2. נגיעה של חיבה

מה נכלל באיסור נגיעה

השאלה המרכזית הקשורה לאיסור נגיעה היא האם נגיעה שאינה של חיבה מותרת. שאלות נוספות העולות הן: האם האיסור הוא גם כלפי ילדים קטנים, מה הדין באיש או אישה מבוגרים והאם יש איסור נגיעה בין קרובי משפחה.

בכל נושא נרחיב מעט את הדיון ובסופו יובא סיכום קצר.

נגיעה שאינה של חיבה

לפני שנדון בדין נגיעה שאינה של חיבה, יש להגדיר קודם את המושג נגיעה של חיבה. בעוד שלנגיעה יש שני מצבים – נוגע או לא נוגע, לחיבה יכולים להיות מצבים רבים. אנו נתייחס לארבע קטגוריות:

·         נגיעה רומנטית, כמו חיבוק ונישוק.

·         נגיעת קרבה רשמית, כמו לחיצת יד בפגישה עסקית.

·         נגיעה מקצועית, כמו בדיקת רופא.

·         נגיעה אקראית, כמו בנסיעה באוטובוס צפוף.

כשהרמב"ם בספר המצוות מונה את איסור הקרבה לעריות, הוא נוקט במונח יחסית רחב: "הזהיר הכתוב מהקרב אל אחת מהעריות ואפילו בלא ביאה, כגון חיבוק ונישוק והדומה להם מן הפעולות הזרות (ובנוסח אחר: שאדם נהנה בהן)".[1] לשון זו יכולה להתפרש גם ללחיצת יד. אולם, ביד החזקה, הרמב"ם מגדיר בפירוש שהנגיעה עליה התורה קבעה עונש היא נגיעה רומנטית: "או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה". המשך דבריו מרחיבים מעט את ההגדרה, שהרי ניתן לדון האם כוונתו גם לנגיעה שאינה של חיבה, או לדברי חיבה ותאווה שאינם נגיעה: "ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה".[2]

הבית יוסף מעלה אפשרות שלפי הרמב"ם אין לבעל רופא לטפל באשתו בזמן נידות ואפילו כשאין רופא אחר. בשולחן ערוך פסק שאין לבעל רופא לבדוק את הדופק של אשתו, ולא כתב שמותר כשאין רופא אחר. לפי זה, ודאי שלחיצת יד נימוסית אסורה, שכן יש בה קרבה גדולה יותר מאשר טיפול רפואי וגם אין בה אותו צורך כמו שקיים בטיפול בחולה.[3]

האחרונים חולקים על פרשנות הבית יוסף ופסיקתו בשולחן ערוך. כבר הרמ"א כתב שרק נגיעה של חיבה אסורה מהתורה וכך כתבו גם בעל הלבוש והש"ך.[4] הש"ך מוסיף שהמנהג פשוט שרופאים יהודים מטפלים באישה ואפילו אשת איש או עובדת כוכבים ואפילו כשיש רופאים אחרים.

לגבי נגיעה אקראית, האגרות משה כותב שאין בעיה בנסיעה באוטובוס גם בזמן שיש צפיפות נוסעים וגברים ונשים נוגעים זה בזה. בלשונו: "אין איסור שלא בדרך תאווה לכל הדעות, ולכן לא שייך לחוש מלנסוע ב''סאבוויי'' בשעת הליכה לעבודה, אף שלא יכול להיזהר מנגיעה ודחיפה בנשים. שהנגיעה בלא מתכוון, מחמת שאי אפשר לו להיזהר, אין זה דרך תאווה וחיבה. כמו כן אין איסור מטעם זה גם לשבת אצל אשה, כשאין מקום אחר".[5]

עם זאת, הדין בלחיצת יד עשוי להיות מורכב יותר שכן לחיצת יד היא מצב ביניים, ודאי שאינה נכללת בחיבוק דרך תאווה אך מצד שני היא באה ליצור קשר, ולו נימוסי, ואולי היא אסורה מדרבנן כסייג.

סיכום: האחרונים פסקו שנגיעה שאינה של חיבה מותרת ולכן, למשל, מותר לרופא לטפל באישה. בסעיף הבא נדון בלחיצת יד.

[1] הרמב"ם בספר המצוות, שנג.

[2] הלכות איסורי ביאה, כא, א.

[3] גם לפי השולחן ערוך יש לברר האם האיסור הוא מדאורייתא או מדרבנן. בנוסף, אולי יש מקום לחלק בין טיפול של בעל באשתו כשהיא נידה ובין טיפול רופא באישה אחרת. הקירבה שיש בין בעל לאישה גורמת מצד אחד לקולא ולכן למשל מותר לבעל ואישה להתייחד גם בזמן נידה. מצד שני, בגלל האהבה השוררת בין בני הזוג, מגע שאצל זרים הוא מגע סתמי, אצל בני זוג הוא מגע של חיבה. לכן חז"ל החמירו בין בני זוג ואסרו דברים שמותרים בין זרים כמו העברה מיד ליד.

[4] ש"ך יורה דעה קנז ס"ק י, קצה ס"ק כ. הש"ך, הרב שבתאי כהן חיבר את הספר 'שפתי כהן' שנחשב אחד הספרים החשובים על השולחן ערוך. בעל הלבוש הוא הרב מרדכי יפה, מתלמידי הרמ"א. חיבר מספר ספרים בהלכה ובקבלה. שמות הספרים מתחילים ב'לבוש' והספר על טור יורה דעה נקרא 'לבוש עטרת זהב'.

[5] אגרות משה אבן העזר ב, יד.