ברכת החמה
והמדע

בס"ד

שאלה:

שלום! בכתבה שקראתי על ברכת החמה, נטען שברכת החמה המתקיימת אחת ל-28 שנה היא לעג למדע, ואין לה שום בסיס מדעי. כיצד יש להתייחס לטענה זו?

תשובה בקיצור:

לדעתנו, ברכת החמה שייכת לתחום אחד, והמדע עוסק בתחום אחר, ואין ביניהם קשר.

הסבר:

בשאלה אין פירוט על המאמר המדובר ועל תוכן הטענה שבּוֹ, וניתן לשער שהכּוונה היא לחוסר הדיוק בעניין אורך שנת השמש.

מעמד ברכת החמה הוא אירוע נדיר המתקיים אחת ל-28 שנה, ובו מברכים על בריאת השמש "עושה מעשה בראשית", כמובא בספרי ההלכה (רמב"ם הלכות ברכות י, יח; שולחן ערוך אורח חיים רכט, ב; ועוד). מקור הברכה בהסבר של האמורא אביי בתלמוד הבבלי (ברכות נט:), וטעמהּ - לפי הניסוח המקובל בפי הציבור - שבזמן זה חוזרת השמש לעמוד באותו המקום שבּוֹ הוצבה בידי הקב"ה בעת הבְּריאה: זמן 'תקופת ניסן', באותו היום־בשבוּע ובאותהּ השעה.

החשבון לעניין זה מבוסס על ההנחה ששנת החמה אורכת 365 יממות ורבע בדיוק (כמידת הלוח היוליאני - הנקראת במקורותינו "תקופת שמואל", ע"פ דבריו בעירובין נו.). בתחילת מאמרנו על ברכת החמה התבאר החשבון, ואין צורך לפרט אותו כאן.

בדברינו הקצרים על התרחקות הפּסח מִתחילת תקופת ניסן הבאנו את אורך שנת החמה לפי המדע כיום: 365 יום, 5 שעות, 48 דקות ו-45.2 שניות (=365.2422). "תקופת שמואל" ארוכה מִשיעור זה ביותר מ-11 דקות, לכל שנה! מובן שחריגה כזאת היא משמעותית; ולפי זה, נשמט כל הבסיס לַחישוב, וממילא אין שום סיבה לברך ברכת החמה אחת ל-28 שנה.

זו שאלה יפה.

אולם היא מבוססת על ההנחה שברכת־החמה צמודה לאירוע אסטרונומי, ומכאן יש לִתמוהּ על חוסר־דיוק לפי המדע.

אך האמת ניתנת להיאמר: ברכת החמה לא נועדה לציין אירוע אסטרונומי! (כמובן, אין הכּוונה לשלול דיון על הידע המדעי שבידי חז"ל, אלא שלטענתֵנו נושא ברכת החמה אינו שייך לזה. וכן בשו"ת מנחת יצחק ח, לד: "ועל כרחך דהבּרכה לא הוֵי משום המציאוּת, אלא כך תקנו חכמים").

ההוכחה לכך פשוטה (שמעתיה בעבר מהרב שלום וילק, מחבר הסּפר הלוח העברי ומסלולי השמש והירח). הרי הבּרכה קבוּעה ליום מסוים בשבוּע - יום רביעי, שבּוֹ נבראוּ המאורות (בראשית א, יד-יט). המחזוריוּת השבוּעית אינהּ מחזוריוּת אסטרונומית, באסטרונומיה אין משמעוּת מיוחדת לפֶרק־זמן של שבוּע. מכּאן מתבקש להסיק שהבּרכה אינהּ מציינת אירוע אסטרונומי. אם כן, מה היא מציינת? הברכה היא סִמלית, הוֹדאה לקב"ה על השמש (וממילא על כל הבּריאה), והתּאריך שנקבע לה מציין אירוע חֶשְׁבּוֹנִי - לפי חשבון "תקופת שמואל", שהוא חשבון מעוגל הרוֹוח בפי ההמון (ומְשַׁמֵּשׁ לפרטים הלכתיים בודדים), השמש חוזרת בזמן זה, כביכול, לנקודה שבּהּ עָמדה בעת שנבראה ו'נִתְלְתָה' ברקיע. נוסף לבּרכה היומיומית "יוצר אור... המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", שעיקרהּ ביחס לַתנועה היומיומית, אנו מברכים על המחזוריוּת־הגדוֹלה (אח"כ ראיתי שכּבר דן בדברים באריכוּת הרב שמואל אריאל מישיבת עתניאל בשיעור־מְסוכם הנמצא ברשת, ולגבי נקודה זו ביאר שברכת החמה היא ברכת הראִייה, לעומת "יוצר אור" שהיא ברכה על ההנאה; ע"ש בהערה 25 ובתגובתוֹ לתגובה 3 בשולֵי המאמר).

הוכחה נוספת שאין מדובר כאן באירוע אסטרונומי אלא באירוע חשבוני, אפשר להביא מֵחשבונותיו של הלוח העברי הקבוּע, הנוהג למעשה בכל תפוצות ישראל. אורך שנת השמש לפי הלוח העברי עצמוֹ (235 חדשֵׁי ירח ב-19 שנה) אינו תואם את "תקופת שמואל", והוא נקרא בספרוּת התורנית "תקופת רב אדא". לפיו, שנת השמש קצרה בכ-4.5 דקות מ"תקופת שמואל", וגם לפיו אין משמעות לפרק־זמן של 28 שנה. ובאמת היו פוסקים שהִתקשו בזה: כיצד חיינו מתנהלים לפי לוח המניח אורך מסוים של השנה, ומברכים ברכת החמה לפי הנחה אחרת לאורך השנה? ראו על כך בהערות־השוליים הראשונות שבמאמרֵנו על ברכת החמה (הנזכר לעיל), שבניגוד ללוח־השנה שקביעתוֹ מְסוּרָה ביד החכמים, את ברכת החמה, הנתוּנה ביד הציבור (וכן תחילת בקשת גשמים בתפילה, בחו"ל, ומנהג הימנעוּת מִשתיית מים בשעת התקופה), השאירו לפי חישוב מְקורב שכזה, שלא להקשות על הציבור בחשבונות מסובכים (עי' ספר העיבור לרבי אברהם אבן־עזרא, סוד העיבור שבסוף השער השני, שהאריך בזה; ועיין יסוד עולם מאמר רביעי פרק יד).

נקודה נוספת שיש לה מקום כאן: האֲמירה ש'השמש חוזרת למקומהּ' (באותו יום ובאותהּ שעה) בכל 28 שנה מניחה בפשטוּת שהשמש מַקיפה את כדור־הארץ; בעוד שלפי המדע במֵאות־השנים האחרונות ידוע שלהפך - כדור־הארץ הוא שמקיף את השמש.

על זה שמעתי פעם ש'הכּל יחסי'. לָעומד בכדוּר־הארץ נראה שהשמש היא הסובבת אותו, וכך הוא מתייחס לזה. כיוון שהתורה ניתנה ליושבי כדור הארץ, מתבקש להתייחס לתופעה זו מנקודת מבּטם של יושבי כדור הארץ (בדומה לזה, מובא בספרים חזון שמים והשמים מְספּרים הנזכרים להלן, ציטוט מדברי פרופ' אלברט איינשטיין בספרוֹ The evolution of physics עמ' 212, שלפי 'תורת היחסות' אין משמעות לחקירה זו, וזו שאלה של הסכמה איזה מגרמי השמיים להחשיב מרכז היקום).

וכך הוא כל המינוח היומיומי: אנו אומרים 'השמש זורחת', 'השמש שוקעת'. וגם במקרא (קהלת א, ה): "וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַ ה֖וּא שָֽׁם" (וכן: בראשית טו, יב ו־יז; כח, יא; לב, לב. יהושע י, כז; יונה ד, ח; ועוד).

הרחבוֹת בעניין זה אפשר למצוא בספר הבּרית (מאמר ט - חוג הארץ, פרק ח). ובספר השמים מספּרים מהרב שלמה בניזרי (מערכת השמש, עמ' 465-482 במהדורה השנייה), וסקירה קצרה ובהירה אצל הרב איתן צקוני, בספר חזון שמים (בפּתיחה; עמ' כב-כד ו־כז-כט במהדורת התשע"ח).

בכללות עניינהּ של ברכת החמה, לאור הנקודות הנ"ל ואחרוֹת, יש לציין שוב לדברי הרב שמואל אריאל שהזכרנו לעיל: ברכת החמה על שום מה?