שמירת נגיעה היא אתגר קשה בחברה מעורבת, ובוודאי שלזוג לפני מיסוד הקשר בנישואין. האהבה הגדולה שפועמת בלב בני הזוג פורצת החוצה ורוצה למצוא את מקומה גם בקירבת-גוף. האתגר קשה שבעתיים כשבני הזוג כבר החליטו על עתידם המשותף והתארסו. בתקופת האירוסין תחושת הקירבה מתחזקת וגם יש תחושה של "עוד רגע מתחתנים, אז מה הבעיה לשלב ידים?". בפסקאות הבאות יש מספר רעיונות ועצות כיצד להתגבר על האתגר ולהפוך אותו להזדמנות. לא כל רעיון מתאים לכל אחד, ולכן הובאו מספר רעיונות בתקווה שכל אחד ימצא את מה שמתאים לו.
הבנת המטרה
הגורם הבסיסי ליכולת לעמוד מול קושי ואתגר הוא הבנת המטרה שמאחורי אתגר זה. כדי להתמודד עם הרצון החזק של קירבה גופנית, יש להבין את מטרת שמירת הנגיעה, הדרך בה שמירת הנגיעה עוזרת לבניין הקשר, והרווח לעתיד. לימוד ההלכות ובעיקר הטעמים שמאחורי הלכות אלו מאפשרים את שמירתן בפועל.
טובים השניים
כבר שלמה המלך לימד אותנו שטובים השניים מן האחד.[1] כשלראשון קשה השני עוזר לו ולהפך. במקום ששמירת הנגיעה תהיה משהו ברקע שמעיב על תחושה של כל אחד בצורה אישית, אפשר לדבר על הנושא, להפוך זאת להתמודדות משותפת ולצמוח ביחד. כדאי להסתגל לרעיון של שיחה על נושאים פנימיים, הכרת עולמו הפנימי של כל אחד ומציאת דרך משותפת להתקדמות, זאת כמובן לא רק לגבי נושא שמירת הנגיעה. שיחה כזו הינה הזדמנות נפלאה לראות את הזולת כאישיות בעלת רצון, ושאיפה להוסיף בקודש.
לבחור את המקום
בתפילה[2] אנו מזכירים את הביטוי "אל תביאנו לידי ניסיון". ניסיון מקושר לעיתים במקום מסויים[3], יש מקומות בהם קל יותר להתמודד ויש מקומות שמעצימים את הניסיון. אנו מתפללים שלא נבוא למקום שבו הניסיון קשה. אפשר לבחון את המקומות בהם יוצאים יחד לבילוי משותף ולבחור את המקומות בהם ההתמודדות קלה יותר. כמובן שאין הכוונה לא לצאת יחד אלא לסנן את המקומות ולהחליט למשל, שבפארק לא יושבים בספסל שמאחורי העצים בפינה.
ללבוש יש משמעות
לבגדים שאנו לובשים יש השפעה גדולה על הדרך בה אנו תופסים את עצמנו באותו זמן ולציפיות שאנו מציבים לעצמנו. כשאנו לובשים חליפה הדורה, נחשוב פעמיים לפני שנחצה את הכביש באדום. כשיוצאים יחד, אפשר להחליט ללבוש ביגוד שיגרום לנו לציפיות גבוהות יותר. גם אם הפעולה של חבישת כיפה גדולה יותר או חצאית ארוכה יותר בזמן הדייט היא מעט מלאכותית, היא בהחלט יכולה לסייע.
זרוז הליכים
תקופת האירוסין היא תקופה יפה, אבל צריך להתקדם. התקופה נועדה לבסס את הקשר ולארגן את החתונה ולא צריך למתוח אותה מעבר לכך. קשה לתת גבול מדוייק למשך האירוסין אבל שלושה או ארבעה חודשים יספיקו לרוב הזוגות. מתיחת תקופת האירוסין, כמו גם התקופה שלפניה, יותר מידי מעצימים את האתגר שבשמירת נגיעה.
פעילות משותפת
כשעושים משהו אקטיבי ביחד, קל יותר לחוש את הקירבה בלי המגע. זה יכול להיות בניית דגמים, פעילות התנדבותית, לימוד או כל פעילות שמהנית לשניים, מעסיקה ויוצרת תחושת שותפות. מלבד העבודה המשותפת, הפעילות גם מעסיקה ומסיחה את הדעת כך שקל יותר להישמר מנגיעה.
[1] קהלת ד, ט.
[2] הוספה לברכות השחר.
[3] כך למשל, הרמב"ם בהלכות תשובה, ב, א.