בס"ד, מנחם אב התשפ"ד
מטות ומסעי נפרדות בארץ ישראל בארבע קביעויות - החא, השג, בשז, גכז. השכיחות שלהן מתוך 689472 שנים היא (בהתאמה) - 26677, 45899, 32576, 36288. בסך הכל 141440, שהן 2210/10773 = 20.514%.
רצף השנים הארוך ביותר ללא הפְרדה הוא 13 בארץ ישראל, ו-24 בחוץ לארץ. במלים אחרות, רצף המעוברות הארוך ביותר עם הפרדה הוא 4 בחוץ לארץ (החא החא השג השג), ובארץ ישראל 7 כמו שהיה לאחרונה (החא החא השג השג בשז בשז גכז).
הפּרשוֹת היחידוֹת שמתחברות כאשר מטות ומסעי נפרדות הן נצבים וילך. א"ה: להרחבה: בשנים שבּהן מטות ומסעי נפרדות בארץ ישראל, כל שאר הפּרשות נפרדות; מלבד קביעוּת השג שנצבים ווילך מחוברות. בשנים שמטות ומסעי מחוברות בא"י בלבד, נצבים ווילך מחוברות גם כן, ואין זוג אחר שמתחבּר (אלא חוקת ובלק בחו"ל בקביעויות בחה, זשה).
בעניין הצמד מטות ומסעי וחיבורן, מצאתי דברים מעניינים מאת הרב יצחק גינזבורג שליט"א - עלון נפלאות גליון 315, מטו"מ התשפ"ד, עמ' 19-23.
קיצור של חלק מדבריו:
גם בשנים מעוברות, הרבה פעמים מחברים את מטות ומסעי כדי שפרשת דברים תהיה שבת חזון. בשנה כזאת, מטות ומסעי היא הפּרשה ה-42, כמניין המסעות שבמסעי (ואם הן נפרדות, המסעות הן הפּרשה ה-43 - היעד שאליו מגיעים אחרי 42 מסעות). מצד אחד, זה החיבור הארוך ביותר במספר הפסוקים (244); ומצד שני, נראה שיש עניין פנימי לחבּר את שתי הפּרשות האלה.
"זה הדבר אשר צוה ה'" - יש 8 פעמים בתורה. כאן הוא ה-7, ודווקא כאן רש"י מביא את דברי חז"ל על ייחוד נבואת משה, שכֹּל הנביאים התנבאו ב"כה אמר ה'", וגם משה, ומוסיף עליהם משה שהתנבא ב"זה הדבר" (ועי' נדרים עז: למשמעות ההלכתית של פסוק זה). ה"זה הדבר" האחרון בתורה - בס"פ מסעי. ושני הפסוקים מקבילים לספירוֹת היסוד והמלכות (כהמשך ל-6 "זה הדבר" הקודמים).
הפּסוק הראשון בפרשת מטות מונה 13 מלים, ובמסעי 12 (=זה; ועם מטות = כֹּ"ה). מספר האותיות בפסוק הראשון של פרשת מטות ובפסוק הראשון של פרשת מסעי זהה - 48 (=4 פעמים ז"ה = חיל). והנה פלא: הגימטריה של שני הפסוקים זהה (3324 = זה * 277 {=זרע, זִכָּרֹן}). "זו תופעה יחודית לגמרי, שאיני יודע אם יש כיוצא בה בתורה, ששני פסוקים ששווים מצד המיקום שלהם - שני פסוקים ראשונים בשתי פרשות (סמוכות) - שוים בדיוק אותו דבר בגימטריא (וגם יש בהם אותו מספר אותיות)". הכפילויות של "זה" (12) בולטות גם בחלקים מסוימים מהפסוקים.