהם אבן עזרא (ויקרא כה, ט); וכ"כ רבנו בחיי (בראשית א ד"ה וַיבדל: "ואף על פי שרבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כר' יהושע - כבר הכריעו בגמרא בזה כר"א...").

כפי שניתן לראות, ההכרעה בעניין זה אינהּ מוסכמת, ושְׁנוּיה במחלוקת בין חכמי ישראל לאורך כל הדורות. לא בזה נתמקד כאן; לפירוט נרחב ולציטוט לשונות מדרשים, ראשונים ואחרונים (עם חלוקתם לשתי סיעוֹת), עיין מגיד הרקיע לרבי משה הסגל (חלק ב פרק א).

לגבי מוֹלְדוֹת הלּבנה, פרש"י שנקודת המּוֹצָא, שממנה מתחיל חשבון המולדות, היא יום ד', תשע שעות (הנמנוֹת מן השעה 6 בערב הקודם, ונמצא זה לפנות בוקר) ו־תרמ"ב חלקים; וכפי שנאמר שברביעי נתלו המאורות (בראשית א, יד-יט). והוא ששה חֳדשים אחרי 'מולד תוהו' (אור ליום ב', ה' שעות ו־ר"ד חלקים) וששה חֳדשים לפני 'מולד אדם' (יום ו' ו־י"ד שעות). ולהלן, בס"ד, נביא גם את שיטת תוס' בזה.

ב] "חכמי ישראל מוֹנִין למבול כרבי אליעזר"

א"כ מהו "למבול כרבי אליעזר"? פירשו (רש"י ותוס') שהוא מפּני שתשרי ראש־השנה לשנים (עי' קושיית רש"ש מדוע לא נזכר הסבר זה בגמ' לעיל ח.).

אך רבנו חננאל פירש: "חכמי ישראל מוֹנִין למבול - והוא חשבון הלבנה - מתשרי, כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. ולתקופה - והוא חשבון השמש - כרבי יהושע. וחכמי אה"ע מונין אף ללבנה מניסן כר' יהושע" (וכן נקטו בתוס' לעיל ח: בדיבור הראשון. וכן הגאון באוצר הגאונים עמ' 17). כלומר, יש כאן הכרעה בלתי־אחידה. ולכאורה הדבר תמוּהּ; וכלשון רש"ש (לעיל ח.): "איך מחזיקים אנחנו החבל בשני ראשיו, לתקופה מנינן כר' יהושע, ולמולד הלבנה כר"אֱ?!" ובחזון איש (או"ח סי' קלח ס"ק א וס"ק ח), הקשה בדומה לזה, שלתוס' לעיל (ח. ד"ה לתקופות, וראה להלן) נקטינן כר' אליעזר, אך לפ"ז היאך אנו מברכים ברכת החמה בניסן (עי' ברכות נט:, ור' בתחילת סקירתֵנו בעניין ברכת החמה, בַּהערות)? והניח בצ"ע. וכבר כתב בתוס' רי"ד ביחס לברייתא זו ופרש"י: "לא נתברר לי פתרונו, ולא פתרון המורה".

ג] יערות דבש: המאורות נתלו במזל טלה ואדם נוצר בְּמֹאזנַיִם

אחד ההסברים שניתנו לַהכרעה הבלתי־אחידה שבברייתא כאן, נוקט באופן מפתיע שההכרעה תואמת את מה שהיה בפועַל. ואלו דברי רבי יהונתן אייבשיץ, בספרוֹ יערות דבש (דרוש א ודרוש טו; במהדורת ה'תשמ"ח עמ' ז-ח ועמ' רעד): במדרש (ב"ר י, ד) מבואר שהילוך המאורות לפני חטא אדם הראשון היה מהיר מאוד, ורק אחרי החטא הוּאַט הילוכם. וא"כ י"ל שהמאורות נתלו בתחילת ליל ד' במזל טלה, תקופת ניסן, ומיהרו בהילוכם עַד שביום שישי אחרי חצות כבר הגיעו המאורות למזל מאזנים, תקופת תשרי. ולכן לתקופות מונים מניסן, שהוא זמן תליית המאורות, אך לִשׁנוֹת אדם מונים מתשרי כְּיום בריאת האדם, "זה היום תחִלת מעשיך".

ד] תירוצי הראשונים לסתירת הסוגיות

וכאן המקום להביא מדברי רבנו תם להלן (תוס' כז. ד"ה כמאן מצלינן): "...ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"אֱ דאמר בתשרי נברא העולם, ובשל פסח יסד כר' יהושע! אומר ר"ת דאלו ואלו דברי ﭏהים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לִבראות ולא נברא עד ניסן; ודכוותהּ אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין יח.) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד" (לציטוט הפיוטים שאליהם מכוונים דברי תוס', עיין עבודה ברורה ר"ה להלן שם, שהביאו מן הספרים שפתי חכמים ויערות דבש).

ובגמ' להלן (כז., שעליהָ נסובים דברי תוס' שציטטנו עתה) אמרו: "אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון', כמאן?- כרבי אליעזר, דאמר בתשרי נברא העולם" (ויש שם לשון שנייה, שלענייננו אומרת אותו הדּבר במִלים אחרוֹת). ונוסח 'זה היום תחִלת מעשיך' נמצא גם אצלנו בתפילת מוּסף של ראש השנה (בריאת האדם היא הנקראת "תחִלת מעשיך", ר"ן ג. בדפי רי"ף, ובטעם הדבר עי' דברי מהרש"א להלן כז. בח"א ועוד). ולרש"י ולתוס' דהכא לכאורה קשה, שהרי ההכרעה היא כר' יהושע, שהבּריאה היתה בניסן! והציעו בתוס' (שם, גם זה בשם ר"ת), שלרב עינא (שהקשה שם על רב שמואל ב"ר יצחק) "תחילת מעשיך" אינו מתייחס לבריאת העולם, אלא לדין (וכיו"ב כתב רבנו בחיי בראשית א, ב "אם אנו מוֹנִין לסימן וי"ד", וע"ש בביאור שמהדורת מוסד הרב קוק. וע"ש בהמשך דבריו, אך צ"ב בכוונתם). ע"ש. וריטב"א (להלן שם) האריך להקשות על הסבר זה; והסיק שזו מחלוקת: "ואף על גב דתניא בפ"ק 'לתקופה כר' יהושע' - סברת אמוראי היא דליתהּ לההיא מתניתא, אלא הלכתא כרב דתקין בתקיעתא דידיהּ כר' אליעזר (ירושלמי פ"א ה"ג), דרב תנא הוא ופליג". כלומר, רב הכריע כר' אליעזר בזה וכמותו סוברים האמוראים להלן (אם כי בירושלמי הנזכר, שם מובא הנוסח באורך וכפי שאנו אומרים כיום, אין מפורש שזה כר' אליעזר). אלו דברי ריטב"א; ולכאורה צ"ל כן בדעת רש"י (שבסוגיה־להלן סָתַם ולא פירש); ונראה שכּן דעת ראשונים שכּתבוּ שהוכרע כרבי אליעזר ע"פ נוסח התפילה 'זה היום תחִלת מעשיך' (כגון ראב"ע ויקרא כה, ט ורמב"ן בראשית ח, ה, כדלעיל). ואם תאמר: הא בעלמא אין אמורא יכול לחלוק על ברייתא מִכוח הסתמכותו על רב, שהרי האמוראים עצמם יכולים לחלוק על רב (עי' כתובות ח. ותוס' שם ד"ה רב)! תריץ: כאן הרי זו מחלוקת תנאים - ר' אליעזר ור' יהושע, והברייתא באה להכריע באופן מסוים, וכבר אמרו ש"אין למֵדין הלכה מפי תלמוּד" (נדה ז: ב"ב קל:), דהיינו "המשנה וברייתא ששנוּיה בהן 'הלכה כפלוני' אין למֵידין מהן, שהאמוראים האחרונים דקדקו בטעמי התַּנָּאִים והעמידו הלכה על בוריהּ..." (רש"י בנדה ד"ה הא קמ"ל. ע"ש בגמ' לדוגמאות נוספות; ועי' רשב"ם בב"ב ד"ה עַד שיאמרו, ותוס' יבמות מט. ד"ה שמעון התימני). וראה עוד להלן.

ה] חילוק בין 'המחשבה' ובין הבריאה וְהַתְאָמָתוֹ לניסן ולתשרי

נחזור אל לשון תוס' (דלהלן) שהזכרנו, שכּתבוּ בשם ר"ת, "דבתשרי עלה במחשבה לִבראות ולא נברא עד ניסן". וכן הנוסח בתוס' ישנים ובתורא"ש ובחידושי ר"ן. ובאוֹר החיים הקדוש לפרשת בראשית (א, א), בביאור תיבת "בראשית" (ביאור טז) כתב: "והוא שרָמַז בבי"ת של תיבת 'בראשית' כי ב' ראשית היו, אחת למחשבה ואחת למעשה; אלא שאין אנו יודעים אם בניסן חשב ובתשרי פעל, או להפך". בשׂפת אמת (להלן שם) ביאר דברי תוס': "הא דנקטו הכי - אפשר משום דאמרינן לעיל (י"א) דמ"ד בניסן נברא העולם יליף מן 'וַתוצא הארץ' ומ"ד בתשרי יליף מן 'תדשא הארץ' [שאינו מעשה אלא ציווי] - א"כ מסתבר דבמעשה בניסן נברא, ובמחשבה בתשרי". ובשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קפז) הִטעִים דברי תוס', שכּפי שלפני היום יש לילה, "ויהי ערב" ואז "ויהי בוקר", "הכי נמי קיימא לן שקודם זמן הקיץ שהוא בדוגמת הבוקר היה חצי שנה קודם לו דוגמת ערב, והוא כל זמן החורף". וכן ביאר רבי פינחס אליהו הורוויץ מווילנא בספר הברית (ח"א מאמר ב פ"ח). [תמצית מדבריו שם (לענייננו): הֲייתכן שדברי ר"אֱ ור' יהושע אמת צדקוּ יחדָּו?, הן לכא' סותרים הם. אך האדם = עולם קטן, ותהליכי האדם קורים גם לָעולם הגדול, כפי שלאדם יש הריון כך לָעולם. עֻבָּר בְּבטן אמו, ובא אחד ואמר 'אדם זה יֶשְׁנוֹ בעולם' ואחֵר אמר 'איננו בעולם' - אף שאמרוּ שני הפכים שניהם אמת, וכל אחד ביחס לבחינה המסוימת. חדשי החורף הם בבחינת "עיבור מִתְהַוֶּה בכל יום ומקרב לאט לאט והוא בְּכֹחַ ובלתי־נרגש", וקיץ הוא "עיקר השנה... שאז החֲרישה והַקצירה וצמיחת כל הנצנים הדודאים נתנו ריח התאנה חנטה פַגֶּיהָ...". וכן הלילה הוא עיבור והשֵּׁנה בו היא אגירת כוחות לקראת לדת היום החדש בפועַל.]

אך מדברי תוס' לעיל (ח. ד"ה לתקופות, להלן יוּבא בס"ד סיכום לדבריהם), ומדברי רב האי גאון באוצר הגאונים (עי' עמ' 17 ועמ' 20), עולה שהניסן של ר' יהושע קדם לתשרי של ר' אליעזר. על סתירה זו העירו אחרונים (עי' למשל מחר חֹדש בחידושים לר"ה יב., דף ה. מדפי הסּפר), וכתבו שנפלה ט"ס בדברי תוס' וצ"ל להפך - "דבניסן עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד תשרי"; וכפי שנקט המלבי"ם בדרשתו לפרשת החודש (ארץ חמדה, פרשת בא). שארית יעקב (לרבי משולם זלמן יעקב הברמן, ר"ה כז. בתוס', ע"ש); שו"ת בני ציון (לרבי דוד שפירא; ח"א סי' יד אות טז; סי' ז אות ז); לקוטי שׂיחות (לאדמו"ר מחב"ד רבי מנחם מנדל שניאורסון; כרך טז עמ' 483 והערה 20; כרך כב עמ' 236 והערות 57-58); הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים (קונטרס ברכת החמה שבהוספות לספר בינה לעתים, בני ברק ה'תשע"א, סי' ב, עמ' קצה; שם, עמ' קעט; מִשיעוריו בעלון בית נאמן מס' 72, מטו"מ ה'תשע"ז הערה 17; גליון 76 פרשת ראה סע' לח-מג. ולגבי משמעות "עלה במחשבה" וכו' כתב בשם האדמו"ר מלובביץ' "שמהמחשבה נבראו העולמות העליונים, והתחתונים נבראו יותר מאוחר, בתשרי"; בינה לעתים שם; השווה דבריו בגליון בית נאמן 76 הערה 42). אמנם יש בזה קושי, שהנוסח שבתוס' נמצא כן גם בתוס' ישנים ובתורא"ש ובחידושי ר"ן, ולפי האמור נצטרך לדחוק שכולם השתבשו בשלב קדמון (כ"נ מדברי הרב מאזוז, בית נאמן ראה ה'תשע"ז הנז' לעיל, אות לח; ושהשיבוש השתרש מֵחוסר ידיעה בחשבונות); או שיש כאן שתי מסוֹרוֹת שונות, האחת ע"פ פשט הסוגיה (כמובא לעיל מדברי שפת אמת), והאחרת ע"פ חכמי העיבור (כעין זה מוצגים הדברים בשארית יעקב בתחילת דבריו, ונזכיר שבאוֹר החיים הקדוש כתב שאין בידינו להכריע). וצ"ב.

ביום תרועה לראשל"צ מהר"ם בן־חביב (ר"ה כז.) כתב דבר מופלא שעשוי להוות פתרון לבעייתנו. הוא הקשה על דברי ר"ת, "דהיאך אפשר לומר כן?, דהלא פלוגתא גמורה היא בין ר"אֱ ור' יהושע!" ותירץ - שאכן מודה ר"ת שרבי אליעזר ורבי יהושע חולקים, ומחלוקתם מתי נברא העולם בפועַל, ולְדעת כל אחד מֵהם עלה במחשבה חצי שנה קודם לכן. ואכן לפי ר' אליעזר עלה במחשבה בניסן ונברא בתשרי. והקלירי - שֶׁאת הסתירה בין פיוּטיו בא ר"ת ליישב - סובר כר' יהושע, שבניסן נברא העולם בפועל, ובתשרי עלה במחשבה. ומה שמדייקים בגמ' מִ"זה היום תחִלת מעשׂיך" דסבירא לן כרבי אליעזר - שהרי מדובר ב"תחִלת מעשיך", כלומר הבּריאה בפועַל. וע"ש עוד. אח"כ מצאתי ציוּנים לדברי המקובלים, שיש אצלם דבר דומה - זו לשון רבי יוסף אירגס בשומר אמונים (בהקדמה השנייה): "גם מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע אם בתשרי נברא העולם או בניסן - שורש מחלוקתם הוא על כניסת מוחי זעיר ונוקבה בתפארת של הבִּינָה, דמר סבר דבִזמן הבּריאה קָדמה בחינת ניסן לשל תשרי, ומר סבר להיפך; וכֻלם דברי ﭏהים חיים הם, כי מר מיירי בסוד הנּשמוֹת ומר מיירי בסוד העולמות, כמפורש בכתבי האר"י זלה"ה"; עי' שער הכּוונות (עניַן ראש השנה, דרוש א. ח"ב עמ' ריג-ריד, ריח-ריט. ושם סִיים מהרח"ו: "והיה ר"אֱ ור"יְ, מר איירי בבחי' החיצוניות, שהוא כללוּת העולמות בעצמם, ומר איירי בבחינת הפנימיות, שהוא עניַן הנשמות; ולא פליגי, כי בבחינה זו נכנסת בחי' הנוקבא בתחילה, ובבחי' זו נכנס הזכר בתחילה. ולא קִבלתי מִמורי ז"ל פרטן האמיתי באיזו בחינה מהם נכנסה הנקבה בתחילה ובאיזה בחינה נכנס הזכר בתחילה". ור' להלן בשולי הדברים בשם רש"ש).

ו] הקושי מדין ברכת החמה

ושוב לשיטת רש"י. כאמור, כאן כתב שעיקר ההכרעה כר' יהושע. אך להלן (כז.) אמרו לאור נוסח תפילת ר"ה דסבירא לן כר"אֱ! ועוד, הן רש"י עצמוֹ סָתַם להלן (לב. ד"ה עשרה מאמרות) כר"אֱ שבתשרי נברא העולם. ואמנם לעיל כתבנו שנראה שסובר כריטב"א שזו מחלוקת סוגיות כיצד להכריע.

אך עדיין קשה מדין ברכת החמה, הנאמרת בניסן. וכבר מצאנו לרבנו שמעיה, תלמידוֹ של רש"י, שהעיד על ברכת החמה שנערכה ביום רביעי, כ"ז באדר־ב' ד'תתמ"ה, עוד בחיי רש"י (כמובא בספר ברכת החמה לרבי צבי כהן עמ' שיז; ובקולמוס, מוּסף של העיתון משפחה, 71, שבט ה'תשס"ט, עמ' 16-17). הזכרנו לעיל דברי ר"ן (שאת דבריו מצטט הגר"א) שאפשר שהמניין לתקופה כר' יהושע אינו מפּני הבּריאה אלא כי ניסן הוא זמן תחילת צמיחה, והַצּמיחה נמשכת אחרי מהלך החמה, ולכן עשׂו את ניסן כעין 'ראש השנה' לתקופות. ואולי זו כוונת הרב חיד"א בברכי יוסף (או"ח רכט ס"ק א), שהקשה מדין ברכת החמה בניסן על המשתמע מרמב"ם (הל' קידוש החודש ו, ח; שמיטה ויובל י, ב) שבתשרי נברא העולם, וכותב: "וצ"ל דזֹאת הבּרכה על שבּא במקום זמן תקופת ניסן שהיא ר"ה לתקופות".

ובעל אור לציון, רבי בן־ציון אבא שאול, כתב (ספר הזכרון זית רענן עמ' רצא; שו"ת אור לציון ח"ג פרק ד הערה א), שבאמת בתשרי נברא העולם, ולכן אומרים בר"ה "זה היום תחִלת מעשיך", אלא שאנו מונים למפרע מניסן, מן התקופה התיאורטית של ניסן הקודם (שלא היתה בפועַל, שהרי המאורות לא נתלו אלא בסוף אלול, כאמור). שאין הבּרכה על המחזור שבתחילתוֹ נבראו, אלא על תחילת חישוב המחזור. ותמך דבריו (בעל אוֹר לציון) בחשבון המקובל למולד התיאורטי הנקרא "בהר"ד" (=אור ליום שני, 5 שעות ו-204 חלקים; נקודת המּוֹצָא לחשבון המולדות, הל' קדה"ח שם, המחושב אחורנית ליום שני אף שהלבנה נתלתה בפועַל ביום רביעי), וכן בברכה על "לבנה בגבורתהּ" (עי' ברכות נט:, ועי' אור לציון שם). [כעין דברים אלו כבר כתב בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' צ), אשר נשאל על ברכת החמה בניסן לסוברים (רמב"ן וריטב"א ועוד) שהעיקר כר' אליעזר; והשיב, שהעולם אכן נברא בתשרי לדעתם, אך ברכת החמה מברכים מניסן של תוהו, כמו שמולד בהר"ד הוא רק תיאורטי ומחושב למפרע.]

והרב מאיר מאזוז הִקשָׁה על הסבר זה (בנספחים לספר בינה לעתים, ה'תשע"א, קונטרס ברכת החמה סי' ה, עמ' רז), מה הטעם לברך במלאת למחזור החַמָּה 27 שנה וחצי? ולמה לא נברך במלאת 26 שנה למחזוֹרהּ, או כל זמן אחֵר? "ולא דמי למולד בהר"ד, דהתם כיון שאנו חושבים חמשה ימים מ־כ"ה באלול לשנה א' ליצירה, דקי"ל יום אחד בשנה חשוּב שנה, לכן להקל על החשבון תפסוּ המולד למפרע מ־בהר"ד של שנת התוהו". וכדי לתרץ את עיקר קושייתנו, כתב הרב מאזוז: "וצ"ל כדברי התוס', שעלה במחשבה לברוא בניסן" (וסִיים בהפניה לגר"א או"ח תקפא, והניח בצ"ע); ובמק"א (בינה לעתים עמ' קצה-קצו) הוסיף וביאר, שתקופת ניסן של תוהו עלתה במחשבה בתחילת ליל רביעי, ולפי חשבון התקופות (ראה להלן) תקופת תשרי של היצירה היתה ביום רביעי ב-3 שעות בבוקר, "ולכן זמן ברכת החמה לרוב הפוסקים עַד שעה 9 בבֹּקר (רביע היום), שאז היתה התקופה למעשה בחדש תשרי".  וכדי למלּט את בעל אור לציון מקושיית הרב מאזוז, לכאורה י"ל כעין מה שכּבר הזכרנו בשם ר"ן, שיש לנו עניין לקשר את ברכת החמה עם זמן צמיחת האילנות והפּריחה התלוּיה בה, וכפי שהוכרע כר' יהושע לתקופות (וכברכי יוסף הנז' לעיל), ולכן הבּרכה מחושבת מניסן הקודם לבּריאה והסמוּך לה. ואפשר גם שמשום שבניסן הזה 'עלה במחשבה' (וכדברי הרב מאזוז עצמוֹ, וראה לעיל) מְחשבים ממנו את הבּרכה.

ז] מרחק התקופה והמולד בעת היצירה

כאמור, הנידון שבּסוגייתנו כרוּך בחשבונות תקופות החמה ומוֹלדוֹת הלבנה. הנה דעת תוס' לעיל (ח. ד"ה לתקופות), שר' יהושע ור' אֱליעזר חולקים בזמני המולדות והתקופות. שהרי מולד אדם - היה [בְּיום] ו' י"ד [שעוֹת מִתחילת הלילה]. שביום הששי נברא, הירח נראה אחרי 6 שעות מן המולד (להלן כ:), והיינו בסיום 8 שעות מן היום, ובו בזמן צֻוָּה (תחילת שעה תשיעית, ע"פ סנהדרין לח:) וקידש את החודש. וחולקים ר' יהושע ור"אֱ, האם כל זה היה בניסן או בתשרי שלאחריו. וכן לגבי תליית המאורות בתחילת ליל רביעי, האם היה זה בניסן או בתשרי שלאחריו. ונמצא ההפרש בין השיטות, במולדות - ב' ד' תל"ח (=2 יממוֹת, 4 שעות ו-438 חלקים מתוך 1080 בשעה. זה מוֹתָר ששה חֳדשים, כלומר 6 פעמים הפרש חודש א' י"ב תשצ"ג), ובתקופות ה' י' תרמ"ב (חצי י' כ"א ר"ד שעודפת שנת חמה על של לבנה לפי שמואל). ולר"אֱ מולד ניסן 'של תוהוּ', כלומר הקודם לבּריאה היה ד' ט' תרמ"ב (=רביעי, 9 שעות מן הלילה ו-642 חלקים), ותשרי שלפניו 'של תוהוּ' ב' ה' ר"ד. ע"כ השיטות. ובברייתא (יב.) הוכרע שֶׁמּוֹנִים מניסן לתקופה ומתשרי למולד (בתוס' זה פירשו כר' חננאל יב., ולא כרש"י שגם המולדות מניסן). נמצא שבתשרי היתה התקופה ביום ד' ט"ו שעות (שהרי מאז ניסן עברוּ שתי תקופות, שכֹּל אחת 'מתקדמת' 7 שעות וחצי, עירובין נו.), והמולד ו' י"ד, וההפרש א' כ"ג, שהִקדימה תקופת תשרי את מוֹלדוֹ. לפ"ז, בניסן (תוהו) היה המולד ד' ט תרמ"ב, והתקופה הִקדימתו ז' ט' תרמ"ב (א' כ"ג + ה' י' תרמ"ב). והשאירוּ בתוס' בתימהּ, מדוע לא הוכרעה המחלוקת לפי המציאוּת, שהרי ההפרש בזמן המולד משמעוּתי. עכ"פ, זו שיטת תוס' (ולעיל הבאנו שרש"ש ובחזו"א תמהו על אחיזת החֵבל בשני קצוֹתיו. תמיהתם נאמרה על דברי תוס').

אך שיטת רש"י אחרת, שכּתב (ד"ה ולתקופה כרבי יהושע) שמולד ניסן לר' יהושע היה ב־ד' ט' תרמ"ב (לא וי"ד כתוס' בדעת ר' יהושע); והתקופה היתה בתחילת ליל רביעי. ונמצא שמולד תשרי שלאחריו היה ו' י"ד, והסבירוּ אחרונים שזו גם דעת ר' אליעזר, ואין מחלוקת בין ר"אֱ לר' יהושע מתי חל המולד, אלא רק מאימתי מונים אותו, ועכ"פ אם מונים מניסן הוא ד' ט' תרמ"ב, ואם מתשרי ו' י"ד, ואם מתשרי הקודם ('תוהו') ב' ה' ר"ד (חזון איש או"ח קלח, א; ביאור הגר"א או"ח תקפא, א; וז"ל פרי חדש או"ח ס"ס תכז: "...ומה שיִּוָּתֵר לו יִתֵּן על בהר"ד... שזה היה מולד הראשון של שנת תהו, וזה מוסכם בין לרבי אליעזר בין לרבי יהושע". וכן עי' ביחס למניין השָּׁנִים בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קפח, ועע"ש סי' קצא-קצב). ולגבי התקופות, י"ל שגם בזה אין ממש מחלוקת, ולר' יהושע אכן היתה תקופת ניסן בתחילת ליל רביעי, ולר' אליעזר תקופת תשרי שלאחריו היתה ביום רביעי, ט"ו שעות מן הלילה; וחשבון אחד הוא (מגיד הרקיע ח"ב פ"א, עמ' 44).

עכ"פ, אף לתוס', כיוון שלמולדות נפסק כר' אליעזר, אינם חולקים על רש"י למעשה לעניין חשבון המולד, שמולד תשרי של אדם חל ב־ו' י"ד (מגיד הרקיע שם). [עוד על היחס בין המולד והתקופה בניסן הראשון, עי' מגיד הרקיע (ח"ג ט, ג, עמ' 427-431).]

ח] שיטת הגר"א במניין השנים

נשוב לדברי תוס' להלן (כז. ללא הגהה), "דבתשרי עלה במחשבה לִבָּראוֹת ולא נברא עד ניסן". בספר מגיד הרקיע (ח"ב פרק א, עמ' 46-47, ע"ש גם במה שפלפל בדברי פני יהושע) הציע ליישב את הקושיה (שנידונה בדברינו לעיל) שבּין דברי תוס' אלו ובין דבריהם לעיל (ח., שיוצא מדבריהם שהניסן של ר' יהושע קודם לתשרי של ר"אֱ, ולא להפך). "לכאורה לשיטת הגר"א עולֶה שפיר". שיטת הגר"א (ביאורו לחו"מ סז בהשמטה), שהאדם אמנם נברא ביום ששי, א' בתשרי, שחל בו מולד וי"ד; אלא שבשנת המבול לא שימשוּ המזלות. ונמצא שבּחשבון המולדות חסרה שנה אחת ביחס למניין שנות עולם (אפשר לומר זאת כך: 2000 השנים הראשונות ליצירה כוללוֹת בתוכן שנה אחת שלא שימשוּ בה המזלות, וא"כ מבּחינת המזלות הן 1999 שנה). ולפ"ז, כשנרצה לחשב מולד מסוים אחרי המבול, ונתחיל מיצירת אדם הראשון במולד וי"ד, עלינו לקחת בחשבון שיש שנה אחת במנייננו שאין לחשּׁבהּ בחשבון המולדות. לכן הקדימו המעבּרים והוסיפוּ על המולדות שנה אחורנית - שנה שלא תִּסָּפֵר למניין השנים, אלא תשלים שנת־מולדות שחסרה במבול. וכך הגיעו למולד בהר"ד, שכאמור, 'נוצר' רק לצורך החשבון, כדי למלא שנת־מולדות החסרה במבול, וכאילו אדם נוצר סמוך למולד בהר"ד. [זאת לעומת השיטה הרווחת, שהאדם נברא במולד וי"ד, אך את המולדות מְחשבים ממולד בהר"ד התיאורטי כדי למנות את חמשת ימי הבּריאה הקודמים ליצירת האדם, עי' תוס' לעיל (ח:).]  עפ"ז - מסביר בעל מגיד הרקיע - י"ל שזו אכן דעת ר' אליעזר (שנראה שכּמוהו נוקט הגר"א), אך ר' יהושע סובר שהמזלות שימשוּ בשנת המבול, ואמנם לדעתו האדם נוצר בניסן שלפני תשרי של ר"אֱ (כפי שמּוּכח מֵחֶשבּון המולדות לעיל), אך לצורך החשבון, מולד תשרי של היצירה לר"אֱ הוא (לצרכי חשבון בלבד, כאמור) בהר"ד, אשר קדם לניסן של ר' יהושע שהוא במולד ד' ט תרמ"ב. אכן תירוץ זה אינו אפשרי לשיטת תוס' עצמם, שלא הזכירו את שנת המבול לעניין חשבון מולדות (ועי' תוס' לעיל ג: ד"ה למנינא).

אך בכל אופן - כותב בעל מגיד הרקיע - הסבר זה הוא כאחיזת עיניים, שהרי המשפט בתוס' "עלה במחשבה..." מתייחס לזמנֵּי הבּריאה כפי שהיתה בפועל, ניסן (של ר' יהושע) קדם לתשרי (של ר' אליעזר), ולא כפי שאנו מְחשבים אותם למפרע... לפיכך - הוא מסיק - בין לגר"א ובין לשיטת המניין המקובלת נצטרך לומר ההפך מתוס' - שבניסן עלה במחשבה, ולא נברא עד תשרי.

ט] סיכום

לדעת ר' יהושע בניסן נברא העולם, ולדעת ר' אליעזר - בתשרי. לדעת תוס', למחלוקת ביניהם יש נפק"מ גדולה - האם מולד ו' י"ד ותקופה־בתחילת־ליל־ד' היו בניסן, או בתשרי. נמצא שבּין הדעות יש פער של למעלה מיומיים (ב' ד' תל"ח) לגבי זמנו של כל מולד, ופער של 15 שעות לגבי התקופה. בתוס' תמהו מדוע לא תוכרע המחלוקת ע"פ המולד במציאוּת; ולא תירצוּ. לעומתם, לדעת רש"י אין נפק"מ בחשבונות כיום, שהחשבון אחד הוא, ומוסכם שמולד וי"ד היה בתשרי ובניסן הקודם היה ד' ט' תרמ"ב (חזו"א, וכן נקטו בעל פרי חדש, הגר"א ועוד).

ההכרעה - הברייתא מכריעה בשם חכמי ישראל: למבול כר"אֱ, לתקופה כר' יהושע. וכן מפורש במקום אחר (ברכות נט:) שברכת החמה מברכים בתקופת ניסן. כתב רבנו חננאל, ש"למבול" הוא מולדות הלבנה. וכך נקטו בתוס' לעיל (ח:). אך רש"י כתב (וכן בתוס' כאן ולהלן), שההכרעה העקרונית היא כר' יהושע, ואף המולדות נמנים מניסן, ורק שנות העולם נמנוֹת מתשרי, שהוא ראש השנה לשנים.

לעומת זאת, בגמ' להלן (כז.) נאמר שהנוסח 'זה היום תחִלת מעשיך' שאנו אומרים בר"ה [ולא ביוה"כ של היובֵל] הוא כר' אליעזר. גם רש"י נקט (להלן לב.) בסתם כר"א. והדברים סותרים את ההכרעה כאן בברייתא; ועל כן יש שאמרו שזו מחלוקת סוגיות והסוגיה להלן כַּירושלמי שֶׁרב תיקן נוסח זה בתפילה, ועפ"ז יש להכריע כר' אליעזר ולא כברייתא כאן (ריטב"א, ונראה שזו דעת רש"י וראשונים נוספים). ויש שהציעו ליישב, שאכן ההכרעה כר' יהושע, ו'תחילת מעשיך' כוונתו למעשה הדין (ר"ת). תירוץ אחר: שני הצדדים אמת, בתשרי עלה במחשבה ובניסן נברא (ר"ת ליישוב פיוטי הקליר, ספר הברית, מהר"ם שיק, ועוד); אם כי מֵחֶשבון המולדות המקובל עולֶה להפך, שניסן של ר' יהושע קודם לתשרי של ר' אליעזר (אוצר הגאונים, תוס' לעיל, מחר חֹדש, ועוד), וכן צריך לגרוס בתוס' (שארית יעקב, שו"ת בני ציון, הרב מאיר מאזוז, וכ"נ מדברי מלבי"ם בדרשות, האדמו"ר מלובביץ' ומגיד הרקיע), ויש שהסתפק בין שתי האפשרויות הללו (אור החיים); או שזה עצמוֹ שָׁנוּי במחלוקת בין ר"אֱ ובין ר' יהושע, מתי נברא וממילא מתי עלה במחשבה 6 חֳדשים לפני כן (יום תרועה; ובדומה דברי המקובלים שהן שתי בחינות ולא פליגי).

לשיטה המכריעה כר' אליעזר, היאך מברכים ברכת החמה בניסן? יש שכּתבוּ, שכיוון שהוכרע כר' יהושע לתקופה (ברכי יוסף), מפּני שזה זמן תחילת צמיחת עצים ופירות הנמשכים אחרי החמה (מובא בר"ן, הגר"א), לכן משתמשים בחשבון תיאורטי, לניסן הסמוּך לבּריאה (מהר"ם שיק, אור לציון), מפּני שבּוֹ 'עלה במחשבה' (הרב מאיר מאזוז); ויש שהסביר [ביחס להכרעה שבברייתא] ע"פ המדרש, שהמאורות נתלו ביום רביעי בניסן, ואז "היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירוּת", וביום הששי, בזמן חטא עץ הדעת, הגיעו השמש והירח והמזלות לתקופת תשרי (יערות דבש).

י] בְּשׁוּלֵי הדברים: על המניינים ל'מולד תוהו' ול'מולד אדם'

הזכרנו את שתי השיטות למניין השנים ליצירה: 'למולד בהר"ד' או 'למולד תוהו', ו'למולד וי"ד' או 'למולד אדם'. נוסיף בזה קמעא בס"ד.

הסבר קדוּם לגבי הלבנה בעת בריאת העולם (כשנה אחרי בהר"ד) מוּבא באוצר הגאונים (ר"ה סי' ז-ח עמ' 15) בשם רב יוסף גאון מתא מחסיא: "כשנבראת הלבנה נבראת בשבעה ועשרים באלול [או: בת כ"ז יום], ולא שלטה עד שעת מוֹלָדָהּ ב־י"ד שעה בערב שבת... שעה ראשונה עלה במחשבה, שנייה נברא, ובשעה שנברא נשלם העולם ולא נחסר ממנו בריּה, וכיוֵּן הקב"ה בריאת הלבנה בתחִלת שעה ראשונה מִיום רביעי כדי שיִּשלַם מוֹלדהּ עם בריאת אדם. ולפי שאנו מוֹנִין יום אחד בשנה חשוב שנה - אנו מְחשבין כאִלו שנה תמימה עברה קודם יצירת אדם, ואנו חוֹזרין ד' ח' תתע"ו למפרע ויהי המולד ביום שני ב־ה' שעות ו־ר"ד חלקים מִלֵּילוֹ".

ורבנו בחיי ב"ר אשר בפירושו לתורה (בראשית א, ב), כתב שבהר"ד נרמז בתחילת התורה בדילוגים של 42 אותיות מן ה־בּ' הָרַבָּתִי של "בראשית": "ויש לך לדעת כי יש בידינו קבּלה בפסוק זה של 'בראשית', שממנו יוצא שֵׁם בן מ"ב המיוחס למדת הדין עד בי"ת של 'בֹּהוּ', אך ע"י צֵרופים רבים. ואם תאיר עיני הלב תמצא בו המניָן של בהר"ד שזכרתי למעלה, והוא רשום בפרשה, ואותיותיו ארבעתם, בין כל אות ואות מ"ב אותיות, והמשׂכיל יבין יוכל להבחין כי אין זה דרך מקרה, אבל הוא מופת גמור על חִדּוּשׁ העולם כי 'בטרם הרים יולדו' ולא היה בהר"ד - היה מִדת דינו של עולם במקום בהר"ד פועֵל באֵין כלי ומוציא כלי למעשהו". ועי' בפירוש טוב טעם (מבעל תוס' יו"ט) על רבנו בחיי, שכּתב בתוקף נגד דברי בעל מאור עינים בזה. [ועי' קודם לכן בדברי רבנו בחיי על בהר"ד, וכבר הזכרנו שיש שם דבר שצריך בירור. עי' קושיית הרב מנחם מנדל שטראקס בקובץ הערות וביאורים (אהלי תורה, ניו־יורק, גליון תתרז, ה'תשע"א, עמ' 88; ישנוֹ באוצר החכמה); ואכן העיר חוקר־הלוח חיים יחיאל בורנשטיין כי יש מן הקדמונים המקדימים את שנת היצירה אף בשתי שנים, עי' מחלוקת רס"ג ובן מאיר עמ' 27-28 בהערה, ושם עמ' 112 ביחס לדברי התרגום המיוחס ליונתן בראשית א, טז.].

ובספר נהר שלום, מתורת המקובל הרש"ש - רבי שלום שרעבי (כוונוֹת ר"ה, במהדורה החדשה עמ' שנה, בשם מהר"ח פינסו): "נמצא כי שִׁתָּא אלפי שָׁנֵי נמנים מ־כ"ה באלול, והזמנים נמנים מֵר"ה: ר"ח תשרי לחשבון הלּבנה, ולחשבון החמה מיום ד' דששת ימי בראשית, כי הלּבנה התמעטה ולא שִׁמּשה עַד יום הששי דששת ימי בראשית; וזה לְדעת ר"אֱ שאומר שתחִלה נברא החיצוניוּת בששה חדשֵׁי החורף ואח"כ הפּנימיוּת בששה חדשֵׁי הקיץ" (ראה לעיל במובא מדברי ר"יֹ אירגס בהקדמה השנייה לשומר אמונים, ובשער הכּוונות המצוין שם).

עוד הוזכרה לעיל שיטת הגאון מווילנא (חו"מ סז ס"ק ח) הייחוּדית, שאכן 'מולד אדם' הוא וי"ד, ואז אדם הראשון נברא וקידש את החודש בו ביום (כדאיתא בתוס' לעיל ח. ד"ה לתקופות ע"ש); ומה טעם אנו מונים מולדותינו ל־בהר"ד, היא 'שנת תוהו'? לא מפּני 5 הימים, דְּזֶה דוחק, אלא מפּני שבשנת המבול (שנמנתה לשנות עולם) לא שימשו מאורות כאמור במדרש (בראשית רבה בראשית פרשה כה, ב, דעת ר' יוחנן ורבי יהושע), נמצא שחסֵרה לנו שנה אחת של מולדות ביחס למניין שנות עולם, וכדי 'להשלימהּ' מתחיל מניין המולדות משנת תוהו. וביאר בחזון איש (או"ח קלח, ג): "ונראה, לדעת הרמב"ם קיי"ל כר"אֱ דשִׁמְּשׁוּ, אי נמי לכו"ע סבבוּ תנועתם אלא שלא פעלוּ על הארץ, וכדאמר רבי יונתן במדרש שם: שִׁמּשׁוּ, אלא שלא היה רִשּׁוּמָן ניכּר" (בהמשך כתב ש"יותר נראה" כתירוץ אחרון זה). והסביר שם, שלדעת הגר"א, לר"אֱ במדרש ששימשו המאורות - אין התחלת החשבון מ־בהר"ד אלא מ־וי"ד. ועוד שם בחזו"א (קלט, ה): "ולענין הלכה נקטינן כהר"מ ור"י ושאר פוסקים, שהרי הר"מ כתב כן בשם קבּלת הגאונים... אמנם דעת הגר"א... ומְאֹד החזיק הגר"א בשיטה זו עַד שמצא להעיר להחמיר לחוש גם לדעת הר"מ, ולדעת זו תרצ"ז שמיטה ולדעת הר"מ תרצ"ח. ומ"מ נראה כיון שנהגו כהר"מ אין לזוז מהמנהג; וגם תוס' ר"ה ח' כתבו דמנינן מבהר"ד". ועע"ש (סי' קמ, ב).

ע"ע מה שביאר וליקט בספר מגיד הרקיע ח"ב פ"ז באורך וברוחב (שנת המבול, האם שימשו מאורות והאם נמנית לשנות עולם); ושם פי"ב (שנת א' לבריאת אדם או לתוהו) - דברי הקדמונים האם כרמב"ם או כגר"א; וביאור שיטת ר"א בר חייא בזה (וכן ביחס לחשבון התקופה ויצ"מ). עכ"פ נמצינו למדים - וכַמפורש בדברי הגר"א עצמָם - כי יש נפק"מ בשיטה זו, שלְּפִי הגר"א שנת השמיטה מוקדמת בְּשנה מִשֶּׁל רמב"ם ותוס' הנהוגה כיום (וכַמובא מדברי חזו"א; מגיד הרקיע עמ' 114).

---

חכמי האומות מוֹנים מִניסן. הסביר בערוך לנר: "הטעם בזה י"ל כיון דגַם אנן קיי"ל כר' יהושע דבניסן נברא העולם, וכמו שכּתבוּ גם התוס' לקמן (כז א ד"ה כמאן), ומה שֶׁמּוֹנִין שנוֹת בריאת עולם ושנות עולם מתשרי - היינו כיוָן דתשרי ר"ה לשנים ולשמיטין וליובלות כמ"ש רש"י ותוס'. ומה שתשרי ר"ה לשנים ידוע לנו דדרך הקּבּלה הלכה למשה מסיני, וע"י גז"ש, כדלעיל; ואומות העולם, דלא מודים בתורה שבע"פ ואין להם רק תורה שבכתב - מוֹנִין הכּל מניסן, מדכתיב 'החודש הזה לכם ראש חדשים'".

עוד ביחס לעמדת "חכמי ישראל", ראי"ה קוק הסביר בזה (מדבר שוּר דרוש ראשון; מובא בטוב רֹאִי ר"ה כז.), וביחס לדברי תוס' להלן (כז. הנידונים בדברינו לעיל) 'עלה במחשבה' וכו', ש"בתשרי נברא העולם בבחינה הפּרטית שיפיק כל חֵלק מצד עצמוֹ את תכליתוֹ, על כן הוא במידת הדין... אך מצד ניסן נִתנה הכנה לההנהגה הכוללת, על כן בא בו שינוי הטבע המורה כי כל הבריאה משותפת... אע"פ שלבבם של כל אחד ואחד בְּטבע מיוחד - מ"מ יהיו בלב אחד לאביהם שבשמים, ובזה יהיה הדין עמהם במידת הרחמים... על כן כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב...".