בס"ד

14 סימני שנה, מדוע אין יותר?

שאלה

מדוע קיימים רק 14 סימני שנה, ואין, לדוגמא, סימן גח"ד פשוטה או דש"ב מעוברת?

תשובה

נזכיר: סימן השנה הוא סימון מקוצר בן 3 אותיות (אפשר להסתדר אפילו עם 2, ויש ספרים שעושים כך), המהוות למעשה ראשי תיבות לכל לוח השנה העברי של השנה שאליה אנחנו מתייחסים. האות הראשונה מציינת את היום בשבוע, שחל בו ראש השנה בשנה זו. האות השנייה מציינת את מספר הימים במרחשון ובכסלו (חסרים 29 יום, שלֵמים 30 יום, כסדרם מרחשון חסר וכסלו מלא), והאות השלישית מציינת את היום הראשון של פסח.

14 סימני שנה הם:

בשנים פשוטות בחג, בשה, גכה, הכז, השא, זחא, זשג.

בשנים מעוברות בחה, בשז, גכז, החא, השג, זחג, זשה.

וכאן שואל השואל: מדוע ישנם רק 14 צירופים?

ראשית, יש לפסול מיד את האותיות אד"ו מלהיות האות הראשונה של סימן השנה; ואת האותיות בד"ו מלהיות האות השלישית של הסימן. זאת בגלל דחיית "לא אד"ו ראש", המונעת מראש השנה לחול בימים ראשון, רביעי וששי. דחייה זו משפיעה גם על פסח (שכּן חג הפסח חל תמיד שני ימי־השבוע לפני ראש השנה שלאחריו), ונוצר הכלל "לא בד"ו פסח". לאור זאת, מובן מדוע לא ייתכנו הסימנים גח"ד או דש"ב.

ומדוע אין סימן הח"ה פשוטה? כי הוא לא ייתכן. שנה פשוטה חסרה שמתחילה ביום חמישי, פסח שלה לא יחול ביום חמישי, אלא רק ביום שישי - כלומר: הח"ו פשוטה - וגם הוא אחד מימי בד"ו (לכן אין שנה פשוטה חסרה שמתחילה ביום חמישי). שהרי שנה פשוטה יכולה להיות בעלת 353, 354 או 355 יום; ושנה מעוברת 383, 384, 385 יום - לא פחות ולא יותר - שהחודשים הניתנים לשינוי הם מרחשון וכסלו בלבד. ועיין בהרחבה בספרו של רחמים שר־שלום, שערים ללוח העברי (עמ' 35).

בהסבר פשוט זה 'ניפינו' את כל שאר האפשרויות, ורק אחת נשארה - גשא מעוברת. מדוע אין סימן גשא מעוברת? בשנה כזאת יהיו 385 יום, וזה אפשרי בשנה מעוברת!

כדי שיתקיים סימן גש"א מעוברת, ראש השנה צריך לחול ביום שלישי, וגם ראש השנה הבא צריך לחול ביום שלישי (שני ימי השבוע אחרי ט"ו בניסן). כללי הלוח וחשבון המולד אינם מאפשרים זאת. ראש השנה ביום שלישי זו האפשרות בעלת השכיחוּת הנמוכה מבֵּין ארבעת הימים שראש השנה עשוי לחול בהם, שכּן יום שלישי אינו 'מקבל' את המולדות של קודמוֹ, בניגוד לשאר הימים הראויים לקביעת ר"ה (ב, ה, ז - הימים הקודמים להם הם ימי אד"ו, ואם חל בהם המולד ראש השנה יידחה למחרתו). נבדוק את הדברים לאור החשבון:

1. המולד המוקדם ביותר שעל־פיו ראש השנה המעוברת יחול ביום שלישי:

0      -       18    -       2      מולד זקן - ראש השנה ביום שלישי.

589  -       21    -       5      +  מוֹתר שנה מעוברת - ה' כ"א תקפ"ט.

589  -       15    -       1      תוצאה - נדחה ליום שני מפּני אד"ו. אינו מתאים ל־גש"א (חסר יום).

2. המולד המאוחר ביותר שקובע את ראש השנה ביום שלישי:

1079 -       17    -       3      ראש השנה ביום שלישי (חלק אחד לפני שיידחה מפני מולד זקן).

589  -       21    -       5      +  מוֹתר שנה מעוברת - ה' כ"א תקפ"ט.

588  -       15    -       2      תוצאה - מולד בחור (=אין דחייה). גם כאן נקבע ביום שני. אינו גש"א.

נמצינו למדים, כי בשנה מעוברת שרֹאשהּ חל ביום שלישי - תמיד יהיה ראש השנה הבּאה ביום שני, והסימן תמיד גכ"ז. לכן הסימן גש"א אינו קיים (ספר העיבור לר' אברהם בר חייא ב, ט בדברי המגיה. הרב רפאל שפרלינג, בתוך קובץ ביכורים [זרע יצחק] ב עמ' תשסא).

[אם נוסיף חֵלק אחד על הדוגמה האחרונה, נמצא שראש השנה המעוברת יידחה ליום חמישי, והפשוטה שלאחריה - אמור להיקבע ביום שני, אך אז תהיה השנה המעוברת הזאת בת 382 יום, דבר בלתי־אפשרי בלוח העברי. לכן, ראש השנה הבּאה יידחה מיום שני ליום שלישי, ותהיה שנה מעוברת זו בת 383 יום וסימנהּ הח"א, והשנה הבאה פשוטה וסימנהּ גכ"ה. וזו הדחייה הנדירה ביותר - "ב' ט"ו תקפ"ט במוצאי מעוברת"; וכפי שאירע בראש שנת התשס"ו. קראו את המאמר בעניין זה.]