תחומי שבת - הליכה בין יישובים

בסימן שצו כתב השולחן ערוך "כל אדם יש לו אלפיים אמה לכל רוח, חוץ מארבע אמותיו או מהמקום ששבת בו". דין זה פותח את הלכות תחומין, ערובי תחומין ויציאה מחוץ לתחום בשבת ונובע מתקנת חכמים שקבעו תחום המקיף את מקום השביתה ומותר ללכת רק בתחום זה. מדאורייתא, התחום גדול יותר – יב' מיל ויש אומרים שאין איסור תחומין מדאורייתא.

אדם ששבת בעיר, כל העיר נחשבת כארבע אמות ומותר לו ללכת בכולה, אפילו היא גדולה מאלפיים אמה.

כיצד מודדים את התחום (סימן שצח')

חומה המקיפה את העיר והוקמה לאחר שכבר ישבו בעיר, מודדים את התחום מהחומה. חוטי העירוב המקיפים את העיר נבנו לאחר שכבר גרו בעיר ולכן מודדים מהעירוב ולא מהבתים.

תחום אלפיים אמה מקיף את העיר בצורה מרובעת ולכן בפינות יש יותר שכן האלכסון ארוך יותר מאלפיים אמה (כ 2800 אמה).

כאשר העיר מרובעת, מודדים את התחום מקצה העיר לפי כיוון הריבוע של העיר ולא משנה מה כיוון הצלעות וכן אם העיר ריבועית ממש או מלבנית.

כאשר העיר לא מרובעת, מרבעים את העיר לפי רוחות השמים ורואים כאילו כל הריבוע מלא בתים. מריבוע זה מודדים אלפיים אמה.

עיר שבנויה בצורת קשת, בצורת ר' או כשיש בליטות מהעיר שרחוקות זו מזו:

·         אם קצות הקשת בתוך ארבעת אלפים אמה זה מזה, התחום שלהן מעורב ורואים את כל החלל כאילו הוא מלא בתים וכנ"ל. לכן מותחים קו בין שני קצות הקשת ומש מודדים את אלפיים האמה.

·         אם בין שני הקצוות יש ארבעת אלפים אמה או יותר, מודדים מהקשת (כלומר, מהבתים עצמם ולא מדמים כאילו החלל מלא בתים). הרמ"א סובר שאם בין הקשת והיתר (הקו הדמיוני בין הקצוות) יש אלפיים אמה או פחות, מודדים מהיתר (כי היתר מובלע בתוך התחום ולכן מדמים כאילו הוא מלא בתים).

בית דירה הסמוך לעיר במרחק שבעים אמה ושני שליש האמה, מצטרף לעיר ומודדים ממנו את התחום ואפילו רצף בתים כאלה (ואם בשתי קצות העיר יש רצף בתים, הדין כקשת כנ"ל).

שני ישובים שביניהם יש 141 אמה ושליש, נחשבים כמחוברים לעניין התחום.

הליכה לעיר אחרת (סימן תח')

שתי ערים שהמרחק ביניהן פחות מאלפיים אמה, מותר ללכת מעיר אחת לעיר השניה, אך עד סוף התחום בלבד. לכן, אם אלפיים האמה מסתיימים באמצע העיר, מותר ללכת עד שם בלבד.

כאשר עיר אחת מובלעת בתוך תחום העיר השניה, נחשבת כארבע אמות ומקצה אותה העיר ממשיכים את אלפיים האמה. למשל, עיר גדולה שבמרחק אלף אמה ממנה יש כפר בגודל קצת פחות מאלף אמה, אותו הכפר נחשב כארבע אמות וממנו מודדים עוד 996 אמה. לעומת זאת, מהכפר לעיר הגדולה, כיוון שאלפיים האמה מסתיימים באמצע העיר, מותר ללכת עד סוף האלפיים בלבד.

אנשים רבים טועים בדין זה וחושבים שאם יש שתי ערים הסמוכים זה לזה מותר ללכת בכל העיר, אפילו מעבר לאלפיים אמה מהעיר בה שבתו.

הנחת עירוב

ניתן להניח עירוב תחומין מחוץ לעיר ולמדוד את אלפיים האמה ממקום העירוב. עירוב שהונח בבית מחוץ לעיר או בישוב אחר, כל הבית או היישוב נחשבים כארבע אמות ומודדים את התחום מחוץ לבית.

באופן דומה לדין של שני יישובים סמוכים, אדם שהניח את ערובו מחוץ לעיר, יש לו ממקום ערובו אלפיים אמה ואפילו הם נגמרים בתוך העיר. הרמ"א חולק על דין זה וסובר שאם ישן בתוך העיר, כל העיר נחשבת לו כארבע אמות. לפי הרמ"א, אדם שרוצה ללכת לעיר סמוכה ורוצה שיהיה מותר לו ללכת בכל העיר בה נמצא, יניח את ערובו בעיר הסמוכה (או מקום אחר) ויישן בעיר שלו וכך ירוויח גם את כל שטח העיר שלו וגם את העיר הסמוכה.