בס"ד, התשפ"ד

וַיַּקְהֵל בנפרד ופְקוּדֵי בנפרד

בשנה זו, התשפ"ד, פרשות ויקהל ופקודי נקראות בנפרד בשתי שבתות: פרשת ויקהל, ופרשת פקודי. אין בזה חידוש כלשהו - שנה זו מעוברת, ובכל שנה מעוברת הזוג הזה נפרד.

החידוש הוא, שגם בשנת התשפ"ה הבעל"ט פרשות ויקהל ופקודי עתידוֹת להיקרא בנפרד בשתי שבתות, אף על פי שזו שנה פשוטה.

נסביר בקצרה: בכל סוגי השנים הפשוטות, הבלתי־מעוברות, פרשות ויקהל ופקודי מחוברות, כלומר: נקראות יחד בשבת אחת. שאם לא כן, לא נספיק לקרוא את פרשת צו לפני חג הפסח (שבת הגדול), כפי שקובע הכלל "פַּקְּדוּ וּפִסְחוּ" (עי' שולחן ערוך אורח חיים תכח, ד). אך בשנה פשוטה שראש־השנה שלה (א' בתשרי) חל ביום חמישי בשבוע, גם שמחת תורה (כ"ב בתשרי) חלה ביום חמישי, ופרשת בראשית נקראת מוקדם יחסית - בשבת הסמוכה, כ"ד בתשרי. אם באותה שנה חדשי מרחשון וכסלו (שאר החודשים מסודרים באופן קבוע) מלאים, דהיינו שלֵמים (=30 יום כל אחד) - חג הפּסח (ט"ו בניסן) חל ביום ראשון, ליל הסדר במוצאי שבת. באותה שבת, שהיא ערב פסח, אמורה להיקרא פרשת שמיני, אם לא נפריד את הפרשות ויקהל ופקודי לשתי שבתות, כאמור.

סוג כזה של שנה הוא הנדיר ביותר מִבֵּין 7 סוגי השנים הפשוטות, ובכלל, מבין כל 14 סוגי השני בלוח העברי. הוא נקרא הש"א = ראש השנה ביום ה, מרחשון וכסלו שלמים, פסח ביום א. וכאמור, הוא הסוג הנדיר ביותר (כ-3.31% של השנים בלבד).

[במאמר מוסגר, מה יקרה אם מרחשון וכסלו לא יהיו שלמים אלא כסדרם - מרחשון חסר (29 יום) וכסלו מלא (30 יום)? יום אחד נגרע לנו מחדשי החורף, ופסח יחול בשבת. שבת הגדול תהיה פרשת צו, מבּלי שנפריד את ויקהל ופקודי. שנה כזאת נקראת הכ"ז - ראש השנה ביום ה, מרחשון וכסלו כסדרם,  ופסח ביום ז. ודווקא הוא הסוג המצוי ביותר מבין 14 סוגי השנים בלוח העברי (כ-18.05%). בשנה כזאת (כגון שנת התשע"ח, התשפ"ט), כשנמשיך את סדר הפרשות, נמצא ששביעי של פסח (כ"א בניסן) חל ביום שישי, ולמחרתו שבת פרשת שמיני (בארץ־ישראל, אך בחו"ל זה יום־טוב אחרון של פסח ופרשת שמיני תיקרא רק בשבת הבאה). חג שבועות (ו' בסיון) יחול ביום ראשון, וכדי לשמור על הכלל "מְנוּ וְעִצְרוּ", המורה שעל חג השבועות לחול אחרי פרשת במדבר (לפיו, בכל השנים הפשוטות חג השבועות חל בין פרשת במדבר ובין פרשת נָשֹׂא) - נפריד את הפּרשות בהר ובחוקותי (בארץ ישראל. בחו"ל אין צורך להפריד, שכזכור שם 'הפסידו' פרשה אחת ביו"ט האחרון של פסח.]

דבר מעניין נוסף: כיוון שלכל שנה פשוטה סמוּכה שנה מעוברת (מלפניה, מאחריה, או גם וגם), שנה מסוג הש"א, כמו שנת התשפ"ה, גורמת בהכרח להפְרדת פרשות ויקהל ופקודי בשנתיים רצופות זו אחרי זו (שהרי בכל שנה מעוברת הן נפרדות). במקרים נדירים ביותר - כאשר השנה הפשוטה מסוג הש"א נמצאת בין שתי שנים מעוברות - יהיה רצף של 3 שנים שבהן פרשות ויקהל ופקודי נפרדות. זה נדיר ביותר, מפני שנצרך לזה שיארע הש"א בשנה ה-7 או ה-18 במחזור הלבנה (שהן השנים הפשוטות שבין שתי מעוברות, לפי סדר העיבורים גו"ח אדז"ט, כמבואר במקום אחר). ב-570 השנים השע"ח-התתקמ"ז, דבר זה קורה 3 פעמים בלבד - ה'ת"ס (שנה 7 במחזור) והסמוכות לה, ה'תקפ"ה (18 במחזור) והסמוכות לה; התתל"ב (18 במחזור) והסמוכות לה (ב"לוח ס"א ראשים", למי שמכיר, ואכמ"ל - ב-3 'ראשים' בלבד: כח {7}, מג-מד {18}). [לשם השוואה, ביחס למאמר המוסגר שלעיל, הדברים בולטים בניגודם לנידון הדומה לגבי הפרדת בהר ובחוקותי בא"י בשנה מסוג הכ"ז: 3 שנים ברצף - לאחרונה בשנים ה'תשמ"ה, ה'תשע"ה, ולהבא ה'תת"ב.]

להרחבה לגבי כללֵי חיבור הפרשות והפרדתן, קראו במאמרנו בנושא זה.