בס"ד

וַיַּקְהֵל בנפרד ופְקוּדֵי בנפרד

מעודכן לשנת התשפ"ה - מהדורת לוח דבר בעתו התשפ"ה (עמ' 43-44), בשינויים קלים.

(המהדורה הקודמת, משנת התשפ"ד, עברה לדף נפרד)

בשנה שעברה, התשפ"ד, פרשות ויקהל ופקודי נקראו;; בנפרד, בשתי שבתות. לא היה בזה חידוש כלשהו - התשפ"ד היתה מעוברת, ובכל שנה מעוברת הן נפרדות.

החידוש הוא, שגם בשנתֵנו, התשפ"ה, פרשות ויקהל ופקודי עתידוֹת להיקרא בנפרד בשתי שבתות, אף על פי שזו שנה פשוטה. 

נסביר בקצרה: בכל סוגי השנים הפשוטות, הבלתי־מעוברות, פרשות ויקהל ופקודי מחוברות, כלומר: נקראות יחד בשבת אחת. שאם לא כן, לא נספיק לקרוא את פרשת צו לפני חג הפסח (שבת הגדול), כפי שקובע הכלל "פַּקְּדוּ וּפִסְחוּ" (עי' שולחן ערוך אורח חיים תכח, ד; ומאמרנו על חיבור הפּרשות ומחזור הקריאה). אך בשנה פשוטה שראש־השנה שלה (א' בתשרי) חל ביום חמישי בשבוע, גם שמחת־תורה (כ"ב בתשרי) חלה ביום חמישי, ופרשת בראשית נקראת מוקדם יחסית - בשבת הסמוכה, כ"ד בתשרי. אם באותה שנה חדשי מרחשון וכסלו (שאר החודשים מסודרים באופן קבוע) מלֵאים, דהיינו שלֵמים (=30 יום כל אחד) - חג הפּסח (ט"ו בניסן) יחול ביום ראשון (ליל הסֵּדר במוצאי שבת). באותה שבת, שהיא ערב פסח, היינו מספיקים לקרוא את פרשת שמיני, וכדי לשמור על "פַּקְּדוּ וּפִסְחוּ" ולִסמוך את פרשת צו לחג הפּסח נפריד את ויקהל ופקודי לשתי שבתות, אף שזו שנה פשוטה. 

סוג כזה של שנה הוא הנדיר ביותר מִבֵּין 7 סוגי השנים הפשוטות, ובכלל, מבין כל 14 סוגי השני בלוח העברי (כ-3.31% של השנים בלבד). הוא נקרא הש"א = ראש השנה ביום ה, מרחשון וכסלו שלמים, פסח ביום א (ראו במאמר על סימן השנה). לאחרונה אירע כן בשנת התשנ"ד, ולהבא בשנת התת"ה.

[במאמר מוסגר, מה יקרה בשנה דומה לזו, אם מרחשון וכסלו לא יהיו שלֵמים אלא כסדרם - מרחשון חסר (29 יום) וכסלו מלא (30 יום)? יום אחד נגרע לנו מֵחדשי החורף, ופסח יחול בשבּת. השבת הקודמת, שבת הגדול, תהיה פרשת צו, מבּלי שנפריד את ויקהל ופקודי. שנה כזאת נקראת הכ"ז - ראש השנה ביום ה, מרחשון וכסלו כסדרם,  ופסח ביום ז. ודווקא הוא הסוג המצוי ביותר מבין 14 סוגי השנים בלוח העברי (כ-18.05%). בשנה כזאת (כגון שנת התשע"ח, התשפ"ט), כשנמשיך את סדר הפרשות, נמצא ששביעי של פסח (כ"א בניסן) חל ביום שישי, ולמחרתו שבת פרשת שמיני (בארץ־ישראל, אך בחו"ל זה יום־טוב אחרון של פסח ופרשת שמיני תיקרא רק בשבת הבאה). חג שבועות (ו' בסיון) יחול ביום ראשון, וכדי לשמור על הכלל "מְנוּ וְעִצְרוּ", המורה שעל חג השבועות לחול אחרי פרשת במדבר (לפיו, בכל השנים הפשוטות חג השבועות חל בין פרשת במדבר ובין פרשת נָשֹׂא) - נפריד את בהר ובחוקותי (בארץ ישראל. בחו"ל אין צורך להפריד, שכזכור שם 'הפסידו' פרשה אחת ביו"ט האחרון של פסח.]

דבר מעניין נוסף: כיוון שלכל שנה פשוטה סמוּכה שנה מעוברת (מלפניה, או מאחריה, או גם וגם), שנה מסוג הש"א, כמו שנת התשפ"ה, גורמת בהכרח להפְרדת פרשות ויקהל ופקודי בשנתיים רצופות זו אחרי זו (שהרי בכל שנה מעוברת הן נפרדות). במקרים נדירים ביותר - כאשר השנה הפשוטה מסוג הש"א נמצאת בין שתי שנים מעוברות - יהיה רצף של 3 שנים שבהן פרשות ויקהל ופקודי נפרדות. זה נדיר ביותר, מפני שנצרך לזה שֶׁיֶּאֱרַע הש"א בשנה ה-7 או ה-18 במחזור הלבנה (שהן השנים הפשוטות שבין שתי מעוברות, לפי סדר העיבורים גו"ח אדז"ט, כמבואר במקום אחר). ב-570 השנים השע"ח-התתקמ"ז, דבר זה קורה 3 פעמים בלבד - ה'ת"ס (שנה 7 במחזור) והסמוכות לה, ה'תקפ"ה (18 במחזור) והסמוכות לה; התתל"ב (18 במחזור) והסמוכות לה (ב"לוח ס"א ראשים" - ב-3 'ראשים' בלבד: כח {7}, מג-מד {18}). [לשם השוואה, ביחס למאמר המוסגר שלעיל, הדברים בולטים בניגודם לנידון הדומה לגבי הפרדת בהר ובחוקותי בא"י בשנה מסוג הכ"ז: 3 שנים ברצף - לאחרונה בשנים ה'תשמ"ה, ה'תשע"ה, ולהבא ה'תת"ב.]

הוספה מהרב יהושע שולמן:

כאמור, במקרים נדירים ביותר - כאשר השנה הפשוטה בקביעות הש"א נמצאת בין שנתיים מעוברות - תהיינה  3 שנים רצופות בהן פרשות ויקהל ופקודי נפרדות. לשם כך, על קביעוּת הש"א להופיע בשנה ה-7 או ה-18 במחזור הלבנה [שהן השנים הפשוטות שבין שתי מעוברות, לפי סדר העיבורים גו"ח אדז"ט,] בכל האלף השישי מופיע כן 5 פעמים בלבד. בשנים: ה'רי"ג [שנה 7 במחזור]; ה'של"ח [שנה  18 במחזור]; ה'ת"ס [שנה 7 במחזור]; ה'תקפ"ה [שנה 18 במחזור]; ה'תתל"ב [שנה 18 במחזור] .כלומר, שכיחוּת ממוצעת של אחת לכ-200 שנה.

להרחבה לגבי כללֵי חיבור הפרשות והפרדתן, קראו במאמרנו בנושא.